אור גדול: הג'ודוקא העיוור שריגש את באקו
בגיל 18 התעוור אילהם זאקייב כשכדור שירה צלף ארמני חדר לראשו. 17 שנים לאחר מכן הוא מחזיק ברזומה של שלוש מדליות אולימפיות בג'ודו, ועל הדרך הפך לאחד הגיבורים באזרבייג'ן. אפילו הנשיא הקשוח מתרכך כשהוא פוגש אותו. סיפורו של אלוף
זאקייב אומנם החל להתחרות בגיל 11 בג'ודו, אבל כשהיה בן 18 התגייס לצבא ושירת בקו העימות (נגורנו קרבאך) בין מדינתו לארמניה, אזור שגבה כבר למעלה מ-30 אלף קורבנות והפך יותר ממיליון אנשים לפליטים.
ב-4 בפברואר 1999 זאקייב היה בפעילות מבצעית כאשר כדור של צלף ארמני חדר את ראשו מצידו הימני ויצא מצידו השמאלי. בעקבות התקרית איבד האזרי את ראייתו וחייו השתנו מן הקצה אל הקצה.
למד הכול מהתחלה
"התעוררתי אחרי חמישה ימים בהם הייתי בתרדמת ושמעתי את קולה של אימי". סיפר זאקייב. "הכול סביבי היה חשוך. איבדתי את הראייה בגלל הפציעה הזו". אחרי תקופת החלמה ארוכה החייל לשעבר מצא מפלט בג'ודו לעיוורים. "חזרתי לספורט לא נראתה הגיונית, אבל פגשתי את הג'ודו הפראלימפי והתאהבתי. בהתחלה זה היה קשה להתאים את עצמי לספורט שאומנם ידעתי להילחם בו, אבל הוא שונה לחלוטין ללא ראייה".
מהר מאוד תיעל האזרי את המוטיבציה לזכייה בתארים. שתי מדליות זהב יש לו מאולימפיאדת אתונה 2004 ובייג'ין 2008. בנוסף, זכה בארד בלונדון 2012, שתי מדליות זהב באליפויות עולם וחמש באליפויות אירופה.
זאקייב כמעט לבדו הרים לגבהים את הג'ודו לעיוורים באזרבייג'ן כשסיפורו עורר הדים ברחבי המדינה. "הייתי הג'ודוקא הראשון שייצג את אזרבייג'ן בתחרות בינלאומית. עבור התושבים אנחנו, ספורטאי הנבחרת, נחשבים לגיבורים".
הנשיא מעריץ
אם חשבתם שזאקייב קצת מגזים שווה לכם לבדוק את יחסיו עם נשיא המדינה, אילהם אלייב. הנשיא/שליט לא ידוע כאדם שמחייך יותר מדי או מראה סימני חיבה, אבל כשהוא מביט בג'ודוקא ששוקל 148 ק"ג הוא מתרכך לגמרי.
בחודש דצמבר האחרון העניק הנשיא לזאקייב את עיטור התהילה האזרי אותו מעטים קיבלו עד היום. לעיטור זוכים רק אזרחים שתרמו תרומה כלשהי להאדרתה של אזרבייג'ן בעזרת הישגים ברמה הבינלאומית. אמש הנשיא לא יכול היה להחמיץ את קרב הגמר של זאקייב מול פומינוב האוקראיני, עד כדי כך שבסיום היה זה שהעניק לג'ודוקא את מדליית הזהב, התחבק עימו ארוכות ופיזר חיוכים לכל עבר.
ב'היידר אלייב', שהיה אתמול (ו') כמעט בתפוסה מלאה בזמן הקרב של זאקייב, פוזרו כרזות עם שמו של הג'ודוקא הנערץ ואין אחד שלא עמד על הרגליים בזמן הקרב של יקיר ליבם. כנראה ששגיא מוקי שהתחרה מיד לאחר טקס הענקת המדליות במשקל של זאקייב לא שם לב לעובדה כי מיד לאחר הטקס ורגע לפני שעלה לקרב האולם התרוקן כמעט לחלוטין.
הקרבות של זאקייב במקרה או כנראה שלא במקרה נערכו ביום החגיגות הרשמי של צבא אזרבייג'ן, יום חג לאומי בו כל התושבים לא עובדים. בסיום הג'ודוקא התייחס גם לזה: "היה לי מאוד חשוב לנצח דווקא היום ולספק לתושבי אזרבייג'ן עוד יותר שמחה". על הניצחון עצמו, הוסיף זאקייב: "כל אזרבייג'ן ציפתה לתוצאה הזו ממני כשהבנו שג'ודו לעיוורים נכנס למשחקי אירופה. הבנתי את האחריות שמונחת על כתפיי. עשיתי את זה, זכיתי במדליית זהב".
מדליק האש האולימפית
אחד מסימני השאלה המסקרנים ביותר לקראת משחקים אולימפיים היא מי יהיה זה שייכנס לאצטדיון עם הלפיד וידליק את האש האולימפית. גם בבאקו, שכאמור מארחת את משחקי אירופה הראשונים,
השאלה הזו סקרנה רבים, ומי שנבחר בסופו של דבר לשאת את הלפיד בכניסה לאצטדיון האולימפי בעיר היה זאקייב, וזה בעצם אומר הכול לגבי כיצד הוא נתפס במדינתו.
הג'ודוקא העיוור לווה לתוך המתקן המרשים יחד עם לוחם הטאקוונדו המבטיח של האזרים, סעיד גולאייב, שזכה בשנה שעבר בזהב באולימפיאדת הנוער. "היו לי שתי משימות במשחקי אירופה", סיפר זאקייב אחרי שהדליק את האש האולימפית. "הראשונה הייתה להדליק את האש האולימפית בטקס הפתיחה, והשנייה תהיה לזכות בתחרות". בשתיהן הוא עמד ובגדול.
כדי להפוך את הזכייה שלו אתמול בזהב בבאקו לעוד יותר מתוקה, בנו של זאקייב, חמזה, חגג יום הולדת שנתיים. "אני בטוח שהמדליה הזו היא המתנה הכי טובה עבורו", סיכם הגיבור האזרי, שלמרות גילו מכוון גם לזהב בריו 2016.
לפנייה לכתב/ת 
