צלקותיו של ניצול נגסקי זועקות: די לאטום

ידו השמאלית של סומיטרו טאניגוצ'י כבר לא תתיישר לעולם. באיטיות מקלף הקשיש בן ה-86 מגופו השברירי את החולצה כדי להראות לשני מבקריו את הצלקות שהותירה בו פצצת האטום שהוטלה על נגסקי.

זה 70 שנה שהוא חי איתן, רשת של פצעים המכסים את רוב גבו, ואת שרידי שלוש הצלעות שלו שחלק מהן נרקבו והחלק האחר לוחצות באופן קבוע על ריאותיו ומקשות עליו לנשום. כל בוקר מורחת אשתו קרם לחות על צלקותיו כדי להקל על הגירוד. אין יום שעובר מבלי שהוא חווה כאב. סוכנות AP צילמה את טאניגוצ'י סדרת תמונות, כמה מהן גרפיות וקשות לצפייה.

70 שנה לפצצה על נגסקי. צלקותיו של טאניגוצ'י(צילום: AP)

(צילום: AP)

(צילום: AP)

(צילום: AP)

(צילום: AP)

בקול חלוש, מספר סומיטרו על שלושת הימים שבהם שוטט בערפל, לא מודע בכלל לחומרת פציעותיו. הוא הרגיש כאילו בגד מסמורטט נתלה על גבו, כתפו וידו. אך לאחר מכן התברר לו כי מדובר בעורו.

שכב על בטנו במשך 21 חודשים(צילום: AP)

פועל לפירוק מגרעין(צילום: AP)

את 21 החודשים הבאים הוא בילה שוכב על בטנו, מקבל טיפול לגבו השרוף, שבשרו נרקב ועצמותיו חשופות. בזמן שהיה בהכרה לסירוגין, הוא יכול היה לשמוע את האחיות חולפות במסדרון ושואלות זו את זו אם הנער עדיין

 נושם. לעצמו הוא חשב: "פשוט תהרגו אותי".

בשל העובדה ששכב חסר תנועה למשך כל כך הרבה זמן, אחת מהעצמות הצעירות שלו בזרוע המשיכה לגדול, וחסמה את המפרק במרפק, כך שהוא לא יכול להאריך את ידו עד הסוף.

טאניגוצ'י מקווה כי אף אחד אחר לא יצטרך לסבול את הכאב שמביאות עמן פצצות האטום. הוא עומד בראש ארגון ניצולי נגסקי הפועל למען פירוק מגרעין, אף שגילו המופלג ובעיותיו הבריאותיות מקשים עליו למלא תפקיד פעיל יותר. אחרי כל כך הרבה שנים, מילותיו נצבעות בייאוש: "אני רוצה שזה יהיה הסוף", הוא אומר ולובש בחזרה את חולצתו.