שתף קטע נבחר

עץ מוגן: הריסוס שיציל את הגוזלים משריפות בטבע?

לפני כשנתיים פרצה שריפת ענק באזור חבל לכיש ששרפה עשרות אלפי דונמים של חורש טבעי והרגה בעלי חיים רבים, ביניהם עופות דורסים המקננים באזור. פרויקט משותף לרשות הטבע והגנים וחוקר עופות דורסים מאוניברסיטת ת"א, מנסה להגן על דור העתיד של החיוויאים והעקבים העיטיים, באמצעות ריסוס חומר מעכב בעירה סביב העצים עליהם הם מקננים

(צילום: רועי עידן וגלעד פרידמן. צילום חיוויאים: באדיבות אייל ברטוב)

 

מאז אפריל השנה אירעו למעלה מ-40 עשרות שריפות באזור לכיש והסביבה. חלקן עקב אימוני צה"ל בשטחי אש, אחרות עקב הצתות והעונה החמה עדיין לא הגיעה לשיאה.

 
אורי קייזר, פקח אזור לכיש ברשות הטבע והגנים, זוכר את שריפת הענק שפרצה באזור בסיס הצבאי בלכיש, ליד קרית גת ב-29 לאפריל לפני שנתיים, כאחד האירועים הקשים שנאלץ להתמודד במסגרת תפקידו כפקח האזור.
 
להבות ענק שבלעו את החורש הים התיכוני ואת כל בעלי החיים שמצאו בו מקום מפלט ומחייה, בערו במשך יומיים שלמים עד שכובו בסיוע מטוסי כיבוי וכוחות רבים בשטח, לאחר עבודה מסביב לשעון. 
 

חיוויאי (צילום: אייל ברטוב) (צילום: אייל ברטוב)
חיוויאי(צילום: אייל ברטוב)

 

 

"צה"ל צריך להתאמן מצד אחד ומצד שני, יש ערכי טבע מוגנים שצריך לשמור עליהם. צריך להיפגש באמצע. איך עושים את זה? שאלה טובה", הוא אומר. ברקע מאחוריו, סמוך לבסיס הצבאי בא"פ לכיש, שנתיים אחרי השריפה, נותרו שטחים רבים עם מרבד שחור ומפוייח. שלדים סדוקים של עצי שיזף ועצי חרוב עתיקים.

 

"אנחנו כל הזמן מחפשים את הדרך לצמצם את הפגיעה של השריפות בטבע, מתוך הבנה שהצבא לא יפסיק להתאמן כאן באזור כי הוא נדרש לעבוד בשטחים הללו ומצד שני, רוצים לשמור על כל הטבע מסביב. כרגע מה שנמצא לנגד עינינו, הם הקינונים של החיוויאים והעקבים העיטיים בשטח הזה", הוא מסביר.

 

השריפה הותירה הרס גדול. מספר הדורסים המקננים ירד ב-50 אחוז (צילום: גלעד פרידמן) (צילום: גלעד פרידמן)
השריפה הותירה הרס גדול. מספר הדורסים המקננים ירד ב-50 אחוז(צילום: גלעד פרידמן)
 

עקב עיטי (צילום: גלעד פרידמן) (צילום: גלעד פרידמן)
עקב עיטי(צילום: גלעד פרידמן)

 

שפלת יהודה ומרחב לכיש נחשבים מזה שנים רבות לאזורים הצפופים ביותר בהם חיים ומקננים העופות הדורסים הגדולים. "הקינים מפוזרים בשטחים עם עשבייה יבשה ובעקבות השריפות שמתרחשות כל שנה, הקינים נתפסים במהירות באש ונשרפים לעיתים עם הגוזלים בפנים", אומר גלעד פרידמן, חוקר עופות דורסים באוניברסיטת תל אביב.

 

"לפני השריפה הגדולה ב-2013 הכרנו 14 קינונים של חיוויאים ועקבים. עשרה מהם נשרפו כולל הביצים והגוזלים בתוכם. שנתיים אחרי מצאנו רק שמונה קינונים וזו ירידה של כ-50 אחוז בזוגות המקננים. אין להם איפה לקנן יותר באזור".

 

חיוויאי (צילום: אייל ברטוב) (צילום: אייל ברטוב)
חיוויאי(צילום: אייל ברטוב)

 

כדי לשרוד זקוקים העופות הדורסים למצוא טרף כדי לאכול ולהאכיל את הגוזלים הרעבים בקן. החיוויאים הנודדים לישראל כל שנה, מגדלים בכל מחזור קינון גוזל אחד בלבד ומתמחים בציד נחשים ולטאות. העקבים העיטיים יציבים בישראל, מגדלים לעיתים עד שלושה גוזלים בכל מחזור קינון והם דורסים לטאות, ציפורים ומכרסמים שונים.

 

"מעבר להשפעה המיידית של השריפה על מחזור הקינון, באותה שנה גם יש השפעה על בית הגידול כי האזורים שנשרפו מכלים את כל עולם החי שלא מצליח לברוח מהשריפה ולהיכנס מתחת לפני הקרקע. מצאי המזון של העקבים ושל החיוואים יורד באותה שנה. אזור נרחב ששימש לציד הופך ללא רלוונטי. יכול להיות שזו הנקודה הקריטית למנוע פריחה של גוזל או אצל עקבים רק שניים מתוך שלושה יפרחו, כי הם חוטפים את המזון זה לזה".

 

על אף שנשרפו השנה באזור לכיש למעלה מ-50 אלף דונם עדיין לא נפגעו קינים של חיוויאים ועקבים. לדברי קייזר, בשנים האחרונות ברשות מנסים למצוא דרך כיצד למגן את הקינים מפני האש והעשן המהווים איום על הגוזלים שלא יכולים לפרוש כנף ולברוח, בדומה להוריהם.

 

גוזלים של עקב עיטי בקן (צילום ארכיון במסגרת מחקר. גלעד פרידמן וליאור כרם) (צילום: גלעד פרידמן) (צילום: גלעד פרידמן)
גוזלים של עקב עיטי בקן (צילום ארכיון במסגרת מחקר. גלעד פרידמן וליאור כרם)

אזור השריפה. שנתיים אחרי (צילום: ארז ארליכמן) (צילום: ארז ארליכמן)
אזור השריפה. שנתיים אחרי(צילום: ארז ארליכמן)

שבילי אש. חלק מהפיתרון למניעת התפשטות האש לאזורי הקינון (צילום: ארז ארליכמן) (צילום: ארז ארליכמן)
שבילי אש. חלק מהפיתרון למניעת התפשטות האש לאזורי הקינון(צילום: ארז ארליכמן)
 

בחודשים האחרונים בחנו ברשות הטבע והגנים יחד עם חברת "כימניר" שימוש בחומר מעכב בעירה שירוסס מהקרקע ולאחר מספר נסיונות מוצלחים, הוחלט לבחון את הריסוס על ארבעה קינונים הנחשבים למאויימים ביותר מבחינת שריפה מיידית בעונה החמה.

 

"שריפה יכולה להתחיל ממספר נקודות ופורצת כתוצאה מכדורים נותבים, חומרי נפץ או כל אמצעים אחרים בהם הצבא משתמש כחלק מהאימון שלו. הכל תלוי גם במשטר הרוחות. אם הרוח חזקה, היא יכולה לשרוף עשרות קילומטרים בשעה ואם היא עם רוח נמוכה ובתנאי טמפרטורה לא גבוהים, היא יכולה להכיל שטח של כמה מאות דונמים", מציין קייזר. כשהאש מגיעה לעצים במקום שלא היתה בו רעייה של צאן, כך שיש צמחייה גבוהה ויבשה, אתה מקבל תוצר שהקן שעל השיח או על העץ נשרף כליל".  

 

השנה רוססו ארבעה קינים של חיוויאים (צילום: אייל ברטוב) (צילום: אייל ברטוב)
השנה רוססו ארבעה קינים של חיוויאים(צילום: אייל ברטוב)
 

בשנה הבאה גם העקבים יצטרפו לפרויקט הריסוס (צילום: גלעד פרידמן) (צילום: גלעד פרידמן)
בשנה הבאה גם העקבים יצטרפו לפרויקט הריסוס(צילום: גלעד פרידמן)

 

 

מיקום העצים נבחר בקפידה. עונת הקינון היא רגישה ביותר לגוזלים ולפרחונים שעומדים לפרוח מהקן. המעקב על ההורים והגוזל מתבצע ממרחק של עשרות מטרים באמצעות טלסקופ ומשקפות. "הריסוס נעשה בזמן ששני ההורים צדים רחוק מהקן ומשאירים את הגוזל לבדו. הגוזל הוא כבר בגיל אופטימלי מבחינת הגוזל וההפרעה לו היא הנמוכה ביותר", מפרט פרידמן. "ההורים רחוקים ולכן לא שמים לב לנוכחות שלנו שנמשכת כ-15 דקות במקום".

 

רכבי הרשות מגיעים לאזור הקן הראשון לאחר שגלעד נתן את האור הירוק להיעדרות ההורים וצוות המרססים, מוריס שריקר ודני בוזגלו, מתחיל לרסס את העץ הנבחר בו נח גוזל חיוויאי בן כ-45 יום. גלעד משקיף על הגוזל בזמן הריסוס כדי לוודא שהוא לא יבצע קפיצה מהקן. הוא יסמן לעצור באם יבחין כי הגוזל מבוהל ועלול ליפול מהקן.

 

מתקדמים לכיוון הקן לאחר שההורים אותרו בציד (צילום: ארז ארליכמן) (צילום: ארז ארליכמן)
מתקדמים לכיוון הקן לאחר שההורים אותרו בציד(צילום: ארז ארליכמן)

ריסוס סביב העץ בו מקננים העופות הדורסים עם חומר מעכב בעירה (צילום: רועי עידן) (צילום: רועי עידן)
ריסוס סביב העץ בו מקננים העופות הדורסים עם חומר מעכב בעירה(צילום: רועי עידן)

טבעת סגולה לאחר הריסוס. מתפוגגת לאחר שלוש שעות ומעניקה הגנה מירבית לעץ (צילום: רועי עידן) (צילום: רועי עידן)
טבעת סגולה לאחר הריסוס. מתפוגגת לאחר שלוש שעות ומעניקה הגנה מירבית לעץ(צילום: רועי עידן)

 

"יש לו חודש עד שיפרח מהקן. השטח של שמורת הטבע גובל פה בשטח אש והפחד שעץ השיזף עליו מקננים ההורים ייתפס וישרף עם הגוזל בתוכו. בעבודה של חמש דקות, נשחרר את הגוזל עם הגנה סביבו, עד שיפרח בהצלחה בעוד חודש".

 

החומר הפעיל יוצר מעין טבעת מגן סגלגלה בשלוש השעות הראשונות לאחר הריסוס ולאחר מכן היא מתפוגגת ומתמזגת בשטח הצהוב אפרפר. "החומר עצמו פעיל כבר מרגע הריסוס ללא פיגמנט או צבע. הצבע הסגלגל הראשונים נעלם אחרי מספר שעות וללא השפעה על הקרקע", מסכם קייזר.

 

 (צילום: אייל ברטוב) (צילום: אייל ברטוב)
(צילום: אייל ברטוב)

 (צילום: גלעד פרידמן) (צילום: גלעד פרידמן)
(צילום: גלעד פרידמן)

 

את תוצאות הריסוס יבדקו בסוף אוקטובר, בסיומה של העונה החמה. קייזר מבחינתו, מודע לכך שאי אפשר למגן את כל הקינים באזור. "השריפות לא התחילו מהיום, אלא קיימות שנים רבות", הוא מבהיר" אנחנו מבחינתו, נעשה כל מאמץ כדי להגן על העופות הללו".

 

פרידמן שב למחרת לאזור הקינים כדי לבדוק שהגוזלים נותרו בקן וכי ההורים לא נטשו את הקן. "השנה התחלנו את הפרויקט במועד מאוחר בלילת ברירה, אך בשנה הבאה הריסוסים עצמם ייערכו לפני עונת הקינון ויכילו כ-50 קינונים של חיוויאים ועקבים".


פורסם לראשונה 11/07/2015 19:03

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: אייל ברטוב
חיוויאי
צילום: אייל ברטוב
צילום: גלעד פרידמן
עקב עיטי
צילום: גלעד פרידמן
צילום: גלעד פרידמן
גוזלים שנשרפו למוות בקינים
צילום: גלעד פרידמן
מומלצים