בעלי פאב "המישמיש" ז"ל ישלמו 200 אלף ש'

קשיים כלכליים גרמו להנהלת הפאב לא לשלם שכירות בסיום תקופת פעילותו. לאחרונה הסתיימה התביעה שסתמה רשמית את הגולל על המקום

עו"ד ליאור ברקנפלדפורסם: 24.08.15 , 18:11

בשנים האחרונות לפעילותו ברחוב לילינבלום בתל אביב נקלע פאב "המישמיש" לקשיים כלכליים ולא שילם שכירות. לאחרונה הסתיימה תביעה שהגישה בעלת הנכס שבו פעל, ובית משפט השלום בעיר קבע שהנהלת הפאב תשלם 200 אלף שקל הן עבור דמי השכירות שלא שולמו והן על שיפוץ שנדרש במקום לאחר העזיבה.

פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:

חברת "בית רחוב לילינבלום 17 ת"א" השכירה את הנכס שלה לפאב לשנת 2007, עם אופציה להארכת תקופת השכירות עד סוף 2010. על חוזה השכירות חתמו החברה "גאל-דין פרויקטים", מנהל הפאב ושני ערבים. לאחר שהאופציה להארכה מומשה למשך כל התקופה, נכרת ב-2010 הסכם שלפיו תקופת השכירות תוארך בעוד שנה וחצי. הפעם, הערבים לא חתמו על ההסכם החדש.

תביעה

צו פינוי בת"א: המסעדה בדיזנגוף הפכה לפאב

עו"ד משה לין

לאורך 4 עשורים, ותחת הסכם שכירות מוגנת, שינה נכס בעיר את ייעודו שוב ושוב. בסוף מאסו הבעלים בהפרת החוזה, וביהמ"ש המחזיר להם את הנכס

צו פינוי בת"א: המסעדה בדיזנגוף הפכה לפאב

במהלך 2011, אחרי שהחברה לא עמדה בתשלומי השכירות, ולאחר שהצ'קים החלו לחזור, מימשה בעלת הנכס את הפיקדון שבידה, בסך של 34,220 שקל, אולם זה לא הספיק כדי לכסות את החובות.

משכך, בנובמבר 2012 הגישה המשכירה תביעה נגד החברה, מנהל הפאב והערבים. לטענתה הם היו חייבים לה כ-192,626 שקל עבור דמי השכירות שלא שולמו ועבור השיפוץ שנאלצו לעשות במקום אחרי שהחברה עזבה את הנכס.

החברה ומנהל הפאב דחו את הטענות וטענו שלא נגרם נזק לנכס. מנהל הפאב גם הוסיף שהחוב שייך לחברה בלבד ושהמשכירה לא אמורה לפנות אליו באופן אישי.

הערבים הכחישו כל קשר לתביעה, שכן לטענתם, הערבות שנחתמה כבר אינה בתוקף מ-2010. ומעבר לזה, הם טענו שהמשכירה ידעה שהם סירבו לחתום על הערבות בהסכם ההארכה.

השופט רונן אילן קיבל את התביעה כלפי החברה ומנהל הפאב, וקבע שהם ישלמו לתובעת את מלוא הסכום שתבעה. בסוגיית הערבות הוא הסביר שלא סביר שהיא תימשך לנצח, שכן הקשר בין החייב לערב עלול להתנתק או שמצבו הכלכלי עלול להידרדר. לכן, יש לקבל מהערבים הסכמה מחודשת המתייחסת לתנאים המתחדשים.

אם בחוזה הייתה הסכמה ברורה וחד-משמעית שהערבות מתחדשת ללא כל מגבלה בכל הארכה, היה השופט נותן להתחייבות הזו תוקף מלא, אולם זה לא המצב במקרה זה.

כמו כן לשופט התברר שלפני החתימה על הסכם ההארכה הוכנה טיוטה שבה נכללה הדרישה לערבות, ולאחר שלשוכר לא היה את מי לרשום, בעלת הנכס ויתרה וניסחה את הסכם ההארכה ללא ערבים, כך שהתובעת ידעה שהיא נוטלת סיכון.

מאחר שאלו הם פני הדברים, קבע השופט אילן שהערבות פקעה בסוף 2010, ומשכך התביעה נגד הערבים נדחתה. לבסוף פסק השופט שהחברה ומנהל הפאב ישלמו הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד לתובעת בסך 35 אלף שקל, ושהתובעת תשלם לערבים את אותו הסכום.