לזוז כמו ג'ייגר: הרץ הלבן שקורא תיגר על הקנייתים
אחרי שנים בהן הרצים מהמדינה האפריקאית שלטו כמעט בלעדית בריצה ל-3,000 מכשולים, רץ אמריקאי בלונדיני מאיים לשבור את ההגמוניה. בינתיים רק מעידה מצערת מנעה זאת ממנו. וגם: השנה הכי טובה של האצניות הישראליות
תקופה ארוכה לא התרגשתי, נהניתי, התאכזבתי, נסערתי וגם חשתי אמפתיה, כמו בריצת ה-3,000 מ' מכשולים בליגת היהלום בפריז בסוף השבוע הקודם. היה זה צירוף נדיר של כל סוגי הריגושים בריצה שהמנצח בה, בדרך-כלל, ידוע מראש, או יותר נכון, המדינה ממנה הוא מגיע ידועה מראש. קניה.
גם עכברי האתלטיקה הקנאים למלכת הספורט לא ידעו הרבה על הרץ האמריקאי, אוון ג'ייגר (26). לאו דווקא מכיוון שמדובר בשם חדש (להיפך, הוא כבר דורג שישי באולימפיאדת לונדון וחמישי באליפות העולם במוסקבה), אלא משום שנעלם מתחת לרדאר נוכח השליטה הקנייתית. הפעם האחרונה שבה אדם לבן, מערבי, זכה בזהב אולימפי ב-3,000 מכשולים הייתה ב-1980, אז ניצח הפולני ברוניסלב מלינובסקי.
35 שנה חלפו מאז, ובכל האולימפיאדות ניצחו, איך לא, הרצים קנייתים. אפילו אם בפעמיים האחרונות, בבייג'ינג 2008 ובלונדון 2012 הצליח מאהיידין מחיסי-בנאבאד הצרפתי, ממוצא צפון-אפריקאי, להתברג למקום השני בדוכן.
בחזרה לשבת האחרונה בפריז. בתוך חבורת שחומי העור בעלי רגלי האיילה שהגיחה בשעטה אל עבר המטרה, הזדקר ג'ייגר ארוך הרגליים (1.88 מ') ונתן את הטון בריצה. ב-100 המטרים האחרונים הוא עבר, ביתרון מבטיח, את המשוכה ה-35 והאחרונה. "סוף סוף רץ לבן ומערבי שמנצח את הגנטיקה של שחומי העור", אמרתי לעצמי, ככל הנראה כמו 50 אלף הצופים ביציע ומאות האלפים שצפו בטלוויזיה.
ואז, זה קרה. משהו גרם לג'ייגר, שנראה לאורך רוב המסלול יציב כשער הדולר, למעוד. הטחתי מכה בעצבנות בשולחן כאילו קבוצת הכדורגל האהודה עליי החמיצה פנדל גורלי. ג'ייגר ישב מוטל על הקרקע אחרי 2,990 ועוד כמה מטרים מתוך ה-3,000. בעוד האמריקאי אסף את השברים של עצמו, הקנייתי ג'יירוס בירץ' אמר תודה וניצח.
למזלו של ג'ייגר הוא היה בהכרה מלאה. הוא מיהר לקום ולמרות שהחמיץ שניות יקרות ואת הניצחון הוא חצה את קו הסיום ב-8:00.45 דקות, שיא חדש של יבשת אמריקה. אלמלא המעידה הוא היה האדם הלבן/מערבי הראשון שיורד משמונה דקות, ובהרבה.
כל ניחוש של תוצאה אפשרית אלמלא מעד, הוא מדרך הטבע השערה היפותטית. אולם לא יהיה זה מוגזם לקבוע שג'ייגר היה בדרך לסביבות ה-7:55 דקות, ואולי אפילו יכול היה לנסות לתקוף את שיא העולם השייך לקטארי המתאזרח סייף סעאד שהאין שנולד כקנייתי, סטפן צ'רונו, 7:53.63. אבל אל דאגה, הוא עוד יירד ובגדול מ-8 דקות.
12 רצים רצו לאורך ההיסטוריה מהר יותר מאוון ג'ייגר לפי זמנו במוצאי-שבת בפריז. רובם קנייתים, למעט שהאין האקס-קנייתי, עלי זאין המרוקאי ומחיסי-בנאבאד.
למרבה הפליאה, לאטרקציה הבלונדינית האמריקאית של הריצה שבה מצטיינים האפריקאים, אין הרבה סיפורים סוחטי דמעות. הוא נולד באלנקווין, אילינוי, בלט בצעירותו במרוצי השדה וזכה בשלוש אליפויות ארצות-הברית לבתי ספר תיכוניים.
בהמשך לאחר שהשתכנע להתאמן אצל המאמן ג'רי שומאכר הוא עבר למכללת וויסקונסין-מדיסון. עוד לפני שמלאו לו 18 חתם ג'ייגר על חוזה עם נייקי, דבר שהיווה עבירה על חוקי המכללות. הוא נאלץ לעבור לפורטלנד שם המשיך שומאכר לאמן אותו.
התחרות הבינלאומית הראשונה שלו הייתה אליפות העולם לנוער בפולין, שבה הוא סיים במקום השמיני ב-1,500 מ'. שנה אחר-כך כבר זכה לייצג את ארה"ב באליפות העולם לבוגרים בברלין 2009 (שתיזכר בזכות ה-9.58 וה-19.19 של אוסיין בולט), דורג במקום ה-11 במקצה שלו במוקדמות 5,000 מ' (מקום 25 בכללי) ולא עלה לגמר.
אלא שזמנו של ג'ייגר להבשיל, הגיע גם הגיע. באולימפיאדת לונדון 2012, שם כבר רץ 3,000 מ' מכשולים, הוא סיים שישי, ושנה לאחר מכן באליפות העולם באצטדיון לוז'ניקי במוסקבה השתדרג למקום חמישי. בשנים האחרונות הוא מתאמן ביוג'ין, אורגון, בירת האתלטיקה של ארה"ב.
רבים תוהים אם בריו יהיה ג'ייגר הלבן המערבי הראשון שיוציא את הכתר מציפורני הטרף של גאוני הריצה הקנייתים. בינתיים, ג'ייגר יאתגר תחילה את להקות הרצים של קניה באליפות העולם בבייג'ינג. זה יהיה המבחן להבין אם אכן, מישהו לבן, 36 שנים אחרי ברוניסלב מלינובסקי, מחזיק בסיכויים ממשיים לכבוש את המדרגה הגבוהה ביותר בפודיום.
השנה הנהדרת של הספרינט הנשי הישראלי
בטבלה שמתחת לפסקה הזו כדאי להעיף מבט, ולאחר מכן מבט נוסף. היא משקפת את ההתקדמות הגדולה בריצה ל-100 מ' נשים בישראל, כשמרבית הרצות הן עדיין נערות.
| האתלטית | שנת לידה | הישג ב-2014 | הישג ב-2015 |
| אולגה לנסקי | 1992 | 11.42 | 11.57 |
| דיאנה וייסמן | 1998 | 12.14 | 11.75 |
| יפעת זליקוביץ' | 1992 | 13.15 | 11.90 |
| ריטה פוגרלוב | 1985 | 11.96 | 11.99 |
| ויקטוריה דורו | 1995 | 12.19 | 12.04 |
| נועה ברליאה | 1997 | 12.63 | 12.30 |
| גל קדמון | 2000 | 13.07 | 12.30 |
| דקלה גולדנטל | 1992 | 12.38 | 12.31 |
| לורל גרינהולץ | 1999 | 13.33 | 12.35 |
| נועה מאור | 1998 | 12.65 | 12.41 |
הרכב האצניות הזה יוצר את השנה הטובה ביותר של ריצת ה-100 מ' לנשים בישראל מאז ומעולם. אם לא בחוד (שהיה טוב יותר בתקופת אסתר רוט-שחמורוב, החץ-הבודד), אז בעומק. מוקדם עדיין לקבוע לאן יוביל ההרכב הזה שלאחריו ממתינות רצות כישרוניות אחרות להזדמנות שלהן. עדן דורי, ניצן לוי (14), אופק קומסון (15) ואחרות שיפרצו קדימה. בקיצור, כל ריצת 100 מ' היא קרב.
בהנחה שאנחנו כוללים ברשימה את ויקטוריה דורו ממועדון הסמטה, דרום-ת"א, אפשר לומר כי המקום השישי הוא נקודת ציון בהבדל בין 2014 לזו של 2015. ב-2014 רצה השישית אנסטסיה קירילוב ב-12.60. השנה רצו שתי האצניות התופסות את המקום השישי, נועה ברליאה וגל קדמון ב-12.30. הרשימה נסגרת בהישג מספר 10 השייך לנועה מאור, 12.41. איזה הבדל.
הנתון החשוב: שמונה מתוך עשר המדורגות ראשונות שיפרו, חלקן בצורה מוחצת, את הישגיהן. החל מיפעת זליקוביץ' שב-2014 לא ידעה שהיא בכלל פוטנציאל לספרינטרית ורצה ב-13.15 שניות. מאז התקדמה עד 11.90. כלומר, שיפרה ב-1.25 שניות.
אצל לורל גרינהולץ (16) ההבדל לטובה הוא ב-98 מאיות. אצל גל קדמון ב-77 מאיות. רק אולגה לנסקי המובילה וריטה פוגרלוב הוותיקה נסוגו מעט. למי שלא עקב, ה-11.42 שניות שקבעה לנסקי בשנה שעברה, אמנם נפסל מהכרה כשיא לאומי, בגלל שלא התייצבה לבדיקת סמים, אך הוכר כשיא אישי. על מנת לקבוע שיא אישי אין צורך בבדיקת סמים.
עוד תופעה שלא הייתה כמותה: לראשונה, ירדו ארבע אצניות בשנה אחת מ-12 שניות. מתקבל הרושם כי הנתון הזה עוד ילך ויתחזק. ועדיין לא דיברנו על דיאנה וייסמן (17) שבריצה אחת באליפות ישראל שברה גם את שיא הקדטיות של גילי דישון מ-1989 (11.99) ואת שיא הנוער בן 44 השנים של אסתר רוט בכבודה ובעצמה (11.78) כשעצרה את השעון על 11.75 שניות.
אולגה לנסקי התחזקה דווקא ב-200 מ', ריצה שבה קבעה את התוצאה השנייה בכל הזמנים, 23.40 שניות, אחרי אמה אירינה, שיאנית ישראל, שקבעה 23.15 שניות.
וייסמן שברה בגמר ה-200 מ' באליפות ישראל את השיא לקדטיות של דישון בן ה-26 השנים (24.40) עם 24.37 שניות. לאחר אותה ריצה סיפרה וייסמן כי לא הצליחה לישון בלילה שלפני נוכח ההתרגשות משבירת שיא הנוער ב-100 מ'.
באליפות אירופה לאומות בבאקו העומק בריצות הקצרות התבטא עם שיא ישראלי ב-100x4 מ' - 45.23 שניות. ועוד שיא אחרון בהחלט, בינתיים: גל קדמון קפצה לטבלה בזכות שיא לבנות 15 ב-200 מ', 25.65 שניות, שתי מאיות מהר יותר מענת מורד מלפני 21 שנה.
אל נא תפתחו ציפיות מוגזמות: אף לא אחת מהאצניות הללו תהיה אלופה אולימפית או אלופת עולם, מהטעם הפשוט: אי-אפשר לנצח את שחומות העור. המבחן שלנו הוא מול האצניות האירופיות וגם זה מבחן קשה. מה שחשוב הוא שיש הרבה עומק ותחרות. הספרינטים לנשים הם הלהיט החדש של האתלטיקה הישראלית.
לפנייה לכתב/ת 
