תמה תקופת חסד: קשישים פונו מדירת עמידר
חרף הצעה נדיבה לשכנם בבית גיל הזהב, התעקשו בני זוג להישאר בדירה אף שלא היו זכאים לה. אחרי יותר מעשור הורה ביהמ"ש לפנות אותם
במשך יותר מעשור התגורר זוג קשישים חולניים בדירת ארבעה חדרים של עמידר במרכז הארץ אף שלא היו זכאים לכך. לאורך התקופה ניסו החברה ומשרד השיכון לפנותם תוך הצעת פתרונות נדיבים, כגון הענקת יחידת דיור בבית גיל הזהב, אך בני הזוג סירבו. לאחרונה, בתום הליך משפטי, הורה בית המשפט המחוזי בלוד בלב כבד לפנות את בני הזוג מהדירה.
במהלך השנים הגישו בני הזוג למשרד הבינוי והשיכון בקשות להכיר בהם כזכאים להחזיק בדירה, אך בקשותיהם נדחו בנימוק שהם אינם זכאים להכרה כ"דיירים ממשיכים" מאחר שלא התגוררו עם "הדייר החוזי", כלומר עם אחיה של האישה. בנוסף קבע משרד השיכון כי גם בפני עצמם הם לא עונים על תנאי הזכאות, שכן בעבר הייתה בבעלותם דירה אחרת.
פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:
- תביעה: נפצעה כשרצתה למנוע העתקה במבחן
- נסיבות חיים קשות? קבל פטור מתשלום מזונות
- שופט קבע: 'פרידה חלה כשעברתם לישון לבד'
- הנפילה: בור בכביש יעלה למועצה 374 אלף ש'
רוצים להתעדכן בחדשות הכלכלה והצרכנות? הצטרפו לעמוד הפייסבוק שלנו
ראשית המחלוקת ב-1979, אז נחתם חוזה לשכירות הדירה בין אחיה של האישה לבין עמידר. הוא החזיק בדירה כדין עד שעזב את הארץ ב-1984, מבלי להשיב את הדירה לעמידר. לפני עזיבתו עבר אביו לדירה והתגורר בה עד מותו ב-2002. ב-1992 הצטרפו האחות ובעלה לאב והתגוררו בדירה מאז ועד היום.
התחשבות
שופט: דייר עמידר עני ובודד לא ייזרק לרחוב
עו"ד צביה דותן סטרנס
צדק חברתי בבית משפט השלום בקריית גת: החברה רצתה לפנות גבר ערירי ששכר דירה שלה, אבל השופט אקסלרד קבע שהצדק לא מאפשר זאת
בפסק דין שניתן ב-2004 הורה בית המשפט לבני הזוג לפנות את הדירה, וקבע כי עצם העובדה שהעותרת היא אחותו של השוכר המקורי אינה מקנה לה זכויות בדירה. אלא שהמדינה התחשבה בזוג הקשישים ובמשך שנים דחתה את פינויים. אלא שבתחילת 2014 שוב החליטה ועדת משרד השיכון שהם אינם זכאים לגור בדירה. עם זאת אישרה הוועדה, לפנים משורת הדין, להעניק להם יחידת דיור בבית גיל הזהב, אך השניים סירבו להתפנות.
מועד הפינוי נקבע לנובמבר 2014, ועל החלטה זו הגיש הזוג עתירה לבית המשפט המחוזי בלוד. לטענתם, מרגע שהוכרה זכותו של אביהם המנוח להתגורר בדירה יש להם זכות של "דייר ממשיך". המדינה טענה מנגד שנעשה עם בני הזוג חסד במשך יותר מעשור, אך הם לא יכולים לנצל מחווה זו ולהסתמך עליה.
סגנית הנשיא, השופטת ורדה מרוז, דחתה את העתירה של בני הזוג והורתה להם להתפנות. היא הוסיפה שהחלטת הוועדה מנומקת היטב, ואכן השניים היו זכאים לדיור ציבורי.
היא הבהירה שהעותרת אינה נחשבת "דייר ממשיך", כיוון שגם אביה המנוח לא היה כזה. "ערה אנוכי למצוקתם הקשה של העותרים", כתבה השופטת בפסק הדין, אך הבהירה שמצבם כשלעצמו לא מקנה זכויות בדיור הציבורי יש מאין. העובדה שהם מחזיקים בדירה פוגעת במשפחות אחרות (וגדולות יותר), שגם כן סובלות מדלות ומצוקה.
היא סיכמה שיש להצטער על החלטת העותרים לדחות את הצעתו הראויה של משרד השיכון לדירה בבית גיל הזהב. לנוכח מצבם הבריאותי והכלכלי של העותרים, לא נפסקו הוצאות.
- לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
- הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
- ב"כ העותרים: עו"ד לינדה אשכנזי
- ב"כ המשיבים: עו"ד הדס הוצלשטיין
- עו"ד ליאור ברקנפלד עוסק בדיור מוגן ודיני מקרקעין
- הכותב לא ייצג בתיק
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
