שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    רוצח, מה הסיכוי שיקצרו לך שליש?
    שופט, פסיכיאטר, עובד סוציאלי וקרימינולוג מרכיבים ועדה שמחליטה אם לשחרר את אלה שביצעו את הפשע החמור מכל. מה השיקולים שלהם?

     

    אילוסטרציה (צילום: shutterstock) (צילום: shutterstock)
    אילוסטרציה(צילום: shutterstock)

     

    בתום שני שלישים מתקופת מאסר רשאית ועדת שחרורים לשחרר על תנאי אסיר מנשיאת יתרת תקופת העונש, אם שוכנעה שהוא ראוי לכך ואינו מסכן את שלום הציבור. במקרי רצח, בחוק הפלילי בישראל יש עונש חובה של מאסר עולם‏. במקרה כזה מוגדרת תקופת המאסר ללא הגבלת זמן, ורק נשיא המדינה יכול לקצוב את העונש, וזאת לאחר שוועדת שחרורים מיוחדת דנה בעניין והמליצה על כך לאחר שבע שנים מתחילת המאסר ולתקופה שלא תפחת מ-30 שנה.

     

    פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:

     

    רוצים להתעדכן בחדשות הכלכלה והצרכנות? הצטרפו לעמוד הפייסבוק שלנו

     

    המחוקק ביקש להתחשב במצבם האישי של אסירים ובנסיבות הסתבכותם בביצוע העבירה, לעודד אותם לקבל טיפול ולאפשר להם ולחזור לקהילה על מנת לפתוח דף חדש בחייהם.

     

    ועדת השחרורים המיוחדת העוסקת בעניינם של אסירי עולם מורכבת מארבעה חברים בראשות שופט עליון. בנוסף מכהנים בה אנשי מקצוע בעלי ניסיון כגון קרימינולוגים, פסיכולוגים, פסיכיאטרים ועובדים סוציאליים.

     

    את הוועדה מנחים שני שיקולים עיקריים: הפרטי והציבורי. המישור הפרטי מתמקד בסיכויים לשיקומו של האסיר: עברו הפלילי וטיב הרשעותיו, התנהגותו לאחר ששוחרר שחרור מוקדם בעבר, התנהגותו בכלא, כנות החרטה שלו, רצונו ויכולתו לשקם את עצמו, מצבו המשפחתי וכדומה.

     

    מנגד עומדים שיקולי ביטחון הציבור, כלומר - אם בתקופת השליש שבה ישהה האסיר מחוץ לכותלי בית הסוהר הוא לא ישוב לפעילות עבריינית.

     

    מטבע הדברים, שיקום האסיר מחד וטובת הציבור מאידך הם שיקולים הנוגדים זה את זה. במקרים רבים קו הגבול אינו ברור, ועל הוועדה מוטלת האחריות להתחשב בכל המדדים ולאזן ביניהם באופן סביר תוך מתן משקל יחסי מתאים לכל אחד מהם.

     

    לשמור על אמון הציבור במערכת

    הוועדה צריכה להיות ערה לכך שעיני הציבור נשואות אליה. במקרים מפורסמים או חמורים במיוחד, למשל מקרי רצח שזעזעו את המדינה, שחרורו של האסיר עלול לפגוע באמון הציבור במערכת המשפט, וגם עניין זה יילקח בחשבון ולעיתים אף יכריע את הכף בהחלטת הוועדה.

     

    כך למשל אירע בעניינם של רוצחי הילד דני כץ, שנרצח על רקע לאומני בשנת 1983. הפרשת זכתה להד רב בין היתר בשל אופיו האכזרי של המעשה. באוגוסט 2007 חתם נשיא המדינה שמעון פרס על בקשת קציבת עונשם של המורשעים לתקופות שבין 30 ל-45 שנה. שלושה מהרוצחים, שכבר ריצו 23 שנות מאסר, הגישו בקשה לניכוי שליש ממאסרם.

     

    ביולי 2008 דחתה ועדת השחרורים המיוחדת את בקשתם‏‏ בנימוק שהם עדיין מסוכנים. בנובמבר 2008 דחה בית המשפט המחוזי בנצרת את עתירת השלושה לביטול החלטת הוועדה, אך הורה לכנס את ועדת שחרורים בהרכב חדש, על רקע כמה כשלים בהחלטה הקודמת, בין היתר מאחר שהוועדה חרגה מהדיון והביעה דעה על העונש שהוטל בזמנו על הרוצחים. אלא שבסופו של דבר דחתה גם הוועדה הנוספת את בקשתם של הרוצחים לשחרור מוקדם, וכך גם בית המשפט העליון.

     

    דוגמא נוספת היא עתירתו של ארבל אלוני לבית המשפט המחוזי בפתח תקווה. אלוני הורשע ברצח נהג המונית דרק רוט ב-1994, ובסוף 2010, לאחר שריצה 17 מ-21 שנות מאסר שנגזרו עליו הוא עתר נגד החלטתה של ועדת השחרורים המיוחדת לדחות את בקשתו לשחרור מוקדם, על אף תפקודו החיובי והליכי השיקום שעבר בכלא.

     

    שופטי המחוזי דחו את העתירה וציינו כי "מדובר ברצח ללא מניע ברור, שכן העותר אינו מוצא הסבר לביצועו, גם בחלוף שנים רבות מאז ביצועו, לאחר שתוכנן בקפידה ובוצע באכזריות". בהתאם קבע בית המשפט כי הענקת חופש לעותר תזעזע קשות את אמון הציבור באפקטיביות מערכת המשפט ותביא לפגיעה בתחושת הצדק בקרב הציבור, ולפגיעה בערך קדושת החיים. לפיכך, החודש שוחרר אלוני אחרי שריצה את המאסר במלואו.

     

    ביוני 2015 קבעו חברי ועדת השחרורים המיוחדת כי אסיר העולם אהרון יוסף, שאותו ייצגתי בפני ועדת השחרור, ישוחרר לאחר שריצה 23 שנות מאסר בגין רצח איתן קלמנוביץ' וניסיון לרצח יוסף גטניו, וזאת מתוך 32 שנות מאסר שאותן קצב נשיא המדינה. חברי הוועדה השתכנעו שאכן חל שינוי דרסטי בחייו של האסיר, ולכן הוא ראוי לשחרור, מה גם שנראה כי הוא אינו מסכן את שלום הציבור.

     

    שינוי בולט וממשי

    לכאורה מדובר בהחלטה שגרתית בנוגע לאסיר שריצה את רוב עונשו, אלא שבפועל מדובר בהחלטה נדירה, שכן ועדות השחרורים של השנים האחרונות מקשות מאוד על קיצור מאסריהם של אסירי עולם.

     

    הסמכות לשחרר אסיר לפני תום ריצוי מאסרו מבוססת על התפיסה שלפיה מטרת המאסר היא בין היתר לשקם את העבריין. שלטונות בתי הסוהר משתדלים להעניק לאסיר מקצוע, להרגילו לסדרי עבודה תקינים ולהכשירו לחיים, הכול במטרה שלא ישוב לסורו.

     

    הוועדה מעניקה משקל משמעותי לכך שהאסיר משולב בהליכי טיפול מגוונים, עובר טיפולי גמילה מסמים, משתתף בטיפול קבוצתי ופרטני, יוצא לחופשות סדירות ועובד במקום עבודה מסודר לשביעות רצון מעסיקיו. כמו כן, מוענק משקל לחרטתו הכנה של האסיר ולעובדה כי הוא בעל משפחה תומכת, כמו גם לתגובת משפחת הקורבן (במקרים שישנה תגובה כזאת).

     

    בבואן להחליט, על הוועדות להביא בחשבון את כל הנתונים והשיקולים שפורטו לעיל, ולבחון אם חל באסיר שינוי בולט וממשי מבחינת הבנת חומרת מעשיו ומוכנותו לתרום לחברה ולהשתלב בה מחדש באופן חיובי.

     

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: shutterstock
    אילוסטרציה
    צילום: shutterstock
    צילום: תום חוליגנוב
    עו"ד שרית עוז
    צילום: תום חוליגנוב
    מומלצים