פתאום הבנתי: גם אני מבזה נשים אחרות
תמיד חשבתי שאני הפמיניסטית הכי גדולה של כל הזמנים. זאת שנמצאת במקום טוב איפשהו בין סימון דה-בובואר למרגלית צנעני, ועשיתי את הכל כדי להוכיח לעצמי (וכן, גם לעולם) שאני אכן כזאת. היום אני מבינה שטעיתי
עוד בנושא:
אני פמיניסטית וזה לא אומר שאסור לי להיות נשית
הצד הנסתר שלי, שלא לומר הגבר הפרימיטיבי שבי, יוצא כשאף אחד לא מסתכל, וכשהוא יוצא - הוא הסחבק הכי מאצ'ואיסטי שיש. הוא מסתכל על בחורות שעוברות מולו ברחוב, הוא רוצה לכבוש והוא רץ ומספר לחבר'ה. בתומי, חשבתי שאני נוטה לחפצן נשים כחלק ממבנה האישיות המשונה שלי, אבל אני בכלל לא לבד בסיפור הזה, כי גם חברותיי הלסביות, כך קלטתי, רואות בנשים אחרות אובייקט מיני במקרה הטוב, או קישוט לראווה במקרה הרע.
"תראי, תראי אותה", אחת החברות מעירה את תשומת לבי בזמן הרביצה בחוף הים. "תראי איזה גוף יש לה". אני מחייכת ומרימה את הראש. "יש כאן מלא בחורות שוות", אני אומרת ותוהה אם מישהו שם לב שאנחנו בוהות ככה ומריירות על החול. הים הוא זירה מעניינת מבחינתי, כי מצד אחד אני מרגישה רגשי נחיתות ליד כל הבנות היפות האלה, ומצד שני אני מתלהבת מכל ההתרחשות הזאת ומרוצה מהנוף. רוב הזמן אעדיף למלא את הראש בתהיות מהסוג השני, רק כי הן מרחיקות אותי ממחשבות על איך אני נראית וכמה אני שונאת את הגוף שלי כשאני בים.
"אז מה, ספרי קצת על איך היה לך עם הבחורה", חברה שולחת הודעה אחרי שחזרתי מדייט. "היה נחמד, שתינו קצת, דיברנו", אני עונה בקצרה כי אני לא בטוחה אם נהניתי באמת או סתם זרמתי עם הערב. "נו, ואיך היא? שווה?", החברה מתעקשת לברר לעומק איך האופי של הבחורה ואם היא באה מבית טוב, ואני עונה: "ברור, כמה זמן את כבר מכירה אותי?".
מוכנה להיות אחרת
עניין הכיבוש כאן הוא מאוד משמעותי. מצד אחד, אני רוצה להיות עם בחורות יפות ומושכות, מצד שני, אחרי שהשגתי אותן אני בדרך כלל אעסיק את עצמי במחשבות על מה הן עושות איתי, אתמלא בפחדים לגבי העתיד ואז הקשר ידעך מעצמו. רוב הזמן אעדיף להעביר את הלילות בחיפוש אחרי הבחורה השווה הבאה, רק כדי להוסיף עוד גביע לאוסף. ובכל זאת, אני לא גאה בעצמי. אני נבוכה מההתנהגות שלי ומעדיפה להדחיק שאני בכלל כזאת.
אני לא יותר טובה מהמבנה הפטריארכאלי שאני מפגינה נגדו, וגם אני מתייחסת באופן מבזה לנשים אחרות. אני אישה בתוך עולם של גברים שמבקשת לפרוץ את כל תקרות הזכוכית מצד אחד, אבל גם משתמשת באותן פרקטיקות שמצמצמות נשים אל תוך נישה צרה של גוף יפה והישג להתרברב בו.
אין לי פתרון קסם למצב הזה, תידרש כאן עוד הרבה עבודה. בינתיים אני מוכנה לעשות את הצעד הראשון ולהודות שאני לא יותר טובה מהעולם הגברי שאני יוצאת נגדו ומבקרת אותו, פשוט כי האופן בו אני רואה את העולם מושפע מחוויות שצברתי, תבניות חשיבה שהפנמתי ומסגרות שעיצבו אותי. ומה לעשות, אנחנו עדיין חיות בעולם גברי עם חוקים משלו, גם אני תוצר של יחסי הכוח בחברה שלנו, אבל הצעד הראשון בשינוי הוא להודות שאני מוכנה להיות אחרת.
לפנייה לכתב/ת 
