שתף קטע נבחר
אתם שיתפתם
    זירת הקניות
    להציל את הדרוזים או את אסד?
    דרוזים סורים נאמני משטר אסד מנסים לגרור את צה"ל כדי לתקוף ולבלום את המורדים הסונים השועטים לעבר דמשק. השיטה: הצפת הדרוזים בישראל בדיסאינפורמציה מחרידה ברשתות החברתיות ובטלפונים הניידים

     

    הפגנת דרוזים ברמת הגולן    (צילום: אביהו שפירא)

    הפגנת דרוזים ברמת הגולן    (צילום: אביהו שפירא)

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

     

    בלילה חשוך אחד לפני כחודשיים חצו ארבעה חמושים את הוואדי המפריד בין הכפר הסורי-דרוזי אל-חאדר לבין מוצב נטוש של צה"ל על גבעה בצפון רמת הגולן. הם נשאו על גבם מטעני נפץ שהיו אמורים להתפוצץ ולהרוג לוחמי סיור של צה"ל, שמדי פעם עוברים במקום. הכוונה, ככל הנראה, הייתה לשחזר פיגוע שיזם וביצע חיזבאללה לפני כשנתיים באותו מקום בדיוק, באותה שיטה ואפילו מאותה סיבה - לסגור חשבון עם ישראל על תקיפת סיכול כלשהיא בסוריה, שיוחסה לצה"ל.

     

    בפיגוע לפני כשנתיים הצליח חיזבאללה למשוך סיור של לוחמי צנחנים למלכודת, פוצצו עליהם את המטענים ושני לוחמים נפצעו. לעומת זאת, ניסיון הפיגוע לפני חודשיים סוכל הודות לערנות ולהיערכות נכונה של צה"ל. ארבעת המחבלים נהרגו מטילים ששיגר לעברם כלי טיס ישראלי והם נותרו מוטלים בשטח.

     

    בבוקר שלמחרת הוקמו בכפר חאדר סוכות אבלים ונכבדי העדה באו להביע תנחומים למשפחות שניים מההרוגים, דרוזים בני הכפר. התקשורת הלבנונית השלימה את הפאזל: ארבעת אנשי החוליה שנהרגו היו דרוזים. מקצתם השתתפו גם בביצוע הפיגוע הקודם. מי ששילח אותם לשני הפיגועים הוא סמיר קונטאר, דרוזי שרצח בשליחות אש"פ את משפחת הרן בנהריה בשנות ה-70 וישב בכלא הישראלי במשך עשרות שנים. קונטאר שוחרר תמורת גופות אודי גולדווסר ואלדד רגב ז"ל אחרי מלחמת לבנון השנייה וכעת הוא פועל ברמת הגולן בשליחות חיזבאללה.

     

    הטבח שלא היה 

    קונטאר אינו היחיד. בין תושבי הכפר חאדר שעל המורדות המזרחיים של החרמון יש רבים נוספים שתומכים במשטר העלאווי ומסייעים לחיזבאללה. הוא הדין במחוז סווידא הדרוזי ("ג'אבל דרוז" המיתולוגי). גם בכפרי הדרוזים בגולן הישראלי, בעיקר במג'דל שאמס, יש רבים שעדיין רואים במשטר העלאווי שלטון לגיטימי שלו הם חייבים נאמנות ומוכנים לפעול בשירותו נגד ישראל.

     

     (צילום: אביהו שפירא) (צילום: אביהו שפירא)
    (צילום: אביהו שפירא)

    משקיפים בדאגה מרמת הגולן לקרבות בצד הסורי (צילום: אביהו שפירא) (צילום: אביהו שפירא)
    משקיפים בדאגה מרמת הגולן לקרבות בצד הסורי(צילום: אביהו שפירא)
    חשוב להזכיר עובדות אלו מפני שרוב אזרחי ישראל, כולל הדרוזים, אינם מודעים לכך שדרוזים אויבי ישראל תופסים טרמפ על קמפיין "הצילו את הדרוזים הסורים", במאמץ לגרור את ישראל למעורבות צבאית נגד ארגוני המורדים הג'יהאדיסטים. זה אבסורד שרק המזרח התיכון יכול לייצר שכמותו: חיזבאללה ומשטר אסד, באמצעות דרוזים סורים, מנסים לפרוט מאחורי הקלעים על מיתר המחויבות של מדינת ישראל לעדה הדרוזית הלויאלית, כדי שצה"ל יוציא עבורם את הערמונים מהאש, כלומר יתקוף ויבלום את מתקפת המורדים הסונים לעבר דמשק. השיטה: הצפת בני העדה הדרוזית בישראל בדיסאינפורמציה מהלכת אימים באמצעות הרשתות החברתיות ובטלפונים הניידים.

     

    גורמי הערכה בישראל מזהים בשבועות האחרונים זרם של שמועות שמקורו בסוריה ומופץ בישראל, על טבח המוני כביכול שהתבצע - או עומד להתבצע - על ידי ג'בהת א-נוסרה ו/או על ידי דאעש בריכוזי הדרוזים באזור סווידא ובכפר חאדר. מאומה מזה, או קרוב לזה בינתיים לא קרה במציאות. אבל הדרוזים נוהרים בהמוניהם אל הגבול וצה"ל נאלץ לסגור את האזור לזמן קצר.

     

    ההתנצלות של ג'בהת א-נוסרה

    ברמת הגולן ובדרום מזרח סוריה, (סביב העיר דרעא), אמנם התנהלו בחודשים האחרונים, ועדיין מתנהלים, קרבות בין ג'בהת א-נוסרה וקבוצות המורדים הנאמנות לו מחד, לבין הצבא הסורי, חיזבאללה והמיליציות הנאמנות להם, מאידך. נכון גם שידו של ג'בהת א-נוסרה היא כעת על העליונה והשבוע הוא הצליח לגרש את צבא המשטר והמיליציות הנאמנות לו ממאחזים חשובים נוספים בגולן הסורי, כולל משני מוצבים סמוך לכפר חאדר. ג'בהת א-נוסרה וקבוצות נאמניו גם תוקפים בימים האחרונים שדה תעופה צבאי גדול של המשטר מדרום לעיירה סווידא, בירת החבל הדרוזי, אבל איש מבין הג'יהאדיסטים לא נכנס ליישוב דרוזי בגולן הסורי ובחבל סווידא, וגם לא מסתמנת כוונה כזו.

     

     (צילום: חסן שעלאן) (צילום: חסן שעלאן)
    (צילום: חסן שעלאן)
    הפגנה של דרוזים בעוספייה למען בני עמם בסוריה ()
    הפגנה של דרוזים בעוספייה למען בני עמם בסוריה

    האירוע היחיד שצריך להדאיג היה בשבוע שעבר באחד מכפרי הדרוזים באזור אידליב בצפון סוריה (מרוחק מאות קילומטרים מהגולן). באירוע זה רצחו אנשי ג'בהת א-נוסרה 22 דרוזים שנפלו לידיהם, ואשר לפי השמועות סירבו להתאסלם ולהצטרף לשורות הארגון הסוני הג'יהאדיסטי. אלא שאז קרה דבר מפתיע: הנהגת ג'בהת א-נוסרה, הפועלת בהשראת ותחת הוראות מנהיג אל-קאעידה, איימן א-זוואהירי, פרסמה התנצלות נדירה והבטיחה שמקרים כאלה לא ישנו. זה נעשה בהתאם לאסטרטגיה הכוללת של אל-קאעידה, השואפת לגייס את תמיכת האוכלוסייה הלא-לוחמת גם אם אינה משתייכת או נוהגת על פי זרם השריעה הסוני המרכזי. אולם המדיניות הזו של ג'בהת א-נוסרה אינה ערובה שלא יתבצע טבח בדרוזים על ידי אחת הקבוצות הסרות למשמעתו, או אם דאע"ש ישתלט על ריכוזי אוכלוסין דרוזים. בינתיים דאעש עוד רחוק מישובי הדרוזים.

     

    בהקשר זה צריך לדעת שהדרוזים אינם נחשבים למוסלמים כשרים בעיני הסונים האדוקים, ובוודאי שלא בעיני הג'יהאדיסטים הקנאים. זו אחת הסיבות שהדרוזים מקפידים בקנאות, מאז ומתמיד, שסודות ועקרונות דתם לא יחשפו לאוזן או לעין זרה, פן ילשינו לשכניהם המוסלמים הקנאים ויבולע לכל העדה. הסודיות הזו היא אחד מהעקרונות המרכזיים של ה'טקיה' – דפוס התנהגות והתנהלות בחיים הציבוריים, המאפשר לדרוזים לשרוד תחת כל שלטון בלי לעשות שקר בנפשם ומבלי לבגוד בדתם ובבני עדתם. אגב, עקרונות ה'טקיה' נהוגים גם בעדות מיעוטים אחרות באזורנו, כמו העלאווים. אחד מעקרונות ה'טקיה' הוא נאמנות למשטר השולט, כל משטר. לכן יש דרוזים שמשרתים בנאמנות ובמוטיבציה בצבא סוריה, ממש כמו בני עדתם המשרתים בצבאות לבנון ובצה"ל. אלה גם אלה נשארים נאמנים גם כשהצבאות הללו נלחמים ביניהם. מה שאין מתפשרים עליו בעדה הדרוזית היא הנאמנות לעדה, לקהילה ולמשפחה. מכאן הדאגה הכנה שאותה מגלים בני העדה הדרוזית בישראל לגורל אחיהם בסוריה.

     

    קרבות ליד כפר דרוזי בצד הסורי של רמת הגולן (צילום: אביהו שפירא) (צילום: אביהו שפירא)
    קרבות ליד כפר דרוזי בצד הסורי של רמת הגולן(צילום: אביהו שפירא)

    ישראל אינה יכולה להתנער ממחויבותה המוסרית לדרוזים אזרחי ישראל ולברית הדמים הבלתי פורמלית שכרתנו עימם. בשם המחויבות הזו צריכה מדינת ישראל לסייע ככל שתוכל לבני העדה הדרוזית שאינם ישראלים, ממש באותו אופן ובאותם אמצעים שהיא נחלצת לעזרתם של יהודים שאינם אזרחיה הנמצאים במצוקה ובסכנת חיים. בהקשר זה צריך לזכור שמדינת ישראל לא שלחה את צה"ל לכבוש את דמשק כדי לחלץ משם את יהודי סוריה שנאנקו תחת שלטון משפחת אסד. זאת גם בשנים 1973-4, כאשר צה"ל ישב 40 ק"מ מדמשק והצבא הסורי היה מוכה, חבול ולא מסוגל להתנגד. שיקולי המחיר בדם והצורך בלגיטימציה בינלאומית הם שמנעו מבצע כזה בסוריה.

     

    כשמדובר במחיר - צריך גם להביא בחשבון את המחיר הביטחוני, החברתי, הכלכלי והפוליטי שנצטרך לשלם אם נאפשר למאות אלפי פליטים מסוריה להיכנס לשטחנו. לאור כל אלה ברור שגם בעתיד ישראל תימנע ככל יכולתה ממעורבות במלחמת האזרחים בסוריה. ברור גם שהיא לא תאפשר לאזרחים דרוזים לצאת בגלוי משטחה כדי להלחם בסוריה ולחזור. גם קליטת מאות אלפי פליטים דרוזים סורים בישראל אינה אופציה.

     

    במצב כזה צריכה ישראל להפעיל את כל הכלים הדיפלומטים וההומניטרים. ראשית – לפנות למדינות האזור ובראשן ירדן, קטאר וטורקיה, ולבקש את התערבותן כדי שלא יפגעו בדרוזים בשלושת אזורי מגוריהם המרכזיים: במחוז אידליב בצפון סוריה, במחוז סווידא והחורן בדרום-מזרח סוריה ובגולן הסורי. למפרציות, לטורקיה ולירדן יש קשרים טובים עם מרבית ארגוני המורדים, חוץ מדאעש. רוב הארגונים הללו כולל ג'בהת א-נוסרה, תלויים בסיוע מכל הסוגים שהם מקבלים ממדינות הציר הסוני המתון, ולכן הם יטו אוזן קשבת לדרישותיהן. מה גם ש'לעזוב את הדרוזים במנוחה' אינה גזירה כה קשה, אפילו עבור ג'יהאדיסטים פנאטים למהדרין. גם הממשל האמריקני יכול וצריך לדרבן את בעלות בריתו במזרח התיכון לסייע במניעת טבח בדרוזים. ישראל כבר פנתה לוושינגטון והאמריקנים כבר פועלים.

     

    שנית, ישראל הוכיחה בעבר שהיא יודעת להושיט

    בחשאי סיוע למיעוטים במדינות רחוקות הנלחמים על נפשם. למשל הכורדים בעיראק בשנות ה-70 או הנוצרים בדרום סודאן, הצליחו לא רע למנף פוליטית וצבאית את אהדת ישראל אליהם. לכן אין שום סיבה שהדרוזים הסורים לא יגנו על עצמם בכוחות עצמם, אם יקבלו קצת סיוע מידידים בדרכים יצירתיות. בעניין זה יש לישראל עניין אסטרטגי מובהק לסייע.

     

    שלישית - אם יקרה הגרוע מכל ואלפי פליטים דרוזים-סורים יאלצו לברוח ממקומות מושבם מאימת הג'יהאדיסטים, ישראל צריכה להקים ממזרח לקו הפסקת האש עם סוריה ובצמוד לו "ערי מקלט", או "מחנות מקלט", שבהם יינתנו לפליטים כל השירותים החיוניים. במקרה כזה ישראל גם תוכל לדרוש מהאו"ם לסייע לה פיננסית וביטחונית לתחזק ולקיים מתקנים אלה. ייתכן שיהיה צורך להגן על מחנות הפליטים אם יותקפו, אבל בכל מקרה צריך להימנע מהתממשות תרחיש כזה וצריך גם לזכור שהוא אינו אופציית המילוט שיבחרו הדרוזים הסורים כעדיפות ראשונה: המרחק בין ג'אבל דרוז לגבול הירדני הוא הרבה יותר קצר מהמרחק מסווידא לגבול ישראל. חוץ מזה, לא קל לדרוזי שהתחנך על שנאת ישראל לבקש את חסות המדינה הציונית.

     

    בשורה התחתונה: למרות שלדרוזים בסוריה לא נשקפת סכנה קיומית מיידית, מדינת ישראל אינה פטורה מאחריות. כיהודים וכמדינה שחיים בה אלפי אזרחים דרוזים שווי זכויות וחובות, איננו יכולים לעמוד מנגד, אבל גם עקרון מוסרי נעלה זה צריך ליישם בשכל ובפרגמטיזם יצירתי.

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים