לעזוב את הדת המורמונית ולכתוב על זה ספר

בראיון ל-ynet מספרת הסופרת הבריטית קריס בריי, על כתיבת הספר ששינה את חייה. קריס בריי גדלה והתחנכה על ברכי החינוך המורמוני בבריטניה. אחרי שנישאה וילדה ארבעה ילדים, עזבה את הכנסייה המורמונית ובחרה בדרך החיים החילונית. יחד עם חייה החדשים, הכתיבה החלה ללוות את חייה. היא סיימה תואר שני בכתיבה יוצרת, וכעת מקדישה את חייה לכתיבת סיפורים.

ספרה השני "שיר לאיזי ברדלי" (קדם לו קובץ סיפורים בשם "Sweet Home") מספר את סיפורה של הקהילה המורמונית העכשווית, באמצעות דמויות בדויות של משפחה מורמונית אדוקה, מלאת שמחת חיים וחדורת אמונה. בסתיו אחד, משפחה זו עומדת אל מול אובדן גדול - אסון משפחתי תוקף את בני המשפחה, והקרקע היציבה שתמיד נתנה להם ביטחון, מתחילה להישמט תחת רגליהם.

"הדת יכולה להיות מנחמת לפרקים, אבל גם מכניסה אותך לעימותים", היא מספרת. "יש סיבה שאף אחד לא עוזב את הדת המורמונית ולא שואל שאלות, וכך גם הדמויות בספר שלי. הן נשארות בדת, אבל הן כן שואלות שאלות שאולי אין עליהן תשובות".

קריס בריי(צילום: אבי חי)

בהתאם להנחות הבסיס בדת המורמונית, כל שאיפותיה של קריס בריי בילדותה ובהתבגרותה היו להיות אישה ואם טובה לבעל ולילדים. על כך היא אומרת, "יש טקסט במורמונית, עדיין בשימוש היום, הקובע: שום קריירה לא מתקרבת לחשיבותה של אישה כעקרת בית, אמא ואישה שמבשלת, מסדרת מיטות ושוטפת את הכלים לבעל ולילדים היקרים".

עצבות מתמשכת, דיכאון אחרי לידה, תפקוד חלקי, ירידה דרמטית בחשק ובשמחת חיים, איבוד אמונה באלוהים ובדת המורמונית - כל אלו ביחד גרמו לה להבין שדרך החיים הזו לא מתאימה לה. בהחלטה משותפת עם הבעל והילדים, הם החליטו לצאת מן הדת ולהתחיל לחיות באופן שלא הכירו. צפו בכתבה ובקריס בריי מספרת על תהליך הכתיבה, על מערכת היחסים המורכבת שלה עם הדת המורמונית, ועל החשיפה.

"שיר לאיזי ברדלי" הוא הספר הראשון שמפרסמת הוצאת "סנדיק" בגלגולה החדש, לאחר שזו נסגרה עקב בעיות כלכליות, ונפתחה מחדש בעזרת פרויקט מימון המונים ובתמיכת הציבור.