את באת והלכת, ואני הפכתי לכלי במשחק שלך
כל הזמן הזה את נשארת עמומה ומסתורית. מחבקת אותי רגע אחד, ומתלבשת כדי ללכת ברגע אחר. הריגוש של תחילת הקשר התחיל להתפוגג, אבל אני כבר הייתי מהופנטת ממך. את נשארת מושגת ובלתי מושגת בה בעת, ואני נשארתי כלי המשחק במגרש שלך
מי לא אוהב את ההתרגשות שיש בכל התחלה של קשר? כל זמזום של הודעה מקפיץ את הלב, ההמתנה בין מפגש למפגש מרגישה כמו נצח וההתלהבות ההדדית נותנת אנרגיה להמשיך את השגרה המשעממת שנקראת החיים במציאות. גם אני, כמו כולם, מכורה לריגושים והתחלות, רק ששום דבר לא הכין אותי למפגש איתך. הכרתי אותך במסיבה לפני שנתיים, לקחת ממני את המספר, יצאנו במשך כמה חודשים ובסוף התקופה הקצרה הזאת החלטנו להיפרד. כלומר, את החלטת להיפרד. אני, חסרת מודעות שכמוני, הופתעתי כי חשבתי שיש פה פוטנציאל למשהו אמיתי.
עוד בנושא:
נכון שחיפשתי עלי בפייסבוק לפני שנפגשנו?
האם תקחי לך את הגבר הזה להיות לך יזיז?
הרגשתי מרומה. כלומר, זאת זכותך המלאה לא להיות בעניין שלי, אבל לא הבנתי איך לא התלהבת ממני כמו שאני התלהבתי ממך. היה לי כל כך כיף איתך, ולמרות התקופה הקצרה שהעברנו ביחד - נשארתי תקועה עלייך ולא הצלחתי להכיר מישהי אחרת בחודשים אחרי הפרידה. ואז פגשתי בך שוב, במסיבה. ראיתי אותך רוקדת בין האנשים, ולא ידעתי איך להתנהג או מה להגיד אז פשוט קפאתי במקום.
לא עברו כמה דקות ואת קלטת אותי ומיד רצת אליי. התנהגת כאילו אנחנו חברות ותיקות, בלי להתעכב רגע על זה שתלשת לי את הלב מהמקום רק לפני כמה חודשים. אני שמרתי על איפוק מגושם, הכרתי לך את החברות שלי וניסיתי להתחקות אחר המסרים שאת שלחת לי. אחרי כמה צ'ייסרים כבר השתחררתי. התחבקנו, שתינו, רקדנו, השלמנו פערים והזמנת אותי לבוא איתך הביתה. הסקתי, בתמימותי, שאת שוב בעניין שלי.
בימים שלאחר מכן ניסיתי לחזר אחרייך ואפילו נפגשנו לעוד דייט או שניים. בסוף של שבוע מאוד מבלבל, שוב החלטת שאנחנו לא מתאימות ואולי כדאי שנישאר ידידות. ואני, טיפשונת שכמותי, הסכמתי לכל התנאים, רק שלא שמתי לב לאותיות הקטנות. היחסים שנוצרו בינינו מאותו רגע היו די חדשים עבורי. מדי פעם שלחת לי הודעה, ואני תמיד עניתי לך בנונשלנטיות של חתול מיוחם ואז קבענו להיפגש. יצאנו, דיברנו, היה לנו כיף ביחד, ושוב התנתקנו לכמה חודשים. כלומר, את התנתקת. לא אני.
ניסיתי להיות רווקה הוללת או נואשת, תלוי במצב רוח, ויצאתי באותה תקופה לעשרות דייטים. הכרתי כמה נשים שהיו יותר חכמות ממך, יותר יפות ממך ואפילו גם כאלה שהתלהבו ממני ורצו להיות איתי, הרבה יותר ממך. אבל מה לעשות, הן פשוט לא היו את. כל הזמן הזה את נשארת עמומה ומסתורית. מחבקת אותי רגע אחד, ומתלבשת כדי ללכת ברגע אחר. הריגוש של תחילת הקשר התחיל להתפוגג, אבל אני כבר הייתי מהופנטת ממך. את נשארת מושגית ובלתי מושגית בה בעת, ואני נשארתי כלי המשחק במגרש שלך.
חיכיתי כל הזמן הזה שתתקרבי אליי באמת, שתהיי שלי, אבל את אף פעם לא היית באמת שלי. רק הצלחת להשאיר אותי מרותקת אלייך בציפייה שמשהו ישתנה, זה כנראה גם מה שתפס אותי מההתחלה. אבל הכל השתנה כשהכרתי מישהי חדשה. היה בה משהו שלא זיהיתי באף אחת אחרת. היא נתנה לי יציבות. בלי תנאים ובלי משחקים מיותרים. היא הקשיבה לי כשדיברתי, התעניינה בי באמת ורצתה להיות איתי גם כשלא הייתי בתפקיד של המחזרת המתאמצת. היא פשוט רצתה להיות איתי. כמו שאני.
ועם כל זה, גם איתה זה לא הסתדר. ושוב, מצאתי את עצמי איתך, מתנחמת בזרועותייך המוכרות אחרי הפרידה. וכך זה נמשך כמה שבועות. יצאנו ביחד לשתות כל לילה על הבר, ראינו סרטים עד הבוקר והיינו ביחד ולא ביחד. שוב. לילה אחד היינו שיכורות מדי כדי לתפקד ולהיות רגישות אחת לשנייה והתחלנו לריב על משהו. שתינו לא זוכרות בכלל מה היה שם, אבל אני זוכרת את עצמי יוצאת מתנדנדת מהדירה שלך, חצי לבושה ומקיאה ברחוב את כל מה שהיה בינינו.
בבוקר אחרי עוד התקשרת אליי כדי לברר מה היה ורצית להשלים, אבל אני כבר הייתי אחרת. עניתי לך בקרירות משולבת בהאנג-אובר מהגיהינום, וסיימתי את השיחה ב"נהיה בקשר". מאז אנחנו כבר לא בקשר, לפחות לא כמו שהיינו פעם. את עוד מנסה לשלוח הודעות ולברר איתי אם יש משהו מעניין הערב שכדאי שנצא אליו, אבל עם הזמן אני פחות ופחות נלהבת מזה שאת חוזרת לחיים שלי אחת לכמה זמן רק בשביל להיעלם שוב.
היום, את יפה בעיניי ומכוערת בו זמנית, אבל אני לא כועסת עלייך. אני יכולה לבוא בטענות רק לעצמי - כי גם אני לקחתי חלק בקשר המשונה הזה. יש שיקראו למה שהיה בינינו יזיזות סטנדרטית ויש כאלה שאפילו אוהבים להיות בתוך קשרים כאלה. אני גם חשבתי שאני מרוצה מהסידור בינינו, כי רציתי להאמין שקיבלתי את מה שרציתי ממך. היום אני לא בטוחה בכלל מה רציתי, אני רק יודעת להגיד שהתאמתי את עצמי לרצונות שלך.
לא הבנתי בכלל שמגיע לי משהו יותר טוב. אז התפשרתי, והסתפקתי בפירורים, וחשבתי שאני נהנית מכל העולמות. היה אפילו נחמד לפעמים, אבל זאת לא הייתה אני. זאת הייתה מישהי אחרת, מישהי שרציתי להיות כשהייתי איתך. אני, בצורה הכי מזוקקת שלי, בלי כל הרעש של העיר הזאת, וכשהדם נקי מאלכוהול - לא מוכנה להתפשר יותר ולא מחפשת את הריגושים הזמניים האלה.
אני רוצה מערכת יחסים שאפשר להתפתח בה. אני רוצה להגיע לאינטימיות עם הצד השני בלי לפחד להתקרב. אני גם לא מתביישת להגיד שזה מה שרציתי כל הזמן הזה. היום אני כבר לא מוכנה להתפשר, גם אם זה במחיר של להיות לבד, כי פשוט מגיע לי יותר.
וכדי שלא תבזבזו זמן בעתיד - כך תדעו שהקשר הולך למקום רציני:
לפנייה לכתב/ת 
