שתף קטע נבחר

לא על החרם לבדו

מייקל קגן הלך לאוניברסיטת סן דייגו כדי ללמוד מחשבים, אבל מה שראה שם הפך אותו לפעיל נלהב הנלחם בנסיונות להחרים את ישראל והוא סוחף אחריו תלמידים רבים אחרים

תנועת החרם על ישראל מתחזקת באוניברסיטאות, במיוחד אלו שבקליפורניה. הסטודנטים באוניברסיטאות רבות ברחבי המדינה הצביעו בעד הפסקת ההשקעות בישראל בעקבות קמפיין ה-BDS הפרו-פלסטיני. סטודנטים ישראלים ויהודים שנרשמו לאוניברסיטאות במטרה ללמוד ולהוציא תואר, מוצאים עצמם נאלצים להתמודד מול הטענות השקריות של פעילים בארגונים הפרו-פלסטינים.

 

אף אוניברסיטה במדינת קליפורניה אינה מחוסנת מפני פעילותם של האקטיביסטים הפרו-פלסטינים העושים כל שביכולתם - ויש לציין בהצלחה - לשכנע סטודנטים מהשורה שיש להחרים מוצרים מישראל ושבכלל, שישראל היא מדינת אפרטהייד והיא אם כל רע.

 

במרכז הקהילה הלטינית באוניבסיטת סטנפורד, השתתפו מאה סטודנטים צעירים שהגיעו לאירוע שכותרתו: מפרגוסון לפלסטין ולחומה. הם הציגו בגאווה את תולדות הכיבוש הישראלי וערכו קישור מסורבל בין הפלסטינים הסובלים בעזה לבני הקהילה השחורה בפרגוסון מיזורי. המטרה: להציג את ישראל כמדינה כובשת המתעמרת בפלסטינים המסכנים. ארגון הסטודנטים הלטינים הוא אחד מ-18 ארגוני סטודנטים שחברו יחד לקדם יוזמה בשם: Stanford Out of Occupied Palestine שתכליתה לפעול נגד התרומה של סטנפורד לכיבוש הישראלי. ארגוני סטודנטים אחרים שחושבים שמאוד "אין" ללכלך על ישראל הם: “סטודנטים למען צדק בפלסטין" או: “רשת הסטודנטים המוסלמים" שתומכים ומקדמים באופן קבוע יוזמות מסוג זה. חוץ מהם גם פעילים בארגונים האנטי-ישראלים גם איגוד הסטודנטים השחורים, שני ארגוני סטודנטים אסייתיים וגם ארגון הסטודנטים ההומוסקסואלים.

 

בדומה לאוניברסיטאות אחרות מצפונה של קליפורניה ועד סן דייגו בדרום, ארגוני הסטודנטים הנ"ל מקיימים קמפיין נרחב שכולל הרצאות, סרטים, פאנלים וגם וידיאו צ'אט עם סטודנטים מעזה ומהגדה המספרים בגוף ראשון על אומללותם מול הכובש הישראלי. המטרה היא אחת - להביא את הסטודנטים להצביע בסנאט על הצעה לקרוא לאוניברסיטה להמנע מהשקעות בחברות "שלוקחות חלק בכיבוש".

 

סטודנטים יהודים המגיעים לכל אחד מהקמפוסים ברחבי המדינה, מרגישים מותקפים כשהם שומעים מהיום הראשון שלהם בלימודים, התקפות על מדינת היהודים. הם לא יכולים לברוח מהקמפיינים האגרסיביים המלווים אותם בדרך לכיתה ובחזרה למעונות. הם רואים את "קיר האפרטהייד" בדרך לקפיטריה ומקשיבים בחוסר אונים לתלמידים (לאו דווקא פלסטינים) הקובלים על אכזריותה של ישראל.

 

זה בדיוק מה שמייקל קגן, 21, ראה ושמע כשהגיע לאוניברסיטת סן דייגו. קגן נולד בניו יורק להורים ישראלים, גדל בפלורידה מגיל שבע ומעיד שגדל באווירה מאוד ישראלית. הוא למד בבתי ספר יהודים בבוקה ראטון והיה מוקף ביהודים עשירים ומכובדים בקהילה. הוא בחיים לא התנסה באנטישמיות עד שהגיע לאוניברסיטת סן דייגו. "עברנו ללוס אנג'לס במקביל להרשמתי ללימודים באוניברסיטת סן דייגו. ידעתי שקרוב לוודאי שאתנסה בזה בקליפורניה, כי זו מדינה הידועה כליברלית ושהכל מתחיל מכאן באוניברסיטאות”, הוא מספר בעברית שוטפת חפה ממבטא אמריקאי, "אבל לא ידעתי עד כמה ולא ידעתי שמיד כשאגיע לקמפוס ארגיש את זה. בהתחלה, בכלל לא תיכננתי להיות פעיל בארגונים יהודים אבל בשלב מסויים בלימודים שלי החלטתי שאני לא מוכן להיות עוד אחד מהתלמידים האלה שלא אומרים כלום, כי יהודים שלא אומרים כלום, דורכים עליהם ואז החלטתי להיות מאוד פעיל".

 

“בהתחלה בכלל לא תיכננתי להיות פעיל בארגונים יהודים”. קגן  ()
“בהתחלה בכלל לא תיכננתי להיות פעיל בארגונים יהודים”. קגן

 

הרגע הזה קרה לו, מספר קגן, בדרך לאחת הכיתות שלו, מתישהו בתחילת לימודיו כשעבר על פני "קיר האפרטהייד" הישראלי שהיה מלא בנאצות נגד מדינת ישראל. הוא ישב בכיתה והיה המום כששמע תלמיד אחד אומר לשני: "ראית את קיר האפרטהייד בחוץ? צריך להחרים את ישראל. איזה פשעים שהיא עושה". קגן ניסה לסנגר על מדינתו, אולם מודה שלא היו לו הכלים או הידע להתמודד מול הסטטיסטיקות והדברים שהוטחו בפניו. "אז בשנה הראשונה ללימודי, פשוט ישבתי על המחשב ולמדתי את הנושא. ודרך החברות שלי בהילל ואלפא אפסילון פיי - Alpha Epsilon Pi-) אחוות הסטודנטים היהודים באוניברסיטאות) הצלחתי לאסוף מספיק אינפורמציה על מנת להסביר מהי האמת ומהם השקרים בצורה אפקטיבית".

 

עד מהרה, הפך קגן לאחד הסטודנטים המוכרים והפעילים בקמפוס. הצעיר הישראלי שהלך ללמוד מחשבים, מצא לעצמו תשוקה חדשה. במקום להתרגז על הקריאות ל- Boycott Israel, הוא למד מה להגיד למלעיזים ואיך לגייס תלמידים יהודים לפעולה. הוא זיהה פוטנציאל בסטודנטים שלא יודעים לדבר בפני קהל, אבל יודעים לכתוב היטב, כדי שיפרסמו מאמרים באתר הבית ובפייסבוק. הוא גייס תלמידים בעלי מעגלי חברים גדולים להעביר את המסר בעד מדינת ישראל ונגד הפעילות להחרים אותה, הוא חיזר בלי בושה אחר סטודנטים יהודים חדשים וסטודנטים במועצת הסטודנטים של האוניברסיטה. "חשוב להגיע אליהם לפני שהארגונים הפרו-פלסטינים מגיעים אליהם, כי ברגע שהם מגיעים אליהם ומתחילים לדבר איתם על חרם נגד ישראל ובכלל, הם משפיעים עליהם".

 

הסטודנטים האמריקאים, אומר קגן, הם צעירים המאוד נוחים להשפעה. צעירים שרק סיימו בית ספר תיכון וסופגים את כל מה שהם שומעים בהבנה תמימה שזוהי האמת לאמיתה. ברגע שאלו מסיימים את האוניברסיטה וממשיכים בחייהם, רוב הסיכויים שאם נחשפו לפעילות הפרו-פלסטינית בקמפוסים, דעותיהם יהיו כבר די מוצקות וברורות. "ברגע שהם ישמעו ברדיו משהו על ישראל, הם יגידו: נו, מה עוד פעם ישראל מעוללת ומה היא עוד פעם עשתה לפלסטינים המסכנים". אומר קגן.

 

האם אתה רואה גם סטודנטים יהודים שמצטרפים לארגונים האלו הקוראים לחרם על ישראל?

"אני זוכר שבשנה שעברה היה סטודנט שסיים את ארבע השנים הראשונות שלו והגיע לאוניברסיטה לעשות את התואר שלו. הוא היה יהודי חילוני שהיה בעד הפלסטינים ובעד ה-BDS. הוא אמר לנו: 'אני לא חושב שישראל קשורה לדת שלי ואני חושב שצריך לעזור לפלשתינים'. אבל בקיץ האחרון לאחר כל הדיבור על זכויות להומואים ואישור נישואים חד מיניים, פתאום הוא גילה שכל החברים הפלשתינים שלו הם נגד הזכויות האלה. הוא היה מאוד מופתע מכך שהם התנגדו נחרצות לזכויות של מיעוט אחר. הוא מיד שלח הודעה לחברים ואמר: חשבתי שהאנשים האלו מאוד מתקדמים ואני עכשיו רואה שזה ממש לא נכון. אם יש מישהו אחר שנפגע, הם לא מתייחסים לזה בכלל, איכפת להם רק מנושא אחד - מזכויות הפלסטינים וזהו זה".

 

האם הרגשת שגם למרצים שלך יש נטיות פוליטיות מסויימות?

"לא ממש, אבל היתה לנו בעיה בשנה שעברה כשארגון הסטודנטים הפרו-פלסטיני ביקש מהמרצים לשאול את הסטודנטים שלהם אם הם רוצים לתמוך ב-BDS. וכך קרה שפעם באחת הכיתות שלי, המרצה אמר בתחילת השיעור: אני רוצה להעביר הודעה מאחד הסטודנטים ואחר כך נתן לו לדבר. הסטודנט דיבר על BDS וביקש שהסטודנטים יצביעו לטובת העניין. מיד הרמתי את היד וביקשתי לדבר, אבל המרצה לא רצה לשמוע אותי ואמר: אני רוצה להתחיל בשיעור. הייתי צריך להתעקש על שתי דקות דיבור. אמרתי לו: "זה מאוד פגע בי מה שנאמר כאן עכשיו ואני חייב לומר משהו". אז הוא נתן לי לדבר שתי דקות, ואני אמרתי מה שהיה לי להגיד על BDS. האם זה עזר? אולי בטיפה. זו בעיה כשמרצים נענים לתלמידים ונותנים להם למכור את האג'נדה שלהם. הסטודנטים האלו לא יודעים אפילו על מה מדובר ממש וצריך להסביר להם שמדובר בפעילות אנטישמית לכל דבר".

 

ניסית להתלונן?

"לא על המרצה הזה שבאמת לא הבין על מה היה מדובר ממש, אבל באופן כללי, כן התלוננו על הפעילות של ה-BDS והאדמינסטרציה של האוניברסיטה עזרה לנו כי הוכחנו שיש דברים שאסור לארגון הזה לעשות ולומר בעלונים שלהם. יחד עם זאת, אין לנו הרבה מה לעשות עם קיר האפרטהייד כי כאן מדובר בחופש הדיבור".

 

מעניין מה היה קורה אילו הדברים האלו היו נאמרים נגד מיעוטים אחרים כשחורים או מכסיקנים.

"היתה קמה צעקה גדולה. זהו אחד הדברים שאנו מדברים עליהם. מה בעצם שונה בין היהודים ובין כל שאר העמים. אנו קוראים לזה Double Standards".

 

אז איך אתם בדיוק מתמודדים עם כל זה?

"יש הרבה אסטרטגיות כיצד לשכנע את הסטודנטים שהצדק איתנו. אחת מהן היא להראות את השקרים שאותם ארגונים מוכרים להם ולחשוף את הצורה בה הם עונים לדברים האלו. אתן לך דוגמא, היה פעם סטודנט שהוציא טלפון באמצע "דיבייט" ואמר: יש כאן אתר בו מופיעה הרשימה של 12 המדינות האיומות ביותר בנושא זכויות האדם, ישראל לא מופיעה ברשימה. הוא שאל אותם, אם כל כך חשוב לכם נושא זכויות האדם, מדוע אם כך אתם לא מוסיפים באמת מדינות המופיעות ברשימה הזאת. מדוע אתם לא מוסיפים את איראן, סוריה, חיזבאללה, חמאס לרשימת המדינות והארגונים הפועלים נגד זכויות האדם. ואת יודעת מה הם ענו: נגיע לזה אחר כך. תשובה מתחמקת ומנפנפת כזאת. שאר הסטודנטים שנכחו שם, ראו שהנושא הזה של זכויות אדם, לא ממש מעניין אותם אלא נושא אחד ויחיד - הכפשתה והחרמתה של ישראל".

 

האם ידעת לפני שנרשמת ללימודים באוניברסיטת סן דייגו, על הרפיוטיישן של האוניברסיטה הזאת?

"זה היה ידוע כבית ספר של מסיבות, אבל מאז שהגעתי הנהלת האוניברסיטה עובדת קשה מאוד לשכנע את הסטודנטים שיש בה דברים טובים מאוד מבחינה אקדמאית. נשיא האוניברסיטה הוא יהודי מאוד חכם ורציני וגם מנסה להרים את הרמה ומספר היהודים בקמפוס, תוך כדי שליחת נציגים לבתי ספר תיכוניים כניו ג'ו ומיליקן. מה שכן, כתבו בשנה שעברה כתבה על האוניברסיטאות בהן יש את הפעילות האנטישמית הכי גבוהה והאוניברסיטה שלי כיכבה במקום השישי".

 

אתה מחרט על כך שנרשמת בדיעבד לאוניברסיטה הזאת דווקא?

"ממש לא. בהחלה חשבתי שבארבע שנות הלימודים שלי אתרחק אולי מהדת ולא אלך לחב"ד או הילל, אבל שאחרי שאסיים את הלימודים, אחזור יותר לדת, אבל בדיוק ההפך מזה קרה. האוניברסיטה הזאת קירבה אותי לדת שלי והפכה אותי לסטודנט תומך בישראל. אילולא האוניברסיטה, זה לא היה קורה ולא הייתי הופך להזדמנות הזאת להיות כזה פעיל".

 

אני מדברת אתך וחושבת, מה קורה לכל אותם סטודנטים יהודים שלא מסוגלים לעמוד ולהתמודד מול אלו שמלעיזים נגד ישראל. לא קל להגיע מהחממה של הבית ולהתמודד עם גילויי שינאה נגד יהודים ונגד ישראל.

"זהו בדיוק היה אחד האתגרים הקשים שהתמודדתי איתם. מהיום הראשון בו הגעתי לקמפוס בסן דייגו, גיליתי שיש אנשים שממש שונאים את ישראל וחשבתי לעצמי: מה עשיתי כדי לגרום לכל השינאה והכעס הזה. אני לא מדבר נגד הפלסטינים, לא התגייסתי לצה"ל, מדוע הם שונאים אותי כל כך? אף פעם בעבר לא הרגשתי שינאה כזאת כלפי, אבל זה בדיוק מה שגרם לי להפוך לפעיל. עכשיו שאני מתחיל את השנה הרביעית ללימודים שלי, אני יודע שיש סטודנטים חדשים שמהרגע הראשון שיגיעו לאוניברסיטה הם יחוו את השינאה הזאת ואני רוצה להיות שם בשבילם. ובדיוק כפי שכל אותם ארגונים פרו-פלסטינים מנסים לגייס אנשים חדשים, אנחנו גם צריכים להיות שם בשביל הסטודנטים היהודים ולגייס אותם וגם להציע להם תמיכה".

 

האם יש לפעילים הפרו-פלסטינים ו-BDS כח במועצת הסטודנטים?

"הם מנסים להכניס את האנשים שלהם לשם ומנסים להעביר חוקים חדשים כמו שכל סטודנט חדש במועצה, יחתום על מסמך שאומר שאף פעם לא יסע עם תוכנית כמו תגלית לארץ או כל תוכנית אחר שהיא בחינם. לכן המטרה שלנו היא להגיע לחברי המועצה לפני שהם יגיעו אליהם כי אחר כך כבר קשה מאוד לשנות את דעתם. כל הפעילות הזאת של ה-BDS התחילה באוניברסיטת סנטה ברברה ולמרבה המזל, הם לא הצליחו להעביר את החרם שלהם בהצבעה האחרונה שנערכה, אבל בגלל קול אחד ויחיד".

 

נראה שאתה מאוד אוהב את מה שאתה עושה, האם זה מה שאתה רוצה לעשות בחיים או לעסוק במחשבים, המקצוע אותו למדת באוניברסיטה?

"אני טוב במחשבים ובטח אוכל להתפרנס יפה מזה, אבל לי חשוב לעשות מה שאני ממש אוהב ומה שאני הכי אוהב זו בדיוק הפעילות הזאת. לאחר סיום הלימודים אני רוצה לעבוד בארגון ללא מטרות רווח כמו ה- ICC (Israel Campus Coalition) בו אני פעיל היום ולהמשיך משם לעבוד אולי עם "סטנד וויט אז" בקמפוסים ברחבי ארה"ב. אחר כך אולי אהיה לוביסט למען ישראל".

 

אתה רואה שהצלחת להביא לשינוי בשנות הפעילות שלך בקמפוס?

"אני חושב שאנחנו כקבוצה עשינו שינוי. עזרנו לתלמידים להרגיש גאים כיהודים וציונים ולא לחשוש להביע את דעתם. אני מאמין שהצלחתי לתת להם את הכוח להלחם בחזרה מול הדברים שהם שומעים. זה לא קל לכולם, אבל לימדתי אותם שמספיק זה מספיק ושאי אפשר לשמוע דברים קשים ושקרים ולשתוק. אני גם לא רציתי להיות אחד מאלו שמתעוררים יום אחד ואומרים לעצמם: לא עשיתי מספיק על מנת לעצור אותם, את כל אלו שמדברים ופועלים נגד ישראל. וברגע שבאמת הלכתי ועמדתי מולם, מול קיר האפרטהייד והוכחתי להם שהם לא יכולים סתם לזרוק סיסמאות ולהכריז דברים שאינם נכונים ואינם מבוססים, תוך כדי הצגת הוכחות, זה נתן כח לתלמידים אחרים שלא לשתוק כי הם ראו שזה עובד. אני רוצה לומר לסטודנטים החדשים: תהיו גאים במי ומה שאתם ואף פעם לא תפחדו לומר מה שאתם רוצים. אם אומרים דברים שפוגעים בכם - דברו, אם אתם שומעים שקרים- אל תשבו בשקט, אתם יכולים לעזור לנו להעביר את המסר, אנחנו לא יכולים לעשות את זה לבד".

 

 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים