לפני עשרים שנה, כשהגיעו ההילקסים הראשונים לישראל, השתתף אחד מהם במסע שערכה חבורת ג'יפאים ממטולה עד אילת. גם אני הצטרפתי, ואני זוכר את ההתפעלות הכללית שהתעוררה בין הנוכחים לנוכח הקלילות בה העפיל האורח מיפן אל ראש מעלה עשוש. ההילקס דאז היה טנדר מינימליסטי ודק גיזרה עם שני סרנים חיים, גבוה, קשוח, מטלטל במשמעות האמיתית, לא המטאפורית, של המילה. אחרי כמה קילומטרים בתוכו הבנתי שלהבדיל מהדיפנדר שהיה לי אז, שיש לקחתו להידוק ברגים ואומים אחרי טיול כזה, אחרי נסיעה בהילקס לוקחים להידוק ולחיזוק את הנוסעים.
ההילקס שלכבודו נתכנסנו לפני שבוע, מודל 2016, הושק בימים אלה באיסלנד תחת הכינוי "ההילקס החדש". הוא אכן מלא חידושים, ביניהם מנוע חדש ושילדה חדשה ותיבת הילוכים חדשה. הוא נוח וחזק מההילקס ההוא ומתנאה במערכות אלקטרוניות חדשות, אבל גם השמין, התרכך, הוסיף פינוקים לבעליו וקישוטים לעצמו. הוא טוב מאבותיו כמעט בכל דבר, אבל איבד כמה תכונות ותפיסות שעשו את ההילקס למה שהוא וייחדו אותו בעבר.
הייתי עד קרוב להתפתחות הזאת. בחמש עשרה השנים האחרונות אני נוסע בטויוטה הילקס 4X4. קודם במודל 1999 ועכשיו במודל 2005, שמשרת אותי בנאמנות כבר עשר שנים. בעוד כמה שבועות יראה מד המרחק שלו 400,000 ק"מ חסרי דופי שעברנו יחדיו. הוא משמש אותי כמכונית של יום־יום, כמשאית קטנה להוביל בה ארגזי ספרים ישנים, עצי הסקה, רהיטים, ומכונות כביסה של חברים, והכי חשוב: כרכב שטח שמסיע אותי לטיולים, בהם הוא משמש גם כמשאית הזבל של החברים שמטיילים אתי. כי זאת לדעת, איש לא יכניס שקיות אשפה לפג'רו או ללנדקרוזר או לרנגלר שלו כשיש בחבורה גם טנדר, אבל זה כבר סיפור אחר.
בחבורה שיצאה לאיסלנד היו כמה עיתונאים מקצועיים ומנוסים ממני, אבל אני צברתי יותר שעות הילקס מכולם גם יחד, והנסיעה בדגם החדש סיקרנה אותי גם באופן אישי ואפילו רגשי. בלב ההילקס הישן שלי, אגב, היא עוררה רק הסתייגות ותיעוב. כשהשארתי אותו בחניון של נתב"ג ואמרתי לו שאני נוסע לפגוש את הנכד שלו, החדש, הנוח, החזק והמשוכלל ממנו, הוא איים שלא אתפלא אם בקרוב הוא יתקלקל בפעם הראשונה בחייו. וזה לא יקרה בעמק יזרעאל, הוא הוסיף, שם יש לי חברים וקרובים עם טרקטורים וטנדרים, אלא בדרך להר כרכום או באמצע נחל ערוד.
פגישה ראשונה
כמה הילקסים חדשים, ידניים ואוטומטיים, המתינו לנו בשדה התעופה של ריקיאויק. היו בינינו מי שפתחו את המכסה כדי לראות את המנוע החדש. היו מי שהתיישבו ליד ההגה החדש והסתכלו במסך המגע החדש. אני נשכבתי על האספלט וזחלתי מתחתיו. המנוע הוא דבר חשוב, גם סביבת ומימשק הנהג חשובים, אבל המתלים, זויות הבטן, הגישה והנטישה, מרווחי הגחון ומיקומן של הנקודות הנמוכות ־ חשובים יותר. הם קובעים את איכות העברת הכוח ואת המגע בין הרכב ובין הקרקע. בנסיעה שכרוכה בבוץ, בבורות, בהצלבות ובסלעים, כדאי שבקרקע ייגע כמה שיותר גומי וכמה שפחות פלסטיק וברזל.
ובכן, ההילקס החדש נראה מלמטה טוב מאוד. שמחתי לגלות שתיבת הטרנספר שלו, שבהילקס שלי היא נמוכה מדי, גבוהה דיה. שמיכל הדלק גדל לשמונים ליטרים, וכי טויוטה ממשיכה להקפיד על שמירתם של צינורות, ציריות, וכבלים שונים מפגיעה אפשרית.
זחלתי החוצה והתהלכתי סביבו. ההילקס החדש התארך, קצת יותר מדי לטעמי. אני משער שהקונים הטבעיים שלו ־ קבלנים, חקלאים, פקחים, אנשי מקורות וחברת החשמל, טרוריסטים וגננים, שמובילים פועלים, מקלעים, כלים וחומרים שונים, ישמחו על ארגז המטען הגדול ועל השיפור ברווח לרגלים, אבל כבן המיעוט המבוטל שמשתמש בו לטיולים, חששתי מהאחוריים המגודלים, העלולים להתחכך בחציית ערוצים, ומהאף הגדול, שעלול להיחבל בתחילתו של טיפוס תלול ובסופה של ירידה תלולה. שאלתי אם סיראנו דה ברז'ראק היה מקור ההשראה ואמרו לי שהחוטם עוצב כך משיקולי בטיחות.
הסיבוב סביב הטנדר גילה גם ריבוי נוצץ וסר טעם של ניקלים, שלא הולמים רכב עבודה רציני. הגריל מבריק, הפגוש האחורי מבהיק, ידית הפתיחה של דלת הארגז מסנוורת את הנהג מאחור. חוץ ממני, זה עלול להרתיע עוד לקוחות אפשריים. החברים בדאעש, למשל, לא רוצים להחזיר כל כך הרבה אור כשהם יוצאים בלילה חשוך לצוד יזידים.
ועוד: הפנסים הקדמיים בולטים מדי מגוף הרכב ועלולים להיפגע, ומה שמתמיה יותר: הקשת שמעל הדופן הקדמית של הארגז, זו שאני משעין עליה צינורות וחרמש מוטורי לגינה, סולם ומדפים לספריה ־ נעלמה! ההילקס החדש, שתפקידו לשאת ולהוביל, לא יכול לקחת מה שארוך מארגז המטען שלו. שאלתי ואמרו לי שאפשר לרכוש קשת כזאת בחברה. נו, באמת... הרי זה טנדר! האם בדגם הבא נצטרך לרכוש גם את הארגז לחוד?
נכנסתי פנימה. קודם כל למושב האחורי, שנמצא נוח ומרווח והוכיח שיש להארכת הרכב גם יתרונות. בכל פינה מותקנות ידיות אחיזה מאסיביות לנוחותם של הנוסעים. במושב הנהג חיכה לי חידוש משמח: בדגם האוטומטי אפשר לשנות את גובהו, עניין חשוב בנהיגת שטח. מולי ראיתי את מסך המגע וסוף סוף הבנתי את המושג "בגיל וברעדה": נחמד מאוד, אבל עכשיו תהיה לי עוד הזדמנות להיות ללעג ולקלס בקרב צעירי המשפחה, שיתבקשו ללמד אותי איך להפעיל אותו. אלא שאז, שומו שמיים, מצאתי שהידית הקטנה של ה־high ושל ה־low נעלמה! נורא! הגם בטויוטה נפלה שלהבת? ובכן, מתברר שמעתה ישלבו שועלי המדבר את ההנעה הקדמית ואת הילוכי העבודה בעזרת בורר חשמלי, כמו בלנדקרוזרים של רמת השרון, שמעפילים בשני־קצר על מצוקי המדרכות.
טיול באיסלנד
יוצאים לדרך. גם בהתנעה יש חידוש: היא נעשית בלחיצת כפתור ולא בסבוב מפתח. זה נחמד, ומה שקורה אחר־כך נחמד אף יותר. המנוע שקט מאוד, אבל עוצמתו ממכרת. מומנט פיתול גברתני דוחף את הרכב קדימה כבר בסיבובי מנוע נמוכים ביותר, והכוח זמין בכל עת. אתה יכול לנסוע בהילוך החמישי מבין ששת הילוכיו של ההילקס החדש ב־1500 סל"ד, ולהאיץ אותו בנחת בלי להוריד הילוך.
תיבת ההילוכים האוטומטית נעימה ויעילה, ויש לה גם מצב ידני. במסלול טכני ואיטי, וגם בנסיעת שטח מהירה, זה בטיחותי וחשוב. גיליתי שהראשון הקצר של התיבה האוטומטית הזאת קצר באמת, מזחיל את הרכב כיאות על פני מכשולים ומדרגות ובולם אותו באופן נוסך בטחון בירידות תלולות. לא שאנשי טויוטה הכינו לנו מסלול אתגרי במיוחד, אבל הוענקו לנו שעות נהיגה רבות, במגוון של תנאי שטח ומה שלא פחות חשוב - של נוף.
והנוף, חברים, מיוחד מאוד. זו לי הפעם הראשונה באיסלנד, ולא אוכל לדווח לכם על הבילויים, הפאבים והמסעדות בריקיאוויק, כי את רוב זמננו עשינו בחיק הטבע. חיק הטבע האיסלנדי נוקשה, חלקים גדולים בו הם מדבר קפוא, אבל הנוף ריתק את העיניים וסיקרן את הלב בייחודו.
איסלנד נראית כמו השגרירות של הירח בכדור הארץ. רכסים מחודדים ואפלים, משטחי ענק סוריאליסטיים של אפר וולקני, סלעי בזלת עצומים - האי רוגש מאוד מבחינה סייסמולוגית גם היום - קרחוני ענק, ערוצים שוצפים, וצמחיה שרובה ככולה מיני חזזיות וצמחים זעירים אחרים שפורחים עכשיו בצהוב.
ראיתי כמה עורבים ושחפים, אך לא את השדונים ואת הטרולים המפורסמים, ואף לא יונק אחד חוץ מיונקים מבוייתים: המוני סוסים ושיפעת כבשים. הכבשים כאן שמנות מכל בעל חיים אחר בעולם, כולל היפופוטמים. הן נפוצות לא רק באחו אלא בעיקר בסירים ובצלחות שהאיסלנדים לועטים. וכיוון שבשר הכבש לא מספיק שמן להם, הם ממיסים גם חבילות שלמות של חמאה בכל צלחת וסיר.
אשר לסוסים, כולם צאצאי הסוסים שהויקינגים הביאו איתם בסירותיהם לפני אלף שנה, וכיוון שהאיסלנדים אסרו על הבאת סוסים אחרים, הם נחשבים גזע הסוסים הטהור בעולם. לי זה לא ממש משנה אבל אני מציין זאת כדי לשמח את מי שכן. הסוס האיסלנדי נמוך, פרווני וחסון, מתגבר בזלזול על הקור, ומדלג בשטחים קשים שאפילו ההילקס החדש לא מתגבר עליהם. הוא משמש כאן לרכיבה ספורטיבית ולתחבורה כפרית והאיסלנדים גאים בו מאוד.
אשוב לטנדר, וליתר דיוק, לדגם הידני. למרבה ההפתעה ועל אף כל מה שידעתי על עצמי עד כה, אהבתי אותו פחות משאהבתי את הדגם האוטומטי. דרכה של ידית ההילוכים מהילוך להילוך ארוכה מדי והיא מעניקה תחושה רכרוכית, כאילו הידית אינה מסיטה גלגלי שיניים למקומם באופן מכאני, אלא מלטפת מסך מגע נוסף. אבל ייתכן שהאיסלנדים הכניסו קילו חמאה גם לתיבת ההילוכים ובמקומות אחרים בעולם המצב שונה. משהו דומה, אגב, קרה גם להגה של ההילקס החדש. הוא רך מדי, מהלכו ארוך מדי ואין לו מספיק משוב וחדות.
בשני הדגמים נהניתי מאוד מהשיכוך. מדובר ברפורמה של ממש בחברת טויוטה, שעד היום ייצרה טנדרים שסיפקו פרנסה לאורטופדים, לרופאי שיניים ולמחפשי זהב ברחבי העולם כולו. הטנדר נוח מאוד, מפגין אחיזה טובה בקטעים טכניים - יש גם נעילת דיפרנציאל אחורית, אבל במסלול שהכינו לנו לא היה בה צורך - ובנסיעת שטח מהירה מחקה מערכת המתלים חריצים, ריככה חבטות ושמרה על קשר טוב עם הקרקע.
"טנדר מצויין"
סבתי ז"ל הבינה במכוניות כמו שהשר אריאל מבין בחקלאות, אבל היתה גאה מאוד במשפחתה. לכל מכונית שקנה מישהו מקרוביה, לא חשוב מאיזה סוג ואיכות, היא העניקה את הכינוי "טנדר מצויין". דומני שחוץ מכמה נקודות ביקורת שציינתי כאן, גם ההילקס החדש ראוי לתואר הזה.
גם הוא, כמו ההילקס העתיק שפתחתי בו, יעלה את מעלה עשוש בלי בעיות, אבל אם ניקח אותו קודם למנתח פלסטי שישפץ לו את האף ויקטין לו את הישבן, הוא יעשה זאת יותר טוב. מצד שני, כמה גננים, קבלנים וחקלאים עובדים עם הטנדר שלהם במעלה עשוש? ומצד שלישי, אינני הבעלים המייצג של ההילקס, כי אינני עובד אלא מטייל בו, ויכולת השטח שלו חשובה לי יותר מיכולת ההעמסה של הארגז שלו ומיכולת הספיגה של חוטמו.
אפרופו פלסטיקה, ביום האחרון הראתה לנו איסלנד קצת ממה שהיא יודעת לעשות באמת. הטמפטורות צנחו, רוחות עזות המעידו והפילו אנשים וטלטלו את כלי הרכב בעוז. גשם דק, מעורב בחלקיקי ברד זעירים וחדים, עשה לכולנו פילינג יסודי. חזרנו הביתה כל כך יפים ורעננים, עד שמיד אחרי הנחיתה ניגש אלי אברך אחד ורצה לקנות אותי בתור אתרוג. היה זה סיום נאה למקום ולרכב שעוררו בי רצון להיפגש שוב. בפעם הבאה אנסה לארגן לי סיבוב גם על אחד הג'יפים האיסלנדיים המטורפים שמטפסים על צוקים זקופים, ואם זה יצליח, אולי אף אקח סוס איסלנדי לרכיבת מבחן. ליתר דיוק ־ הוא יבחן אותי, לא אני אותו.
הכותב היה אורח חברת טויוטה
