שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    השבועיים הנפלאים של האתלטיקה הישראלית
    דונלד סנפורד פירק לרסיסים את שיאו האישי, דימה קרויטר לקח את הקאמבק שלו צעד אחד קדימה ואולגה לנסקי קבעה תוצאה מצוינת, אבל שוב הסתבכה. אבינעם פורת מסכם תקופה רוויה בהישגים

    השבועיים האחרונים היו מהאינטנסיביים ביותר שידעה האתלטיקה הישראלית בשנתיים האחרונות. דונלד סנפורד קבע באצטדיון לוז'ניקי במוסקבה את המינימום לאולימפיאדת ריו 2016 ולאליפות העולם בבייג'ינג ב-400 מ', תוך הפגנת יכולת משובחת. שישה ימים אחר-כך, ביארינוב שבפרברי מוסקבה, רצה אולגה לנסקי 200 מ' והשיגה את הזמן הנחוץ לאותן מטרות. אם זה לא הספיק, יום לאחר נכן הכריז דימה קרויטר בלירייה שבפורטוגל שהוא חוזר לצמרת הקפיצה לגובה.  

     

    "אנשים עוד יתרגלו לקצב המטורף של שיאים. מה יקרה אם, למשל, אתחיל את העונה הבאה עם תחרות של 2.15 מ'? אף אחד לא יבין את זה. אבל אין דבר, קודם כל חשוב שאנחנו עושים את זה", אמר קרויטר. בתחרות אחרת בגרמניה קרויטר הרגיש גם את טעמה של האכזבה הזמנית. 2.20 מ' בניסיון ראשון, תוצאה שהייתה מכובדת עבורו לפני חודש, לפני הפסילה ב-2.25 מ'. קורה, הוא עוד יתעלה.

     

    דימה קרויטר. חזר לעצמו ובגדול (צילום: ראובן שוורץ) (צילום: ראובן שוורץ)
    דימה קרויטר. חזר לעצמו ובגדול(צילום: ראובן שוורץ)

     

    שלוש הצלחות ישראליות. כל אחד והסיפור שלו. סנפורד הביא את הסיפור האיכותי, קרויטר את הסיפור האנושי יוצא הדופן. לנסקי, קיבלה פרגון בענק, אבל איכשהו כמו לפני שנה בפרשת השיא שנשבר-לא-נשבר של אסתר רוט-שחמורוב, החזירה את עצמה בהתנהלותה למשבצת של מעוררת הספק. עד כדי כך שהתקשורת החלה לפקפק בתקינות הרוח ובתוצאה שלה.

     

    נולד בארה"ב, התקדם בישראל

    הראשון היה דונלד סנפורד. נכון שהוא לא תוצרת-הארץ, אלא ספורטאי שהתאזרח כאן בעקבות האהבה לאשתו, דניאל דקל מקיבוץ עין-שמר. אלא שדונלד בשנותיו הלא רבות כאן, הפך לפטריוט ישראלי כמעט קנאי. ומכיוון שלא באנו לדבר כאן על דעותיו הפוליטיות, נתרכז בכך שבשנתיים האחרונות סנפורד רץ טוב יותר בהשוואה לתקופתו כאמריקאי.

     

    השיא האישי שלו שם, שהושג באליפות ארה"ב באורגון, נקבע ב-2010. שנתיים אחר-כך התאזרח, נתקע מעט במקום וכשהרגיש שהקריירה בורחת לו, עשה מעשה: הוא יצא לניו-יורק להתאמן בקבוצת הריצה של טרבור גרין המורכבת מרצים בכירים ובראשם ללונד גורדון מטרינידד-טובאגו, מדליסט הארד מאולימפיאדת לונדון.

     

    סנפורד. ביצע מהלך חכם כשהחל להתאמן בניו יורק (צילום: ראובן שוורץ) (צילום: ראובן שוורץ)
    סנפורד. ביצע מהלך חכם כשהחל להתאמן בניו יורק(צילום: ראובן שוורץ)

     

    ברוב ימות השנה סנפורד מתאמן בארץ, בפיקוח מאמנו הישראלי איגור בלון, אבל דבר משמעותי אחד לקח מגרין הניו-יורקי: לפתוח בצורה חזקה ולא לתת ליריביו להתרחק ממנו. בשנתיים האחרונות ההצלחות באות בצרורות, והשיא הראשון היה באליפות אירופה בציריך בדיוק לפני שנה. ציפינו מדונלד, במקרה הטוב, שיגיע לגמר, אבל דווקא במרוץ הקובע מכולם התעלה והשיג ארד, בשיפור שיא שלישי תוך שבועיים - 45.27 ש'. רק 6 מאיות מהתוצאה בארה"ב.

    מעודד מהרמה בציריך, סנפורד הפתיע שוב בתחרות הבין-יבשתית במרוקו שבה ייצג את אירופה. חודש ספטמבר שבו נערכה התחרות הוא באתלטיקה המקצוענית החודש שאחרי השיא. סנפורד מצידו, עדיין נישא על גלי הצלחתו בציריך, נתן עוד הופעה טובה, 45.40 שניות, והוכיח שההצלחה באליפות אירופה לא הייתה מקרית.

     

    האסטרטגיה החדשה בצירוף הביטחון שצבר סייעו לעקוף פציעה טורדנית בתחילת עונת הקיץ. הוא שמר על עצמו מפציעה וחיכה עד להחלמה האמיתית, ואז החל בסדרת שיפורים חדשה. 45.75 בתחרות בבאקו, 45.52 באליפות ישראל, 45.58 בתחרות קטנה בגרמניה. היה ברור כי הקריטוריונים לריו (45.40) ובייג'ינג (45.50) ייקרסו בפניו. עניין של זמן, ותו לא.

     

    ואז השתתף במפעל המסורתי באצטדיון לוז'ניקי במוסקבה, מול מיטב הרצים מרוסיה, והוכיח מי כאן באמת בעל-המסלול. תוך ריצה משכנעת, של אתלט בעל יכולות כמעט מושלמות, גירד את גבול ה-45 שניות, ונעצר על 45.04. הרצים המקומיים, בעלי שיאים טובים ממנו, השתרכו הרחק מאחוריו.

     

    קפץ 44 מקומות בדירוג העולמי. סנפורד (צילום: AP) (צילום: AP)
    קפץ 44 מקומות בדירוג העולמי. סנפורד(צילום: AP)

     

    אם ההצלחות של סנפורד עד עכשיו לא הספיקו, ביום חמישי בלילה הוא חגג הופעה ראשונה במסגרת ליגת היהלום, בשטוקהולם וקבע תוצאה מצוינת 45.23 - השנייה שלו כישראלי אחרי השיא. למרות שנכלל במקצה השני החלש יותר, הוא קבע בסך-הכול את הזמן השלישי בשני המקצים. רק משל סנדינו מטרינידד-טובאגו שקבע 44.99 ש' ומדליסט הכסף האולימפי לונגאולין סנטוס מהרפובליקה הדומיניקית, 45.21, השיגו זמנים טובים משלו. הוא קבע תוצאות טובות יותר מרצים שליד שיאיהם האישיים נרשמת הקידומת "44", כמו ילד הפלא הקטארי עבדאללה הרון, 44.27, שהסתפק ב-45.89, ואלוף אירופה הבריטי, מרטין רוני שהשיג 45.41. מה אפשר לומר עוד? סנפורד כבר חבר לגיטימי במועדון הצמרת.

     

    מבחינה סטטיסטית, סנפורד טיפס מהמקום ה-75 ל-31 בעולם, אבל הסטטיסטיקה היא רק חלק מהסיפור. סנפורד הוכיח שהיום הוא אתלט שלם מאי-פעם בקריירה שלו. לא ממתין להגיב לאחרים, אלא מכתיב את הקצב הרצוי לו. מקום 31? אם סנפורד ישמור על קו ההתקדמות שלו, אפשר לצפות לחצי גמר בבייג'ינג. עם שיפור נוסף וירידה מתחת ל-45 שניות, סביר שייראה את אורות שמיניית הגמר. לא בטוח, אבל אפשרי.

     

    עם כל הכבוד לאתלטיקה, והרי אנו מדברים עליה, כדאי לספר בכמה מלים על דונלד האיש. מי שמכיר אותו, מוקסם מאישיותו. כמו שהוא תוקפני בריצה, כך הוא אציל נפש מחוץ למסלול. האתלטים הישראלים פשוט התאהבו בו. וזה אומר הכול.

     

    למה זה תמיד קורה ללנסקי? 

    חבל שמהסיפור המושלם של סנפורד, חובה לעבור להצלחה עם כוכבית של אולגה לנסקי. אחרי השעייתה בעונה שעברה בגלל אי התייצבותה לבדיקות סמים אחרי השיא ב-100 מ', היא צברה לא מעט אמפתיה. מול הביקורת הקשה שספגה, לדבריה רק משום שהעדיפה לטוס בדחיפות לסבתה החולה באוקראינה, היו שקיוו כי בחלוף הזמן אולגה תיתן תשובה ספורטיבית לסבל שעברה. שיהיה ברור: איש לא יכול להכריז כי שמונה חודשי השעייה היו "פסיקה מרושעת" של בית-הדין. אתם יודעים איך זה, האדם מטבעו נוטה לאמפתיה כלפי מי שעבר תקופה קשה.

     

    צפו בריצה השנויה במחלוקת    (וידאו: איגוד האתלטיקה)

    צפו בריצה השנויה במחלוקת    (וידאו: איגוד האתלטיקה)

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

    וזה קרה, או כמעט קרה, בשבת האחרונה בתחרות ביאירינו, בפרברי מוסקבה. אחרי שבוע וחצי של אימונים עם נבחרת רוסיה, צמודה לאלכסנדרה פדוריבה ונטליה נאזרובה (שפרשה, ואירחה אותה), המדליסטיות האולימפיות. לנסקי שיפרה את שיאה האישי ב-22 מאיות, 23.18, רק שלוש מאיות משיאה הלאומי של אמה אירינה. החגיגה הייתה גדולה, ולנסקי שיחררה שני סרטונים לתקשורת – אחד של הריצה, והשני עם תגובה אישית שלה על התוצאה.

     

    אלא שבסרטון הווידיאו הביתי של הריצה, התקשו גם חדי העין להבחין במד רוח שאמור להיות מותקן 50 מטרים מקו הגמר. תוסיפו לכך שבימים הבאים נעדר נתון מהירות הרוח בריצה מטבלאות הדירוגים הרשמיות. כן, התוצאה הופיעה בדירוגי ההתאחדות האירופית והבינלאומית, אבל בלי ציון הרוח. ובלעדי נתון הרוח (עד 2.0 מ' שניה ברוח גבית) אי אפשר לאשר קריטריון אולימפי.

     

    רוב השבוע עבר על אנשי איגוד האתלטיקה בבדיקה עם ההתאחדות הרוסית לגבי נתוני הרוח. נכון שהתוצאות שפורסמו במספר אתרים, כללו כמה הישגים מעולה (למשל, לפחות שתי רצות שרצו 800 מ' בפחות מ-2:01 ד', או 61 מ' בהטלת כידון לנשים ועוד). מצד שני, כמעט כל מי שנשאל ברוסיה, כולל בעיר מוסקבה על התחרות, השיב שמדובר בתחרות קטנה עד בינונית. תוסיפו לכך את עניין הרוח, ותקבלו סימני שאלה.

     

    אולגה לנסקי. שוב מככבת במקרה בעייתי (צילום: גטי אימגס) (צילום: גטי אימגס)
    אולגה לנסקי. שוב מככבת במקרה בעייתי(צילום: גטי אימגס)

     

    גם אם יתברר שהכול בסדר, ושהרוח נמדדה באופן תקין, יהיה קשה להתחמק מהשאלה מדוע לנסקי שוב כיכבה במקרה בעייתי. הפעם היא כבר הקפידה להגיע בזמן לבדיקות סמים, אבל מצד שני תעלה התמיהה מדוע אירינה לנסקי לא הצליחה למצוא לבתה תחרות גדולה ונטולת-ספקות כמו אלו שבהן קבעו סנפורד וקרויטר קריטריונים? כל כך חבל שאותו שבוע שהיה אמור להיות שמח עבור האצנית ואמה המאמנת, הפך לשבוע מורט עצבים.

     

    ושוב רבים מכסים אותה באמפתיה, כאשר אחרים יטענו שהיה זה קריטריון עם כוכבית. צריך לאחל לה שהפעם תוריד מגבה את כל הספקות. גם אם תתקשה באופן אובייקטיבי בבייג'ינג מול שחומות העור, כמו רוב הלבנות, ברמה שלנו היא עדיין אתלטית מצוינת.

     

    חזרה מרגשת

    אפילו יותר מההצלחה של סנפורד, האתלטיקה הישראלית התרגשה כולה מהחודש המפעים שאותו חווה דימה קרויטר. רק בתחילת יוני הוא עוד נחשב לתקווה שהתנפצה, ולפתע תוך שבועות עשה סלטה באוויר בדרך למהפך מושלם.

     

    בשנים האחרונות נהגנו לקטר איך ניקי פאלי ודימה קרויטר, שני ילד הפלא, נפלו בדיוק בשלב בו היו אמורים לעשות קפיצת מדרגה בגלל פציעות. לכן, כשקרויטר סיפר בראיון ב-ynet ספורט על הנס שקרה לו, כאשר הרופא הגרמני ד"ר דימיטרי יונצ'ב איתר מקום פציעה אחר בגופו (בגיד שריר הירך ולא בגב כפי שסברו רופאים בארץ), לקחנו זאת בעירבון מוגבל. באופן טבעי, רצינו תוצאות שיאשרו את הנס.

     

    דימה קרויטר. מספק תוצאות בצרורות (צילום: איגוד האתלטיקה) (צילום: איגוד האתלטיקה)
    דימה קרויטר. מספק תוצאות בצרורות(צילום: איגוד האתלטיקה)

     

    והתוצאות הגיעו ובצרורות. בתחילה ה-2.20 בבאקו בנסיון הראשון, אחר-כך 2.21 באליפות ישראל. אחרי 3 שנים יבשות הוא רצה רק להגיע ל-2.22 כדי לשבור מחסום פסיכולוגי ומצא עצמו באליפות אירופה עד גיל 23 בטאלין עובר 2.24 וזוכה במדליית כסף. מקרה? כעבור ארבעה ימים במוסקבה שוב 2.24. משהו זז.

     

    "ידעתי כבר אז שיש לי את ה-2.28 בכיס", אמר אז קרויטר

     שחיכה להזדמנות. איגוד האתלטיקה מצא עבורו שלוש תחרויות באירופה כדי לנסות להשיג את המינימום לבייג'ינג (2.28) ולריו (2.29). מי היה מאמין שאחרי טאלין אכתוב: נכשל בגובה 2.30? הרי בשנים האחרונות הוא התקשה לעבור 2.15. ואז, לאחר שפסל בניסיון הראשון ב-2.25 בלירייה, באליפות פורטוגל, הוא עבר ישר ל-2.28. נכשל פעם אחת, ובניסיון השני והאחרון עבר!. קבוצת הפייסבוק של האתלטיקה הישראלית התמלאה בלייקים וברכות. מי היה מאמין שיבטיח את המינימום לאליפות העולם בבייג'ינג.

     

    ימים יגידו האם יצליח קרויטר לשמר את כושרו עד בייג'ינג. בכושר של סוף יולי, ובהתנהלות נכונה עם מאמנו אנטולי שפרן (שנסע באותה עת לארה"ב לראות את נכדתו החדשה), יוכל להיאבק על מקום בגמר. אולי גם הנס הזה יקרה. נתרגש מאוד לראות אותו בין 12 הגדולים בעולם. הלוואי.

     


     

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: ראובן שוורץ, אורן אהרוני
    קרויטר, לנסקי וסנפורד
    צילום: ראובן שוורץ, אורן אהרוני
    מומלצים