שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    "הארכיברית": יש לי חולשה למשוררים
    לא מעטים הם המשוררים שמנסים לפצח את המעבר המורכב מכתיבת שירה לכתיבת פרוזה. ספרה של ענת לוין עומד בהצלחה במבחן, בסיפור על גיבורה שמתבוננת בחיים מתוך עבודה פקידותית בארכיון אפור. מתוכו עולות אמיתות ומסקנות על העולם שבחוץ - עד שהעלילה מסתבכת. ביקורת

    אני חייבת להודות שיש לי חולשה לפרוזה של משוררים. השליטה בניואנסים של הלשון והמקום שהם מפנים לשפה, מפיקים לטעמי לא פעם את מיטב הפרוזה העברית - ויעידו על כך הרומנים של שמעון אדף, לאה איני, נורית זרחי, ועוד רבים ומצוינים. "הארכיברית" הוא רומן הביכורים של המשוררת ענת לוין, ולשמחתי הוא מצטרף לאותה קהילה מכובדת שמקצה ללשון מרחב התרחשות מרכזי.

     

    לוין מארחת אותנו בעולמה הנפשי העשיר של גיבורה המתקשה להשלים עם גורלה, אך בו-זמנית היא חסרה את היכולת לנווט את חייה בעולם. היא מנהלת יחסי אהבה-שנאה עם המציאות הגחמנית שהיא לעתים אכזרית אליה - ומדי פעם מפתיעה ומטיבה.

     

    "הארכיברית". ספר הפרוזה הראשון של ענת לוין ()
    "הארכיברית". ספר הפרוזה הראשון של ענת לוין

     

    אסיה היא פקידת ארכיב במשרד בירוקרטי שבו כולם - מהמנכ"ל ועד אחרון הנהגים - שואפים להישלח לקונסוליה נעלמה מעבר לים, "שם העתיד מגיע הרבה לפני שהוא מתקרב אלינו ואנחנו יכולים רק לדמיין ולחלום את מה שהם כבר נמצאים בתוכו". באותו משרד מתקיימות תופעות מוכרות ונלוזות כמו נפוטיזם, גניבת ציוד משרדי, ניאוף, שרירותיות וכוחניות.

     

    אבל המקום מקנה לשוכניו גם תחושת שייכות וקרבה, לטוב ולרע. לאסיה יש בוסית יהירה וקהת לב שממררת את ימיה, ויש לה גם חברה חביבה וטובת לב ששתומכת בה, עד שאי אפשר יותר, וישנו גם גבר צעיר ונאה שבו היא מאוהבת מרחוק. השאיפות של אסיה צנועות מאוד, ועם זאת הן מתפוגגות פעם אחר פעם. כשהתקווה בכל זאת זוקפת מקור היא "מנקרת אצלה חור קטן, שהולך ומתרחב ככל שעוברות השנים, ככל שמתקבצים סירובים". החור הופך עם הזמן לבור עמוק ורחב דיו שבו היא יכולה "לשבת, להסתתר, להפוך אותו למקום".

     

    אסיה היא דמות כובשת שקשה לעמוד בקסמה. היא כל כך פגיעה ושברירית אך גם חריפה וצינית. בקומה, בלכתה, בכל נשימה,בכל עלבון ובכל התאפקות, הלב יוצא אליה.

     

    צפו: שמעון אדף מקריא מתוך ספרו החדש    (צילום: ליאור פז)

    צפו: שמעון אדף מקריא מתוך ספרו החדש    (צילום: ליאור פז)

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

    משרדים ומקומות עבודה הם מיקרוקוסמוס של העולם. כר אינסופי למאבקים, לשאיפות ולשברון לב. כל הדרמות היומיומיות, הפסקות הקפה, ארוחות הצהריים הטקסיות והרכילות המבעבעת במסדרונות, מתוארות דרך עיניה של אסיה באור גרוטסקי ומלא חמלה. תוגת כל הפקידות באשר הן מתכנסת לטקסט מדויק גדוש הומור וליריות, שילוב שהוא מקורי ורענן מאין כמוהו. מתוך הבועה הנפשית המכונסת שלה, מישירה אסיה מבט חד אל שגרת עבודתה האפורה, והופכת אותה לפשטות מפוארת.

     

    במקביל לעלילות המשרד, משובצים בספר מכתבים שאסיה כותבת לאמה בבקשה חוזרת ונשנית שתאשר לה להוציא את אביה הדמנטי הקשיש לטיול מחוץ לבית האבות הסיעודי שבו הוא חי. הניסיון העקר לחלץ את אביה מכתלי בית האבות, משקף את המשאלה לחלץ את עצמה מכתלי המשרד בו היא "מאושפזת מרצון" כבר שנים. אסיה היא דמות טרגית מפני שהיא מתמסרות בכניעות לכלאה. היא זקוקה לחוקים הסדורים ולמבנה המארגן. הארכיון של אסיה הוא ישות מנחמת ומגוננת, והיא נתינתו: "כך שוב ושוב מדי בוקר, ארבע-עשרה שנים של כניסות, ועמדתי בו. ובאה הארכיברית והתיישבה בתוכי".

     

    ברגע של יאוש מזייפת אסיה מחלה ולוקחת לה יום חופשי. באותו רגע נפרשים לפניה מרחבי חופש שהיא לא יודעת מה לעשות בהם, והיא פשוט עולה, כדרכה מדי יום, לאוטובוס. אולם במקום לנסוע לעבודתה היא עוקבת במשך כל שמונת שעות העבודה אחר שגרת יומו המונוטונית של בן דמותה, שומר רוסי בקניון. גם הוא מתנועע בהתאם להוראות שמוכתבות לו, אבל בעיניה השומר נראהכשחקן תיאטרון המבצע בקפדנות ובחן את תפקידו. הביצוע הפאסיבי של הוראות החיים הופך כאן לאקט יצירתי מלבב.

     

    החלק הראשון של "הארכיברית" הוא ללא ספק מופת של כתיבה.

    השילוב שלוין יוצרת בין מבע ענוג ומערסל המנסח אמיתות נוקבות - יוצר דריכות והתרגשות רבה. בחלק השני סוטה לוין עם הגיבורה למסלול בלתי צפוי. על מנת לאפשר לאסיה גאולה מלבירניט חייה הקודרים, נופל לחיקה תינוק. באופן מוזר, אפילו מאולץ, מקבלת אסיה מגורם מסתורי תינוק זר למשמורת. היא נמלטת עמו לעיר דרומית, מחשש שיתבעו את התינוק חזרה או שתואשם בגניבת תינוקות.

     

    הפרק הזה לא רק שובר את שגרת חייה של הגיבורה, אלא שובר במידה רבה את שדרתו של הספר. אסיה זקוקה נואשות למסגרת, ואין כמו תינוק לספק חיוניות, תקווה ומסגרת קיום אלטרנטיבית. הארכיון, שהוא מקום שמכנס וצובר את העבר - מוחלף בתינוק שהוא הבטחה לעתיד מלא משמעות. 

     

    אך הפתרון של אימהות, למרות כנות כוונותיו, מסתמן כפתרון שמשטיח את הסיפור. הרציונל לבחירה הזו ברור: יש להציל תינוק ולהציל את הגיבורה, אבל אושרן של אימהות ותינוקות די דומים זה לזה בעוד שלכל אומללות, כידוע, יש דרך משלה. כוחה הגדול של אסיה טמון בהיותה דמות פאסיבית הצופה בחריפות על סביבתה. המעבר שלה מדמות מתבוננת לדמות פועלת הופך אותה למאושרת יותר - אבל גורע מהסיפור את עוצמתו. הכתיבה בחלק השני עדיין יפה להפליא אבל חסר בו המתח בין היופי, ההומור והכאב שפעלו היטב בחלקו הראשון.

     

    יחד עם זאת, "הארכיברית" הוא רומן שמתעקש להיות אופטימי ולהאמין ברוח האדם ובטוב האנושי, גם אם הוא חלקי ופצוע. מכאן שלוין יצרה רומן נפלא, והוא ללא ספק אחד הספרים היפים ביותר שיצאו לאור השנה.

     

    "הארכיברית", מאת ענת לוין. הוצאת "אפיק". 211 עמ'.

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    7 לילות
    מומלצים