פסטיבל בת ים: כל הרחוב במה

יותר מעשור חלף מאז יזם השחקן אמיתי יעיש בן אוזיליו את "ניסוי כלים", פסטיבל לאמנות בינתחומית שמלווה פיתוח תהליכי יצירה של יוצרים עצמאיים עד לחשיפת העבודות בבכורה. את הפרויקט, שזכה להצלחה מרובה, ליווה עד שהגיע הזמן לשחרר. לפני כשנה מונה לתפקיד מנהלו האמנותי של הפסטיבל הבינלאומי לתיאטרון רחוב בבת ים. אם לשפוט על פי תכניית הפסטיבל, שייפתח הערב ויימשך שלושה ימים, מדובר בקו המשכי של מי שמבקש לקדם את היצירה והיוצרים העצמאיים בישראל.

מגיפת הריקוד. ואתם רוקדים(צילום: שלומית ליבוביץ')

בן אוזיליו החליף בתפקיד את ליסה ג'יקובסון וגיל בכר, זוג יוצרים שהציבו רף גבוה לפסטיבל שעד לכניסתם לתפקיד היה עוד אחד מאירועי הקיץ שמתרחשים ברחבי הארץ. בן אוזיליו מקווה לקחת את הפסטיבל צעד אחד קדימה ולייצר אירוע בינלאומי מרכזי שמושך אליו יוצרים מהעולם ודוחף קדימה את אמנות הרחוב בישראל.

לטובת העניין הקים בחודש דצמבר האחרון בבת ים את ה-Fest. Factory, מתחם רזידנסי לאמנים, שפועל באופן רציף לאורך השנה, במטרה לחבר בין הפסטיבל לקהילה. "דבר מוביל לדבר וזה מעניין לראות את הקו המחבר בין כל הפרקים השונים בחיים", הוא אומר בראיון לקראת פתיחת הפסטיבל: "גם מאחורי ניסוי כלים המחשבה היתה לאפשר לאמנים תנאי יצירה נאותים. זה צורך שהכתיב השטח. יצירות רבות של יוצרים עצמאיים לא מגיעות לכדי מימוש בעיקר בגלל בעיות טכניות שקשורות במחסור בחלל חזרות ויד מקצועית מכוונת. ישנן יצירות רבות שגם לאחר שעלו לא מצליחות לזכות לחשיפה מספקת. גם בניסוי כלים הכוונה היתה להתמקד בפיתוח שפה מקורית והקניית כלים בימתיים שונים לקראת המפגש עם קהל".

המתופפים. תהלוכת ליצנים חיילים מצרפת(צילום: שולמית ליבוביץ')

בשני הפרויקטים עומדים לרשות המשתתפים חדרי חזרות וליווי אמנותי. "אני מאמין באמנות מתקשרת, אמנות לא יהירה. ברחוב אתה חייב לקחת את שני הפרמטרים האלה בחשבון. הצופה המזדמן לא חייב לנו שום דבר. הוא לא מה שנקרא: צופה שבוי, שכלוא בתוך אולם תיאטרון ומנותב לבמה. הרחוב יכול להיות אכזרי וזה מעמיד בפני האמן אתגר מאוד גדול", הוא אומר.

החיפוש, בתהליך בניית התכנית, היה אחרי שפות חדשות, יצירות מקוריות, כאלה שיקחו את הקהל למקומות שעוד לא היה בהם. "כשחושבים פסטיבל רחוב האסוציאציה הראשונית של מרבית האנשים זה מבנים מתנפחים, ליצנים והולכי קביים. זה לא מעניין אותי. רציתי לתת לצמד המילים: אמנות רחוב, משמעות. בפסטיבל השנה יש עבודות תלויות מקום וזה אומר על למשל אירוע מיצג מדהים של בובות ענק שיוצאות מתוך החול בחוף הים או מיצג תאורה מטורף שמתרחש גם הוא על חוף וממשיך אל הגלים. אלה רוטשילד תציג בטיילת מיצג על מגלשה שיוצר עולם דמיוני פנטסטי ויש את 'Camino', מופע של אדוה ירמיהו שמחזירה את אמנות הפלמנקו לרחוב. אלה יוצרים שלא יצרו לפני ברחוב, אמנים שאמרתי להם: קחו את האתגר הזה ותנו לו לקחת אתכם".

אמיתי יעיש בן אוזיליו(צלום: דודי דיין)

מיכל ועקנין, עופר עמרם ועלית קרייז ישחזרו את "מגיפת הריקוד", אירוע הפרפורמנס שלהם מזמין את הקהל לקחת חלק במגיפה המדבקת. פסטיבל לאמנות הרחוב לא יכול להתקיים ללא נציגות של קרקס עכשווי. שיתוף פעולה ישראל צרפתי של האמנים אורית נבו ופלוריאן מהו הוליד את "פרנסואה" שבמרכזו הומלס שמתגורר על שלושה עמודים סיניים בגובה 5.5 מטרים. חיי השגרה השקטים שלו מופרים בעקבות המון האדם שממלא את הטיילת. אחת העבודות שמרגשות אותו במיוחד היא "מעשה גיל", שיצרה דליה חיימסקי ממרכז כלים. "זה פרויקט של אמנות בקהילה שמפגש בין קבוצת רקדנים יוצרים, אמן וידאו ארט וקבוצת קשישים ממרכז יום בעיר בת ים. באמצעות עבודת תנועה הם מוצאים שפה משותפת. זה דיאלוג בן דורי מפרה".

לצד עשרות האירועים שממלאים את התכנית האמנותית יעמיד הפסטיבל לרשות הבאים בפעם הראשונה מתחם קמפינק ענק. "אנחנו רוצים שאנשים מכל הארץ יגיעו אלינו ונכון לעכשיו ההרשמה מדהימה. יש משפחות שלמות שבאות עם אוהלים. במתחם יש שמירה, מקלחות, עמדות להטענת טלפון, פעילות חינמית לילדים וכמובן את החוף של בת ים שהוא אחד היפים בארץ. הקשר למקום, האתגר האמנותי, והחוויה שעוטפת את הקהל אלו מטרות ששמתי לעצמי להגשים", הוא אומר.

קאמינו. להחזיר את הפלמנקו לרחוב(צילום: שולמית בושינסקי)

במסגרת המחשבה על חיבור הפסטיבל לקהילה יזם השנה לראשונה שיתוף פעולה עם עמותה שפועלת בעיר בת ים ומיועדת לנכים. "במתחמי הפסטיבל יסתובבו נכים עם עגלות ממונעות כעמדות מודיעין ניידות.

הקהל יוכל לפנות אליהם לעזרה. זו פעולה הפוכה מהתפיסה המקובלת של הנכה כנזקק לעזרה. הם אלה שיוכלו כעת להוביל את הקהל ולכוון אותו. מיותר לציין שכל המופעים נגישים לנכים".

בין האורחים הזרים בפסטיבל ארבע קבוצות מצרפת וספרד. "איש הסוס" של קבוצות "לה גולו" מצרפת יציגו מופע רחוב קומי אינטראקטיבי של רוכבי סוסים; "התופים" של קבוצת טרנס אקספרס מצרפת הוא מעין תהלוכה מוזיקאלית שהופכת למופע ליצנות; "אסנסיה" של קבוצת דויד מורנו וסיה מספרד מציגה מופע מוזיקאלי חזותי מטורף של פסנתרן שמנגן על פסנתר תלוי בגובה ששה מטרים ויש את "הג'ירפות", תהולכה של ג'ירפות ענק שמלוות בזמרת אופרה לאורכה של הטיילת. "הקפדתי שכל המופעים מחו"ל יהיו כאלה שאי אפשר לראות מסוגם בישראל. הכוונה היא לאתגר את היוצרים המקומיים ובכך לקדם את התחום. באופן כללי אני רואה את הניהול כלקיחת אחריות. זה נשמע אולי פומפוזי אבל זו האמת. אני מנסה להשפיע כמה שאפשר, לסייע במינוף העשייה העצמאית הבלתי תנועה והלא ממוסדת, לתת לה את התנאים שחסרים".