אל תקשקשו על אחריות חברתית ותשלמו מינימום

תגידו, גם התאגיד הענק בו אתם עובדים זכה אתמול (ד') בדירוג "זהב" או "פלטינה" של "ארגון הגג של עסקים המחוללים שינוי בתחום אחריות תאגידית"? האם גם אתם לא ידעתם אם לצחוק או לבכות כשהשוויתם את ה"זהב" או ה"פלטינה" האלה לזהב או לפלטינה המשתקפים אליכם מתלוש המשכורת שלכם?

לטורים נוספים של אורית-קלייר ארזי

• אם תחכו מספיק - גם הבוס שלכם יפוטר 
• גם סמרטוט ארגוני יכול למתג את עצמו
• מי שהכי מכשיל נשים כיום, הן הנשים עצמן
•  אני כבר תרמתי, אבל מה עם המדינה?
  

כבר מעל לעשור שמתגלגלת לה בדיחה גרועה ביותר על חשבוננו, משלמי המסים הנרצעים של מעמד הביניים, שלא לדבר על העסקים הקטנים - האוכלוסיה המוחלשת ביותר בארץ. שמה הוא "דירוג מעלה לאחריות תאגידית". בואו אגלה לכם איך זה עובד: תאגידי-על משלמים דמי חברות בארגון הגג הזה, שממפה אותם על-פי קריטריונים שונים של מה שמקובל לקרוא לו "אחריות תאגידית", ומקנה להם ציון המהווה מעין תג איכות בו הם יכולים להתהדר תחת כל עץ רענן.

• דוגמאות? בבקשה: הבנקים הגדולים (פועלים, לאומי, דיסקונט), תקשורת (סלקום, פרטנר), רשתות המזון (שופרסל, אלון ריבוע כחול שהוא מגה), חבורת הדלק (דלק, פז), כי"ל, ענקיות המזון (אסם, שטראוס, יוניליוור) והדובדבנים שבקצפת – תחזיקו חזק: חברת החשמל ונמל אשדוד. רובן ככולן מתהדרות להן בדירוג "פלטינה" ולעיתים רק "זהב".
  

כן כן, גבירותי ורבותי: אלה הן החברות המובילות במשק ב"אחריות חברתית". זה הזמן לצחוק, אז למה אתם בוכים? אולי כי גם אתם מבינים שזוהי עאלק אחריות חברתית. בפועל, זהו עלה תאנה מהסוג המקומם ביותר. לא רק שאין כל קשר בין חלק מתאגידי-העל המדורגים לבין אחריות תאגידית אמיתית, אלא שכפי שהרשימה הזו מעידה - יש ביניהם כמה וכמה מהנציגים הבולטים והקיצוניים ביותר שכנגדם מתנהלת מחאה חברתית זה ארבע שנים.

תורמים לנו את הכסף שלנו עצמו

אז מה בעצם הבעיה? הבעיה היא מוסרית, אתית ואנושית. עניין של היגיון פשוט: מתן דירוג "זהב" או "פלטינה" על "אחריות תאגידית" לתאגידי-על טורפניים, שעושקים את הציבור, עובדיהם, ספקיהם ומשקיעיהם לטובת רווחי עתק לגרעין השליטה בהם ולהנהלה הבכירה - הוא אבסורד קיצוני שאין להסכין עמו. נסכם זאת בעקרונות הבאים:  

מפעלי ים המלח מקבוצת כי"ל - גם בדירוג החברות האתיות(צילום: עופר מאיר)

שכר מינימום ואחריות תאגידית אינם הולכים יחד - אף שאינני מתנגדת לשכר המינימום, למרבה הצער הוא לגיטימי במצבים רבים ולעתים הוא אף הדרך היחידה של עסקים קטנים ובינוניים לשרוד בשוק תחרותי וגלובאלי. עם זאת, הוא לעולם אינו לגיטימי בתאגידי-העל המצטיינים של דירוג מעלה, המרוויחים מיליונים רבים אם לא מיליארדים.

גם פערי שכר קיצוניים ואחריות תאגידית אינם הולכים יחד - אם למטה יש בעלי שכר מינימום ואפילו ממוצע במשק - אך למעלה יש מנהלים המשתכרים עשרות ומאות מיליונים, הרי שאותם תאגידי-על אינם זכאים לכל תג שהוא אפילו רמיזה ל"אחריות תאגידית".

אם לא די בכך, גם "תרומה לקהילה", באופן שבו היא מתבצעת ונמדדת כיום, אינה הולכת עם אחריות תאגידית. בפועל, תאגידי-העל ממרקים את מצפונם ואת תדמיתם על-ידי "תרומה לקהילה" הנעשית מכסף לא-שלהם ממילא, כך שהם גוזרים קופון חברתי לא להם ועושקים אותנו שוב. איך? פשוט מאוד: כל "תרומה" כזו היא סימן למדינה ומוסדותיה לסגת עוד שלב לאחור מחובותיהם הבסיסיים ביותר כלפינו.

הדבר גורר סחרור מסוכן של הזרמת כסף ציבורי לקהילה, אבל לא ממוסדות השלטון שכבר גבו מאיתנו מסים בדיוק לשם כך, אלא דרך כספי הפנסיה שלנו, העוברים מהמוסדיים המנהלים אותם לתאגידים. במילים אחרות, הם תורמים לנו את הכסף שלנו עצמו. ואם לא די גם בכך, עוד מקבלים על-כך ציון לשבח מארגון הגג שלהם עצמם. הבנתם? שילמנו על אותם שירותים קהילתיים פעמיים - וזאת ממשכורת ממוצעת ופחות. התוצאה היא הזנייה מוחלטת של הפילנתרופיה.

היש היפך יותר גמור מוחלט, צרוף וסגולי לאחריות תאגידית אמיתית, מאשר התנהלות כזו? אז מה אם התאגידים עשו הדרכה בנושא אתיקה לעובדים? אז מה אם חלק מן הקריטריונים הנמדדים בדירוג הם אכן ראויים וחשובים כמו גיוון תעסוקתי ויחס לסביבה? החשוב הוא הפרקטיקה, ואת זה אנו רואים בהתנהלות אותן מצטיינות בפועל.

אחריות תאגידית אמיתית

בואו נעשה את זה הכי פשוט: תאגיד לא צריך לממן את הקהילה. הוא צריך לייצר רווחים לבעליו, שהם מחזיקי המניות שלו. כל הרעיון של "תרומה לקהילה" היא הנצחה פסולה של מצב פסול ויש לעצרה מיידית. יש רק 5 דברים בסיסיים שתאגיד צריך לעשות ולא-לעשות כדי להיות אתי, גם בלי שאלונים, דירוגים-מטעם והתלבטויות. הנה הם לפניכם:

1 .מיסוי

א. אל תנצלו לרעה את מבנה שוק ההון וחוקי המס

ב. שלמו מסים ללא להטוטנות של תכנוני מס הזויים ויצירתיות חשבונאית קיצונית

2 .לקוחות

א. נהגו בהם כבוד דרך מדיניות החזרים, החלפות ושירות שוטף.

ב. אל תחפשו לדפוק אותם כמה שיותר כדי להרוויח, אלא ודאו שאתם נותנים להם ערך מוסף במהות ובעלות.

3 .עובדים

א. שלמו את המשכורות הגבוהות ביותר שאתם יכולים לשלם כפונקציה של תנאי השוק, אופי התפקיד והרווחיות של התאגיד.

ב. אל תשלמו משכורות מינימום רק כי אתם יכולים, אם התאגיד רווחי ובעליו ומנהליו מרוויחים מיליונים.

ג. שמרו על פערי שכר הגיוניים בין דרגים.

4. ספקים

א. כמו עם העובדים: שלמו את הסכום הגבוה ביותר שאתם יכולים לשלם כפונקציה של איכות הספק, אופי פעילותו וריווחיות התאגיד.

ב. שלמו בזמן ולא ב"שוטף-שנה-הבאה", במיוחד לספקים קטנים. אל תחסכו בעלויות אשראי יקר מהבנקים וגילגולו של אשראי זה על חשבונם. קצת הוגנות בבקשה, הם גם כך בקושי שורדים.

ג. אל תחתימו אותם על חוזים דרקוניים ומקפחים רק כי אתם יכולים כי אתם גדולים והם קטנים.

5. סביבה

א. היו ירוקים בתהליכי העבודה הפנימיים והחיצוניים.

ב. אם פעילותכם מערבת חומרים מסוכנים – היו קתוליים יותר מן האפיפיור לגבי פינויים החוקי.

זהו. זו כל התורה כולה. מסובך? אם הכוונות טהורות באמת ושואפות לאחריות תאגידית באמת - לא. עכשיו בואו נעביר שאלון חדש בין מצטייני הדירוג ונראה מי מהם מוכן לקבל ציון על היסודות האתיים האמתיים הללו, במקום על "אחריות חברתית" תאורטית, על הנייר. יש קופצים? אני לא שומעת. או במילים אחרות: אל תתרמו לנו ואל תדפקו אותנו. זה הכל. 

הכותבת היא מנכ"ל "BossProblem - הפורטל להצלחה בעבודה", יועצת ארגונית בכירה ופסיכולוגית חברתית. לחצו לקריאת טורים נוספים שלה