סרט וראיון: אור סיגולי מבקר בארץ הקולנוע

הקלישאה אומרת שמאחורי כל מבקר עומד קולנוען מתוסכל, אבל מצד שני - אלו שעושים שימוש באימרה זו הם בדרך כלל קולנוענים מתוסכלים שעשו סרטים שהמבקרים לא אהבו. אור סיגולי בן ה-31 נמצא על התפר של בין המחנות הללו, הנמצאים בחיכוך תמידי. הוא כותב ביקורות קולנוע דרך קבע באתר סריטה, אבל יש באמתחתו גם רקורד של יצירה עצמאית וגם לא מעט חלומות שעוד לא נגוזו. עד שאלו יתממשו, אנחנו יכולים להציע לכם לצפות בסרטו "להמשיך לנשום": 

עלילת הדרמה הקטנה "להמשיך לנשום" מתרחשת בירושלים, ומגוללת סיפור על אהבה נכזבת בין גברים. הגיבור הוא צעיר ירושלמי שמגלה במפתיע שהוא עומד לאבד את הגבר שהוא אוהב, אשר מתמסר לזוגיות עם אישה. מבלי יכולת לעשות דבר, הוא נאלץ למצוא את הדרך לאסוף את עצמו ולהמשיך הלאה.

העבודה על הפרויקט - הסרט הקצר השני של סיגולי - התחילה במסגרת לימודיו בבית הספר לקולנוע סם שפיגל אשר בירושלים, אולם הוא סיים אותה באופן עצמאי. "להמשיך לנשום" הוקרן בבכורה ב-2013 בפסטיבל הקולנוע הגאה בתל אביב, ומשם המשיך לסבב בלונדון, ברזיל ובנורבגיה. כיום, בצל הרצח הנורא של שירה בנקי בת ה-16 במצעד הגאווה בעיר הבירה בה מתרחשת כאמור העלילה, נטען הסרט במשמעות נוספת - אקטואלית. 

הפוסטר הבינלאומי של "להמשיך לנשום" (עיצוב: איתי רווה)

"יש פה סוג של דרמטיזציה של חוויה אישית שאני עברתי בתקופת מגורי בירושלים", אומר סיגולי, "עם זאת, רק ממרחק הזמן, אחרי שעזבתי את העיר כמה חודשים אחרי סיום הצילומים, גיליתי שהסרט הזה הוא בעיקר מכתב פרידה מהעיר הזאת שנורא אהבתי, ועוסק ביכולת לוותר על העבר בלב שלם. מבחינת מורכבויות של סיפור וקולנוע, רגשות הם רגשות, לא משנה אם חווה אותן גיי או סטרייט. הבחירה בסיפור אהבה בין שני גברים היתה בגלל שזה העולם שקרוב אלי. אני חושב שהדינמיקה הרגשית בסרט היתה יכולה להיות מוכלת בכל סיטואציה, בין אם של שני גברים, שתי נשים או זוג מעורב".

לטענת סיגולי, שכמבקר ועיתונאי מסקר מהצד את תעשיית הקולנוע בישראל, בניגוד למפגני הגאווה והיציאה מהארון שהיו מנת חלקנו לאחרונה, היוצרים (גם אלו שנמנים על קהילת הלהט"בים) אינם ששים להוציא סרטים העוסקים ביחסים בין גיבורים בני אותו מין. "לא רק שאין גאות, למעשה יש פחות ופחות סרטים המציגים במרכזם סיפורים חד-מיניים. מאז תחילת העשור אפשר למנות כמה בודדים שהתעסקו באופן בלעדי בדמויות גאות - 'הסיפור של יוסי', 'נמס בגשם', 'עלטה', 'ג'ו+בל' ו'שבלולים בגשם'. זה כמעט ממוצע של סרט בשנה", הוא מסביר.

יפתח מזרחי עם גל פרציגר ותמר חנה שטיירמן ב"להמשיך לנשום"(צילום: חן כליפה)

"זה נכון שגייז ולסביות צצים מדי פעם כדמויות משנה, וגם זה נדיר יחסית, אבל הסרטים אף פעם לא סובבים סביבם. הסיבה לכך היא די פשוטה, אני מניח - הסרטים האלה מרתיעים לא מעט מהקהל, שלא מתחבר אליהם כבר משלב הסינופסיס בעיתונים, ולכן הסיפורים הגאים מצטמצמים לסיפורי משנה מאוד בנאליים, בעיקר כדי לקרוץ גם לקהל הגייז".

מה היו האתגרים הכי גדולים שלך במהלך הצילומים?

"צילמנו הרבה צילומי חוץ בירושלים בלילה במהלך אפריל, והיה קור אימים. לי זה פחות הפריע כי אני הייתי בתוך האדרנלין, אבל שאר האנשים קפאו שם. גם לצלם טייקים רבים ברחובות או מקומות ציבוריים של הבירה היה לא קל, בטח כשצריך להעמיד תאורה בכל מיני פינות שלא יכולות להיחשף בסרט. גם בגלל שהצוות היה מורכב כמעט כולו מחברים שבאו בהתנדבות, היה חשוב שאף אחד לא יסבול או יותש. כל מי שהיה בהפקה יודע כמה דווקא זה הכי קשה לבצע".

קר על הסט. סיגולי (משמאל) וצוותו

יוצר קולנוע שהוא גם מבקר עלול להיקלע לתסביך בתוך הדואליות הזאת: בין אם ביקורת עצמית שעשויה להיות נוקשה ואף מסרסת, או לחילופין בכתיבה על סרטים של אנשים אחרים שהשקיעו את מיטב מרצם, כספם ומשאביהם היצירתיים בהפקה. סיגולי מוצא את הדרך שלו ללכת בתפר הזה. "כשחושבים על זה, יש משהו זהה בשני העיסוקים: רצון להשמע, להיחשף, להעניק משהו מהקול הפנימי שלך לקהל. הרי גם לביקורות וגם ליצירות אין הרבה זכות קיום אם אף אחד לא מגיע אליהן, ואני חושב שזה הכוח שמניע את שניהם", הוא קובע.

"מה שכן, מנסיוני, לדעת לנתח ולפרק סרט, כמו גם לנסח טקסט מעניין עליו, לא באמת עוזר כשאתה צריך לספר סיפור בתמונות, או כשאתה נמצא בתוך סט מלא אילוצים ואנשים שעובדים אתך. לעומת זאת, למבקר שיש לו ניסיון בעשייה, שמכיר את הקושי והמורכבות הנלווים, יהיו רגישויות אחרות כשהוא כותב על יצירה של אחר, ולדעתי גם ייתן משהו אקסטרה לטקסט שלו".

מתוך הרגישויות הללו, סיגולי מלא הבנה למצוקות שעוברות על קולנוענים בנהייה אחר הגשמת החלומות שלהם על הבד. "כל מי שיכול להקדיש את חייו ליצירה, עם הקושי הבלתי יאומן שזה מביא עמו, הציפייה לתקציבים, הביקורות, ההתמודדות עם השדים הפנימיים שאותם אתה רוצה לאוורר כשאתה מנסה לספר סיפור - הוא ראוי להערצה. אני לא יכול לחשוב על משהו קשה מזה", הוא אומר.

יפתח מזרחי כהילל, גיבור "להמשיך לנשום"(צילום: חן כליפה)

"אני חושב שאנשים שמסכנים את הביטחון שלהם לטובת עשיית קולנוע, ובארץ זה כמעט תמיד המצב, עשויים מחומר נדיר מאוד. מצד שני, אלו בדיוק האנשים שלא יכולים לעשות שום דבר חוץ מזה. כל מי שעשה פיצ'ר עצמאי, אפילו הקטן ביותר, אומר אחר כך 'אם הייתי יודע למה אני נכנס, בחיים לא הייתי עושה את זה', אבל ממשיך לסרט הבא. זה בהכרח מעיד גם על איזה מנגנון הדחקה, והרבה מהם נופלים בגלל זה בדיוק".

אבל בדרך אל הפיצ'ר צריך לעבור את מבחן הסרט הקצר, וכאן יש לרשות הבמאים פחות פלטפורמות. סיגולי מציין כי ההתעוררות בצד הזה של התעשייה מגיע מיוזמות שונות וכן מאירועי קולנוע קטנים כמו פסטיבל אוטופיה לסרטי מדע בדיוני, אימה ומותחנים ופסטיבל הקולנוע הגאה, שמראים פתיחות לסרטים קצרים: "אלו מסגרות שנותנות קול לסרטים קצרים מכל מיני סוגים וז'אנרים, וככאלו הופכות את החלק המאוד חשוב הזה באבולוציה של קולנוען - העשייה הקצרה והניסיונית - לבעלת משמעות, ולא רק למשהו שההורים והחברים יראו על הלפטופ".

"אני מרגיש שיש לי עוד דרך מאוד ארוכה עד שאוכל לכנות את עצמי בלב שלם 'קולנוען'. בנוסף לזה, הגעתי למקום שבו אני בכל זאת מרגיש נוח בתוך עולם הביקורת, וזה לקח המון זמן. אם הייתי חייב לבחור, הייתי מעדיף להתעסק אך ורק ביצירה אישית, אבל משהו בי תמיד ירצה להתבטא לגבי קולנוע של אחרים, לנתח ולפרסם. לוותר על זה יהיה משהו מאוד קשה לעשות. האמת שניסיתי פעם להפסיק לכתוב ביקורות ולנסות להתרכז אך ורק בעשייה. החזקתי בקושי חודש".

רואה את האור, סיגולי. על הסט של "להמשיך לנשום"

אז בעודו כותב ביקורות וטקסטים על קולנוע, בראש ממשיכות להתרוצץ המחשבות וסיגולי מעיד כי העשייה נמצאת על הפרק כל הזמן. "לא פעם אני מחליט לכתוב ביקורת על סרט במקום להתקדם עם הדראפט שיושב לי מול הפנים. אבל בזה יש גם מחשבה על מיידיות - הביקורת שאסיים לכתוב בעוד שעה תגיע כבר מחר למאות אנשים. התסריט שאני כותב כבר שלושה חודשים יהיה סרט, במקרה הטוב, בעוד שנתיים-שלוש. זה לרוב מה שמטה את המשוואה", הוא מודה.

סיגולי מספר שכרגע הוא עובד על שני תסריטים. אחד מהם לטובת פרויקט של חבר במאי, שכבר נשלח למספר קרנות. השני נמצא לדבריו בשלבים מתקדמים יותר של פיתוח ואותו הוא מתכוון להביא למסך בעצמו. "כרגע אני עדיין מחכה לתשובה ממפיק, ואז נראה. בינתיים אני מנסה לשחק את שני התפקידים, של התסריטאי ושל המבקר. לא בטוח עוד כמה זמן אצליח", הוא מסכם.

יש לכם סרט קצר שתרצו להציג ב-ynet? אתם מוזמנים לפנות אלינו: indie.ani@gmail.com