אז מה הסיפור שלך?

"אם אתה שואל לגבי השיער הוורוד, זה בא כתמיכה בקהילה הגאה שלנו כאן בניו יורק, אבל כשאני מתחילה לדבר על שוקולד אני מתרגשת".

רגע, מההתחלה. איך בכלל הגעת לכאן?

"הגעתי לניו יורק לפני כשבע שנים, כשבכלל תכננתי לנסוע לניו זילנד ואוסטרליה. חברה הכריחה אותי לבוא, הגעתי, התאהבתי ונשארתי. מאז אני בעיר המאוד מיוחדת הזאת. תחילת הדרך הדרך היתה קשה, הגעתי לכאן בלי כוונה, שלא לדבר על תוכניות. הרגשתי אבודה בעיר הגדולה ובכל זאת היה משהו מרתק להיות במקום מאוד לא ידוע ולא ברור. התחלתי לחפש את עצמי, ניסיתי עיצוב אופנה, אבל בתוכי הרגשתי שזה לא בדיוק זה. היה לי חסר משהו”.

אז איך הגעת לשוקולד?

"במקרה, אבל כמו שאומרים, שום דבר לא קורה במקרה. קראתי כתבה בעיתון על שוקולד, התחלתי לחקור וגיליתי עולם ומלואו. התחלתי לעשות שוקולדים בבית, חברים וקרובים שהגיעו ראו וטעמו והתלהבו ועודדו אותי להפוך את התחביב למקצוע. התחלתי לקבל הזמנות לעשות קינוחים במסיבות ולאט לאט הבנתי שאני רוצה להתמקד רק בדבר אחד וזה שוקולד. שוקולד הוא לא רק שוקולד, אלא חומר ביד היוצר והאפשרויות בלתי מוגבלות”.

מה היתה ההצלחה הראשונה שלך?

"השתתפתי בפסטיבל השוקולד שהתקיים השנה בלונג איילנד. פסטיבל מאוד מיוחד שאליו מגיעים שוקולטרים מפורסמים מכל העולם, ומציגים את המוצרים שלהם. הקבלה להציג בפסטיבל כרוכה בהמון אישורים, כי מדובר במזון. לראשונה הצלחתי לעשות חיבור בין השוקולד לאהבה הישנה שלי שהיא עיצוב. ייצרתי בובת שוקולד אכילה שלבושה לפי צו האופנה, כולל צמידים, חגורות, מחרוזות וכמובן שהכל משוקולד”.

האם במה שאת עושה יש קשר לתרבות ישראלית?

"כישראלית הנשואה ליהודי אמריקאי חשוב לי לשמור על הזהות שלי. פיתחתי קו מוצרים שכולו בנוי על סמלים יהודים וישראלים, כמו למשל חמסה משוקולד. פיתחתי סדנאות מיוחדות לבני מצווה שבהן אנו יוצרים משוקולד חמסות ומגיני דוד. אני פעילה בארגון ‘ישראמריקה’, שמנסה לבנות גשר בין ישראלים ליהודים אמריקאים באמצעות תרבות. במסגרת הזאת אני אחראית על הקינוחים באירועים. בקרוב תהיה מסיבה של ט”ו באב ואז אעצב משהו שקשור לחג האהבה ולצבע הלבן. אני גם פועלת מול גורמים שונים כדי לקבל אישור להקים סדנאות בבתי ספר לילדים משכבות מצוקה. לאפשר לילדים שנולדו לתוך מציאות קשה וכואבת להבין שיכולה להיות גם מציאות אחרת. שוקולד הוא חומר כל כך ידידותי שאפשר איתו לחולל שינוי”.

מה היית ממליצה למי שעבר לכאן?

"הצלחה זה עניין של בחירה. לפתוח את העיניים, כמעט בכל דבר אפשר למצוא השראה. אם יש לך תשוקה למשהו, חייבים לשמור עליה ולא לוותר בשום אופן. תן לרגליים להוביל ואת הראש תשאיר פתוח. הכי חשוב זה להכיר אנשים כל הזמן, במיוחד בעיר המדהימה הזו”.

משהו שלא יודעים עליך?

"אני כמעט לא אוכלת שוקולד”.

מה מפחיד אותך?

"ביקורת, למרות שאני לומדת להתמודד איתה. הכי מפחיד זה להיתקע ללא השראה ולא לדעת על המצב הזה”.

אם היית יכולה לשנות משהו בעברך מה זה היה?

"הייתי בוחרת להגיע לארה"ב בשלב יותר מוקדם, אבל חוויית הבילבול וחוסר הוודאות היתה חשובה כדי להביא אותי למקום שאני בו היום. אז אפשר לומר שלא הייתי משנה כלום”.

איפה את רואה את עצמך בעוד חמש שנים?

"אעבוד עם מיטב המעצבים על בובות שוקולד מעוצבות, אהיה מעורבת בפעילות בקהילה הישראלית ואפתח את הסדנאות לילדים ובני נוער מעוטי יכולת”.

מה היית מאחלת לעצמך?

“להמשיך לעשות למצוא השראה בכל דבר, להתלהב ובעיקר לאהוב”.