אשת חיל / בלוג ה-NBA
הנשיא אובמה פירגן לה בטוויטר, השחקנים התאהבו בה תוך זמן קצר, ולמרות שפרשה ממשחק רק לפני שנה, כבר כעת ברור כי המקרה של בקי האמון רחוק מלהיות גימיק. עכשיו עוזרת המאמן של סן אנטוניו, שהשלימה עם הספרס זכייה בליגת הקיץ, רוצה להמשיך לכתוב את ההיסטוריה של עצמה גם בעונה הבאה
לפני שארה"ב אוהבת לאהוב את המנצחים שלה ואת הגיבורים שלה, לא אחת היא מחבקת חזק גם את הסיפורים שלה. הדבר נכון, על אחת כמה וכמה ב-NBA. בין כל הידיעות השגרתיות על הקרבות בין הקבוצות המסוקרות, סיפרה התקשורת המקומית בהבלטה בשנה שעברה על השחקן ההודי הראשון בליגה הטובה בעולם שקירב מדינה רחוקה לאבק הכוכבים של אמריקה.
בפברואר 2014 היא כבר נפנפה בגאווה בשחקן ההומוסקסואל הראשון שדרך על המגרש. יש לציין כי השניים המדוברים, סים בולאר וג'ייסון קולינס, היו יותר גימיקים ושגרירים של קהילות מאשר כדורסלנים נפלאים, וזכו לדקות פרקט מועטות מהמאמנים שלהם שסירבו לקחת חלק בחגיגה.
לפני שבועיים גם ליגת הקיץ הזניחה, שלרוב לא מקבלת יחס מיוחד, זימנה "אייטם" שכזה. קוראים לו בקי האמון. אלא שהמקרה של האמון הוא הרבה מעבר לסתם כותרת בעיתון.
היא המאמנת הראשונה בהיסטוריה שהדריכה קבוצה בליגת הקיץ – אבל היא הרבה יותר מזה. לא רק בגלל אישיותה המיוחדת או הרזומה העשיר שלה, אלא בגלל מה שהיא, מה שהיא הייתה ובעיקר מה שהיא רוצה להיות כשהיא תהיה גדולה. גם אם בעוד שנתיים היא תחגוג 40.
"מאמנת של שחקנים"
בלילה שבין שלישי לרביעי האמון עשתה עוד היסטוריה קטנה. סן אנטוניו בהובלתה זכתה בליגת הקיץ לאחר ניצחון 90:93 בגמר מול פיניקס. המשחק עצמו היה כמובן הדבר הכי פחות חשוב שקרה בלאס וגאס. ציידי הכישרונות והסוכנים שהגיעו לצפות בשחקני הדור הבא לא היו יכולים להתעלם מאשת הכדורסל הנלהבת שהייתה עסוקה רק בלטפס עוד מדרגה במעלה הקריירה שלה.
בשבועיים וחצי האחרונים היא התרוצצה על הקווים עם עגילים גדולים על האוזניים והרביצה תורה בשחקניה הצעירים, שבכלל לא עשו מעצם היותה שם עניין גדול. במקום זה הם פשוט הסתכלו עליה בעיניים גדולות ולגמו בשקיקה כל הוראה שיצאה לה מהפה. "אנחנו לא מסתכלים עליה אחרת בגלל שהיא אישה", סיפר אחרי המשחק הפורוורד ג'ארל אדי. "היא פשוט המאמנת ואנחנו צריכים להקשיב לה".
ליגת הקיץ היא אמנם לא הדבר האמיתי באף אספקט, אבל דווקא שם, במקום הכי רחוק מאור הזרקורים, היא תקעה עוד קצת את היתד באדמה עליה התחילה לצעוד לפני שנה אחת בלבד. "הם הקשיבו לי והעריכו אותי, ואני מעריכה את זה", אמרה במעמד טקס ההנפה. "היינו יחד במשך 18 יום. אני מודה לגרג פופוביץ' שסמך עליי עם השחקנים בחדר ההלבשה ולשחקנים שסמכו עליי חזרה. הם עבדו קשה עבורי".
"היא מאמנת של שחקנים", פירגן לה חזרה בג'נטלמניות ג'ונתן סימונס, שהצטיין באותו משחק עם 23 נקודות. "תמיד כיף להיות חלק מההיסטוריה והיום הזה ייכתב בספרים. היא עשתה עבודה גדולה והייתה יציבה לאורך כל הדרך. אני אוהב אותה. בקושי מכיר אותה, אבל אוהב אותה".
את הדרך שלה אל לב הקונצנזוס, שהתבטאה גם בציוץ מפרגן של הנשיא אובמה בטוויטר, התחילה האמון הרבה לפני המסע הקצר בליגת הקיץ. באוגוסט 2014 קיבלה את משרת עוזרת המאמן של פופוביץ' בסן אנטוניו וכבר אז סללה לעצמה את השביל בתוך ברנז'ה גברית למהדרין.
היא הפכה לאישה השנייה שנכללה בצוות אימון של קבוצה ב-NBA (אחרי ליסה בוייר, שעזרה לג'ון לוקאס בקליבלנד בתחילת המילניום), וישבה על הספסל כעוזרת מן המניין לצידם של אטורה מסינה וג'ים בוילן.
קבלת התפקיד הייתה המשך ישיר עבורה למסלול חיים עתיר בכדורסל שנמשך 16 עונות על הפסגות הגבוהות ביותר ומיצב אותה כסמל מעורר השראה עבור בנות שרוצות להיות כדורסלניות. ב-2011, עוד כשהייתה שחקנית פעילה, נבחרה למועדון 15 השחקניות הגדולות בתולדות ה-WNBA.
בסיום עונת 2013/2014, כשהרגליים החלו להכביד עליה וכושרה הגופני שלח לה אותות מצוקה ראשונים, פרשה אחרי חודשים של התלבטות. "זאת הייתה החלטה מאוד אמוציונאלית עבורי", הודתה אז בהתרגשות. "חשבתי על זה במשך שלושה-ארבעה חודשים, אבל הגוף שלי אמר לי שזה הרגע המתאים". פציעה לא קלה בברך זירזה עבורה את התהליך ובישלה אותו על אש גבוהה, עד שהבשיל לידי מעשה – תלייה סופית של הנעליים.
"נתנה השראה לכולן"
את אותה עונה העבירה האמון יחד עם קבוצת הגברים של סן אנטוניו תחת כובע לא מוגדר. לא היה לה תפקיד רשמי, מה שלא הפריע לה ללוות את השחקנים מאחורי הקלעים בתדרוכי וידאו, אימונים והכנות למשחקים. פופוביץ', שתמיד מחפש מוחות כדורסל חריפים שיאתגרו אותו, נדלק על הרעיון לצוות אותה אליו.
"אחרי שראיתי אותה עם השחקנים שלנו, אני משוכנע שמוסר העבודה שלה, יחסיה הבין-אישיים ואינטליגנציית המשחק שלה יתרמו לנו", אמר כשהוכרז על החתמתה. כשהאמון עצמה נשאלה האם צורפה ממניעים שאינם מקצועיים, רק כדי לייצר 'סיפור' טוב, היא לא הייתה צריכה לומר הרבה. רק לספר מה אותו פופוביץ' אמר לה בשיחת הקבלה שלה לעבודה: "רק במקרה את גם אישה".
בת 38 הייתה כשהחליטה לעשות את הסוויץ' ולעבור לצד שמחלק הוראות מהספסל. את הצעדים הראשונים במגרשים עשתה עם ניו-יורק ליברטי, שם שיחקה שמונה שנים. בשמונה השנים שלאחר מכן הייתה הכוכבת של סן אנטוניו סילברסטארס. בתווך הספיקה אפילו להבליח לביקור קצר ישראל, כששיחקה מספר חודשים בקבוצת הנשים של מכבי ת"א.
את ה"קאט" עשתה כשהיא על גג העולם, כמלכת האסיסטים, הסלים והשלשות של סן אנטוניו אי פעם, עם שש הופעות אולסטאר ברקורד האישי. בליגה דורגה בטופ 10 של כל הזמנים בשלוש קטגוריות שונות (נקודות, אסיסטים ואחוזים מהקו).
בשתי האולימפיאדות האחרונות בהן נטלה חלק כשחקנית היא אמנם ייצגה את רוסיה, ובכל זאת נשארה כל השנים מודל אמריקאי טהור לאופן שבו מייצרים הצלחה מעבודה קשה ודוגמא אישית מספורטאית מצטיינת. קומישינר ה-WNBA, לורן ריצ'י, אמרה עליה פעם כי "היא מסמלת את כל מה שטוב בליגה".
מאמנה בעונה האחרונה שבה שיחקה, דן יוז, ניסה לתמצת למשפט אחד את כל מה שהייתה בשבילו. "היא נתנה את כל כולה, בכל משחק, על ומעל הרצפה, ונתנה השראה לכולן. היופי של המשחק שלה היה דבר מדהים. כזה שהיית צריך לשבת בשורה הראשונה – ולצפות בו".
האמון, כך מעידים מכריה, היא לא טיפוס צעקני או רגשני מדי. כנראה שזה גם מה שעושה אותה מאמנת כדורסל מבטיחה שמשרה על שחקניה באלאנס ורוגע במקום לחץ וחרדה, למרות שמאחוריה רק שנת אימון אחת בקורות החיים.
היא ניצלה את המסורת של סן אנטוניו להעניק לעוזר "הצעיר" התנסות ושפשוף בליגת הקיץ, ועם חבורה מוכשרת של שחקני רוקיז כתבה עוד דף בספר חיים של שחקנית עבר שחצתה את הכביש, יצאה מאזור הנוחות שלה ועשתה מעשה. עבורה זה היה מתבקש. לא סתם היא בכלל לא רואה בעצמה פורצת דרך, ובוחרת להצטנע.
"יש כל כך הרבה נשים שעושות דברים מדהימים", אמרה אחרי שמונתה לעוזרת המאמן בספרס. "אני פשוט פוסעת בנתיב שהן פרצו".
במציאות שבה מניות נבחרת כדורגל הנשים של ארה"ב מרקיעות שחקים והבנות הולכות ומצמצמות את הפערים הנצחיים מהבנים בכמה מתחומי החיים, אין באמת סיבה שהעין האנושית תתקשה להשלים עם התרוצצויות של אישה על הקווים במשחק NBA. האמון הוכיחה זאת בצורה נהדרת ושקטה, בלי להניף דגלים ובלי להיסחף בהכרזות בומבסטיות מדי. כי כזאת היא. אחת שמעדיפה לבצע, ולהשאיר את הסיסמאות לאנשים אחרים.
השאלה הבאה שעולה כשמסתכלים עליה היא מתי יבוא היום שבו אישה תזכה להוליך קבוצה לא רק לאליפות בליגת הקיץ הנינוחה, אלא גם למחוזות רחוקים במגרש של הגדולים באמת. כל עוד זה תלוי בה, היא מוכנה לקחת על עצמה את הניסיון להתנפל גם על היעד הזה. גם אם הוא נראה רחוק. ושמישהו ינסה לעצור אותה.
לפנייה לכתב/ת 
