סייעת נוספת בגנים: ההורים שדחפו מאחורי הקלעים
עשרות הורים עשו הכול כדי ששר החינוך יחליט על הוספת סייעת לגני הילדים. בהתחלה אמרו שהם מבזבזים את הזמן ואין סיכוי שיהיה שינוי, בהמשך טענו שהם רודפי פרסום, ובסוף כולם הפנימו את המסר - יש חשיבות עצומה לחינוך בגיל הרך
כמה פעמים אמרו לי שאין לנו סיכוי, שאלו למה הכאב ראש הזה, ומה חסר לי בחיים. אמרתי - אנחנו, קהילת ההורים בישראל, נוביל שינוי.
המסע הזה התחיל בקיץ 2011, יצאנו לרחובות אלפי אמהות, אבות, ילדים. כבר אז שאלו אותי - למה לך? מה יוצא לך? לא פעם קראו לי משוגעת, רודפת פרסום ועוד שלל תארים שבאו מפי אלו שלא האמינו שאפשר לשנות. התשובה שלי אגב לא השתנתה מאז, אני אמא, הילדים שלנו חשובים לנו. ההווה שלנו, העתיד שלהם. הורים ישנו פה דברים.
לעצור רגע ולעשות סדר
אני זוכרת את מסיבת העיתונאים, בה הכריז רה"מ על יישום החלטות ועדת טרכטנברג, זוכרת איך גם אז הרגשות היו מעורבים כי הוכרז יישום חלקי. אט אט קמה קבוצה אמיצה של מומחים שאמרו והתריעו שהמערכת לא מתאימה את עצמה למצב, ושצריך לעצור רגע ולעשות סדר. אז הם אמרו. בממשלת ישראל ומשרד החינוך סימנו וי על המהלך, והמשיכו הלאה.
אבל אנחנו לא עשינו וי. אנחנו הקשבנו ואספנו ממצאים מהשטח. זו הייתה עבודה סיזיפית ולא פשוטה. להכניס לסדר יום ציבורי את המצב בגני הילדים. עשרות פעמים שמעתי "זה לא אייטם", "זה לא חדש", או "קיבלתם חינוך חינם, מה את רוצה?", ולא עזבנו.
במהלך כהונת הכנסת ה-19 הכרתי עוד שותפים לדרך, כל אחד מאיתנו הגיע ממקום שונה, הכרנו במסדרונות הכנסת, במרדפים האין סופיים אחרי כל מי שהסכים להקשיב לנו. התחלנו לשתף פעולה, הורים מקבוצות שונות, ובפעם הראשונה יצרנו שיתוף פעולה של הורים פעילים, ועדי הורים יישוביים יחד עם גננות וסייעות. אנשים מקצוות שונים של הארץ.
יחד יזמנו דיונים משותפים. אמרו לא, התעלמו מאיתנו והמשכנו. זעקנו, שלחנו הודעות, דיברנו עם העוזר של העוזר, עם התחקירנית ההיא והעורכת של המקומון שבו חבר כנסת שנדמה היה שיכול לעזור. התרוצצנו בפגישות עם נציגי ציבור במישור המקומי, בארצי, יזמנו כתבות, העלנו סטטוסים, נלחמו להגיע לדעת קהל.
לילות שלמים של שיחות ומפגשים, חיפושי חומרים לקראת ישיבות, בקרים שלמים שעזבנו הכול והגענו לכל מקום, חבורה נחושה עם משימה.
פגישה באישון לילה עם ראש הממשלה
בקיץ, רגע אחרי ותוך כדי המלחמה, עוד יזמנו שני דיונים בוועדת החינוך של הכנסת בנושא. כולם הסכימו שצריך לעשות משהו, אבל רמזו לנו שיש מלחמה ולא בטוח ואולי, אבל אז בישיבת ועד החינוך של הכנסת, הערכות לפתיחת שנת הלימודים תשע"ה, באולם הדיונים עמוס עם בנציגים של כל העולם, תקשורת, שר החינוך, המנכ"לית, נערך דיון שלם, כמעט שעתיים של דיבורים, מצגות, שקפים ואף מילה על - גני הילדים. התעלמות מוחלטת.
המילה "גן ילדים" לא נאמרה פעם אחת עד שמנכ"לית עמותת "כולנו משפחה" פשוט צעקה לאוויר, מה עם הגנים? ובתמורה כמעט הוצאה מהאולם. כן היו גם רגעים של ייאוש.
ואז שוב רגע אחרי שנדמה היה שיש התקדמות, שהמקורות שלנו הודיעו שיש על מה לדבר, שהתחילו לשאול שאלות קונקרטיות, הודיעו על בחירות. אחרי התדהמה התקבלה החלטה, אנחנו יוצאים לבליץ. יוצאים למסע בחירות למען ילדי הגנים.
רוצים את הקול של ההורים? יש לנו דרישות
התמודדנו עם מכשולים, שיתפנו פעולה למרות שלא תמיד הסכמנו על הכול, השקענו את כולנו מבלי שיש לנו גב כלכלי, או מישהו שעומד מאחורינו, נהפוך הוא, לכולנו משפחות, ילדים ועבודה.
הגענו לעשרות פגישות עם כמעט כל ראשי המפלגות שהתמודדו, לכל אחד מהם הגשנו נייר עמדה, תכנית סדורה של חמש שנים, תכנית לשינוי. וההסכמה הייתה גורפת. ממצב בו התעלמו מאיתנו לחלוטין, שלחו אותנו לדבר עם העוזר של העוזר, קיבלנו אוזן קשבת מבכירים, פתאום השיח היה גנים.
שבוע לפני הבחירות, באישון לילה, אחרי מסע לא פשוט הגענו למעון ראש הממשלה. פגישה ממוקדת מטרה, אנחנו רוצים התחייבות. אנחנו רוצים שאם ייבחר יעשה את השינוי. הסברנו, שיתפנו, חידשנו ויצאנו מהפגישה שאנחנו יודעים שיש הסכמות, יש התחייבות עכשיו צריך לחכות.
רגשות מעורבים
לפני שבוע, אחרי ניסיונות לקביעת פגישה עם שר החינוך שנענו בשלילה, שלחנו לו מכתב, הזכרנו לו את ההבטחות שקיבלנו (גם מנציגת מפלגתו השרה איילת שקד שנפגשה עימנו), וביקשנו לראות אותן מתקיימות. בינינו לבין עצמנו התכוננו להמשך מאבק, אבל נתנו צ'אנס לראות מה עושה השר החדש.
אתמול בשעות הבוקר המוקדמות, בעודי מלווה את הילדים לגן ובית הספר התחיל מבול הפניות. מהתקשורת. תוכן מסיבת העיתונאים דלף. לקראת הצהרים כשכולם ניסו להבין מה בדיוק קיבלנו, קיבלתי הודעה ממישהו מכלי התקשורת – ניצחתם, יש סייעת, כבוד.
ואני מתוך אוטומט עונה לו – סייעת זו נקודה אחת מתוך מכלול. תבדוק מה קורה עם התאמת מבנים, הכשרת סייעות, הקטנת כיתות סדר יום.
בצהרים, במסיבת עיתונאים שמעתי שר חינוך בישראל שאומר מילים שאמרנו עשרות פעמים בשנים האחרונות, מדבר על היפוכים, על פרמידות. על חשיבות הגיל הרך.
אני מודה, הרגשות מעורבים, מצד אחד התקדמנו רבות מהתעלמות מוחלטת לשינוי שלא היה כמותו במדינת ישראל, מצד שני ברור לי שעוד לא סיימנו ויש לנו עוד לא מעט עבודה.
בפעם השנייה מאז 2011, הוכחנו שהורים משנים מציאות בישראל. עכשיו צריך רק לדאוג שזה ימשיך.
טלי בריל – אמא לשלושה, יועצת דיגיטלית ויזמית חברתית. עומדת בראש הורים דורשים מהפך בחינוך, ורכזת הקואליציה הארצית למען שיפור התנאים בגני הילדים.
לפנייה לכתב/ת 
