בלי חוק הספרים הם פשוט לא היו כאן

מהלך זה, של לבוש חדש לספרים שכבר ראו אור בעבר, אינו זר לקהל הקוראים. המו"לות הישראלית תמיד חידשה תרגומים, הדפיסה מחדש ספרים שנחשבו למשמעותיים והכרחיים למדף העברי, ושימרה קלאסיקות מקומיות ועולמיות במגוון דרכים. אין זה אומר שספרים חשובים ומעניינים ופורצי דרך אחרים לא מצאו את דרכם לתהום הנשייה, בהחלט כן, ובמיוחד בעשור האחרון, כשנדמה שהמחשבה המסחרית היא זו שמכתיבה פעמים רבות את המציאות.

הספר המקורי והאהוב של "נוריקו-סאן - הילדה מיפן"

אך בשנה החולפת, בעקבות חוק הספרות והסופרים שנכנס לתוקפו, נדמה שמודפסות עוד ועוד מהדורות חדשות של ספרים ישנים, וזאת על רקע קולות המחאה של סופרי המקור, ובמיוחד של סופרי הביכורים, על הקושי להשתלב במציאות החדשה שנוצרה: ספר חדש לא נמכר במבצע במשך ה-18 החודשים הראשונים להוצאתו לאור, ועל כן סיכויי המכירה הכלליים שלו נמוכים מאוד.

אז האם למעשה הוצאות מחודשות הן אמצעי עבור בתי ההוצאה לאור, שנאלצים להסתגל גם כן למצב החדש, להרוויח קצת כסף, כיוון שניתן להכניס את הספרים הללו למבצעים? או שמא מדובר במהלך טבעי של מו"לות המשמרת את אוצרותיה על ידי חידושם?

התשובה היא גם וגם. הוצאת "ספרית פועלים", למשל, הוציאה לאחרונה את סדרת "ילדי העולם" במהדורה עדכנית ומשופרת, ובכך הקפיצה בחזרה את נוריקו סאן והחבר'ה האחרים לראש טבלאות רבי המכר. נרי אלומה, העורכת האחראית, מספרת: "ההוצאה המחודשת של סדרת 'ילדי העולם' קשורה במגמה ובחזון של ההוצאה מאז ומתמיד: לתת חיים חדשים לקלאסיקות שלא רבים נחשפים אליהן מפאת התיישנותן או היעלמותן מהמדפים".

"כפי שכתבנו באחרית הדבר המופיעה בכל ספרי הסדרה", היא מסבירה, "סרטה של דבורית שרגל, 'איפה אלה-קרי ומה קרה לנוריקו-סאן?', הגביר את הביקוש, והתקבלו פניות רבות בהוצאה מצד אוהבי הסדרה להוציא לאור את הספרים שאזלו.

חשבנו שאם כבר מוציאים מחדש חלק מהספרים הרי זו הזדמנות לתת זריקת חיים לסדרה היפה והאהובה כולה, על ידי שיפור המרכיבים הוויזואליים; פונט חדש וברור, סריקות חדשות של התצלומים מתוך עותקים איכותיים, נייר יותר איכותי, עטיפות מחודשות. לסיכום, בכל מקרה, במוקדם או במאוחר היינו מוציאים את הסדרה מחדש, בלי קשר לחוק הספרים".

"הגביהו את קורת הגג, נגרים", בגרסא המחודשת

"ספריית פועלים" היא הוצאה שפועלת במשך השנים באופן סדיר ומעורר הערכה בשימור וחידוש של ספרים מרכזיים, וגם במתן הזדמנות שנייה לספרים ידועים פחות על ידי הוצאתם לאור מחדש. אך לא כל הוצאה מחודשת מביאה עמה שינוי כה דרמטי בספר. ניקח למשל את שני הספרים של ג'יי. די. סלינג'ר שראו עתה אור מחדש בהוצאת כנרת זמורה-ביתן. הספרים, "הגביהו את קורת הגג, נגרים" ו"תשעה סיפורים", פורסמו בעבר בהוצאת "מחברות לספרות", והם כוללים כמה מהסיפורים הקצרים הנהדרים ביותר שכתב הסופר.

במקרה זה לא שונה התרגום, וטוב שכך, כיוון שהעבודה שעשו קובי מידן ("הגביהו את קורת הגג, נגרים") ואסף גברון ("תשעה סיפורים") מוצלחת מאוד. זהו תרגום שני לספרים הללו שפורסמו לפני כעשור, וגם העטיפות הקודמות היו מוצלחות למדי. לכן דומה כי הבחירה להדפיס מחדש את הספרים עם עטיפות חדשות, היא יותר בגדר הזדמנות להזכיר לקהל את עובדת קיומם, ולעודד דור חדש של קוראים שיתוודעו לסלינג'ר, מעבר ל"התפסן בשדה השיפון" האלמותי - ובעיקר: להכניסם למבצעים כשהם נראים כספרים חדשים.

דוגמה אחרת היא ספריה של איימי טאן, שגם הם רואים אור בהוצאת כנרת זמורה-ביתן. לאחרונה פורסם ספר חדש של טאן, "עמק הפלאות". טאן, שכבשה את העולם ואת ישראל אי שם בשנות ה-80, זוכה עכשיו לעדנה עם הוצאה מחודשת  המתווספת לפרסום הספר החדש - של שני הרומנים הגדולים שלה, "חוג שמחת המזל" ו"אשת אל המטבח".

"ברמלי" של אלתרמן. איורים חדשים מהווים יצירה חדשה(איורים: דוד פולונסקי)

שני הספרים זכו לעיצוב עטיפה חדש, המסמן אותם כחלק מקורפוס יצירה של אותה סופרת על ידי שימוש באמצעים וויזואליים דומים.

לספר החדש, אולי במפתיע, נבחרה עטיפה שונה לחלוטין. ההוצאה המחודשת של הספרים הללו היא פועל יוצא של מהלך מו"לי מקובל למדי - רענון ספרים ישנים של סופרת שספר חדש שלהם רואה אור לאחר זמן מה, ועל ידי כך ניתן יהיה לקדם גם את מכירות הספר החדש. בייחוד שאת הקודמים ניתן, בניגוד לחדש, למכור תחת המבצעים.

חשוב לציין שתרגומים חדשים לספרים שכבר ראו אור אינם יכולים להיכנס למבצעים, כיוון שהם נחשבים כספר חדש לכל דבר. כך הדין לגבי ספרים של סדרת "הרפתקה" של הוצאות "אוקיינוס" ו"מודן" והתרגום החדש של "אל תיגע בזמיר" מאת הרפר לי, שראה אור בשיתוף ההוצאות "עם עובד" ו"ידיעות ספרים".

אולם איור מחודש לספרי ילדים דווקא לא נחשב על פי החוק כספר חדש, שכן הטקסט נותר אותו דבר, ולכאורה רק "הלבוש" השתנה. זוהי כמובן תפיסה מוטעית לחלוטין של התפקיד המרכזי של האיור בספרי ילדים, ואולי בשל כך אנו רואים יותר ויותר חידושים וויזואליים לטקסטים ישנים.

אחת הדוגמאות המוצלחות לאיור מחודש הוא "ברמלי" שכתב קורניי צ'וקובסקי ותרגם נתן אלתרמן, שראה אור לאחרונה בהוצאת "עם עובד" עם איורים של דוד פולונסקי, אשר החליפו את איוריו הידועים של יהושע קוברסקי. במקרה זה מדובר בספר חדש לגמרי, ולא רק בגלל ההתפוצצות הצבעונית שפולונסקי הביא כקונטרה לאיורים הקודמים, אלא כי הוא הוסיף פרשנויות משלו לטקסט, ובכך יצר למעשה יצירה שונה לחלוטין. אך למרות התוצר - זוהי עוד דוגמא לספר שיכול לעקוף את חדשנותו בפני חוק הספרים, והינו נמכר במבצעים. 

אלו עוד ספרים קלאסיים ראויים בעיניכם להוצאות מחודשות? כתבו לנו בטוקבקים!