בלימה חזקה: על חוסר היציבות של טל בן חיים
הבלם של מכבי ת"א הוא חלק בלתי נפרד מנבחרת ישראל כבר יותר מעשור. עכשיו, בגיל 33, נדמה שהוא כבר לא מצליח לספק את אותה היכולת שהביאה אותו לרמות הגבוהות ביותר של אירופה. האם גוטמן צריך להמשיך לתת בו אמון?
נִבְחֶרֶת (שֵׁם, נ') - קבוצת אנשים או פרטים מובילים בתחומם המשתייכים לאותו ארגון או מערכת או פועלים ביחד למען מטרה משותפת.
המטרה של נבחרת ישראל ושל האיש שאחראי על קבוצת האנשים הזו, אלי גוטמן, ידועה לכולם - יורו 2016 (או לפחות הגעה לשלב הפלייאוף, אל תתפסו אותו במילה). אך האם בכל פעם שמפורסמת אותה רשימת שחקנים על ידי המאמן הלאומי הם באמת המובילים בתחומם? על זה אפשר להתווכח ואפילו כדאי.
בן חיים. עדיין מעוז ההגנה הישראלית?(צילום: ראובן שוורץ)
ברור שכולנו גאונים גדולים ממקום מושבנו ביציע או לחילופין על הכורסא הנוחה בבית, אבל קשה שלא לשים לב למגמה של גוטמן לבחור את "השחקנים שלו". רבות דובר על כך שהאיש דבק בצוות המסייע שהתאמן תחתיו בקדנציה המוצלחת שלו בהפועל תל-אביב (ע"ע איתי שכטר, גילי ורמוט, וכן, גם ערן זהבי היה כזה ללא קשר ליכולתו הנוכחית).
ובכל זאת, דווקא בקמפיין הנוכחי, המאמן הלאומי, אולי גם כדי להתנער מכל חצי הביקורת להם זכה במוקדמות מונדיאל 2014, העלה הרכבים אשר תואמים, לפחות לפי השקפתו, את הצרכים של הנבחרת במשחק ספציפי כזה או אחר.
נכון, לפעמים התוכנית קורסת ואין מה לעשות, בטח כשגארת' בייל וארון ראמזי עושים צחוק מאוסף השחקנים בכחול-לבן באצטדיון סמי עופר בדרך הבטוחה להופעה היסטורית באליפות אירופה (0:3 קליל לוולשים למי ששכח). אבל לעיתים הכל מסתדר בדיוק כפי שהאיש על הקווים תכנן: "שמנו לעצמנו למטרה לא לספוג במשחק הזה" (אלי גוטמן לאחר ה-0:0 בקארדיף מול וויילס, 06/09/15).
הבאנקר בהרכב
ועדיין יש אחד שהוא באנקר, השם הראשון ברשימה, אחד שגוטמן סומך עליו בעיניים עצומות וזה בלי בכלל להזכיר את סרט הקפטן ששמור לו. השם הוא טל בן חיים, או טב"ח בשבילכם. אז האם בן חיים הוא באמת מעוז ההגנה הישראלית? האם יש הגיון בנאמנות העיוורת שגוטמן שומר לבלם ב-11 שלו? והאם בכלל קיימים תחליפים ראויים?
אין ספק שההתקדמות של הבלם בן ה-33 בכדורגל הישראלי הייתה מדהימה. עוד לפני שמלאו לו 20, הוא כבר רשם הופעה ראשונה במדים הכחולים-לבנים (לצערו זה היה בתבוסה 7:1 לגרמניה).
בקיץ 2004, כשהוא בן 22 בלבד, הוא יצא להרפתקה האירופית הארוכה שלו בליגה התובענית והחזקה ביותר באירופה - הפרמייר-ליג, כשחתם בבולטון. 3 שנים מאוחר יותר הצטרף לצ'לסי בחוזה ל-4 שנים, בה הרוויח סכום שיא לשחקן ישראלי - 60 אלף ליש"ט לשבוע (!).
אלי גוטמן. הוא עדיין מאמין בטל בן חיים(צילום: אורן אהרוני)
בכל אותן שנים, טב"ח היה הבלם הישראלי הטוב ביותר, אפילו כאשר לא קיבל דקות במדי קבוצותיו השונות, הנבחרת נהנתה משחקן הגנה ברמות הגבוהות וגם המאמנים שהתחלפו בזה אחר זה, נתנו לו את הקרדיט. אפילו אברהם גרנט, שלא ספר אותו בצ'לסי או בפורטסמות', שמר לו מקום של קבע בחוליה האחורית. עד כה הוא הגיע כבר למספר מרשים במיוחד של 89 משחקים בינלאומיים (שוויון במקום השלישי בכל הזמנים עם אלון חרזי) והיד עוד נטויה.
טרגדיה של טעויות
ולמרות כל הסופרלטיבים שמגיעים לו, בשנים האחרונות חלה ירידה חדה בכושרו של בן חיים. אם פעם הטעויות היו היוצא מן הכלל ולא העידו על יכולתו הרגילה, בשני הקמפיינים האחרונים, הן מגיעות בתדירות גבוהה יותר ועולות לנבחרת לא פעם בספיגת שערים מטופשים ואיבוד נקודות קריטיות.
נחזור לרגע לשני המשחקים החשובים ביותר במוקדמות מונדיאל 2014 - מול רוסיה ופורטוגל באצטדיון רמת גן. מול הרוסים היה גוטמן בתחילת דרכו כמאמן הנבחרת הלאומית ורשם את משחקו השני הרשמי בלבד בתפקיד (אחרי 1:1 מאכזב במיוחד מול אזרבייג'אן בבאקו).
טל בן חיים מול צ'לסי. פעם הוא לבש את המדים הכחולים(צילום: רויטרס)
כבר אחרי 7 דקות, הכשיל בן חיים בצורה מטופשת את אלכנסדר קרז'אקוב על סף הרחבה. החלוץ אמר תודה ושם את הבעיטה החופשית בפינה של אוואט. לא חלפו להן 10 דקות והבלם רצה להוציא התקפה, אבל מסר רע מאוד והוציא מתפרצת רוסית. בן חיים עוד יכול היה לתקן, אך התנגש ביואב זיו, השניים נפלו, קוקורין שם את השני ברשת בדרך ל-0:2 בהפסקה ו-0:4 חד צדדי בסיום.
חצי שנה חלפה לה והמבוכה כמעט ונשכחה כי כריסטיאנו רונאלדו נחת בישראל יחד עם נבחרתו. בדקה ה-70 ישראל נראתה בדרכה לאחד מהנצחונות הגדולים בתולדותיה עם יתרון מבטיח של 1:3, אבל דקתיים מאוחר יותר בן חיים כשל בסגיה מול פושטיגה, וזה גילגל מול שער חשוף פנימה. והנה הלך לו עוד קמפיין לפח.
גם בקמפיין הנוכחי הקפטן לא חף מטעויות (הסגירה הנוראית בשער הראשון של וויילס למשל). זה בכלל בלי לדבר על היכולת שלו במדי מכבי ת"א. אפשר להאשים את סלבישה יוקאנוביץ' במשחק ההגנה המביך לעיתים של ההגנה הצהובה העונה, אבל אי אפשר להתעלם מהחלק המרכזי שיש לבן חיים בחוסר היציבות שמספקים השחקנים.
בן חיים עם יוקאנוביץ'. גם במדי מכבי ת"א הבלם לא חף מטעויות(צילום: רויטרס)
נדמה שהסיבה לטעויות של הבלם בן ה-33 היא עודף ביטחון עצמי. אם פעם הוא לא התקשה להתמודד עם חלוצים מהירים ממנו בעזרת יציאה טובה מהמקום וסגירה נכונה, בשנים האחרונות הצעד הראשון שלו איטי בהרבה והוא נוטה לאבד את שחקני ההתקפה עליהם הוא אמור לשמור.
אחד היתרונות הכי גדולים שלו מאז ומתמיד הוא הדריבל קדימה שעזר הרבה פעמים להוציא את הנבחרת להתקפות, אבל היתרון הופך לחסרון כשפעם אחר פעם במקום למסור בזמן, הוא מאבד את הכדור או שולח מסירה ארוכה ולא מדויקת.
שיר צדק. מגיעה לו ההזדמנות(צילום: אורן אהרוני)
לא חסרות אופציות
אין ספק שסוף הקריירה של בן חיים מתקרב, גם אם לא ידבר על כך, והוא לא נעשה צעיר יותר. אם הבלם היה חושב שהוא עדיין יכול לשחק ברמות הגבוהות ולא בליגת העל שלנו,
הוא גם היה נשאר באי הבריטי. אז מי בכל זאת יכול למלא את התפקיד לשלושת הקמפיינים הקרובים? אמנם מאטס הומלס, סרחיו ראמוס או ג'ורג'יו קייליני לא ישראלים לצערנו, אבל האופציות המקומיות ראויות.
אם נשוב לאלי גוטמן ולסגל הנוכחי שלו, יכול מאוד להיות שהוא קיווה לתת דקות רבות יותר לרמי גרשון, ששידרג את עצמו בשנתיים האחרונות, אבל הפציעה הטורדנית והארוכה של הבלם/מגן מונעת ממנו להמשיך ולהפוך לאיש המרכזי בחוליה האחורית לשנים הקרובות. אחד היתרונות המרכזיים של גרשון הוא רגל שמאל, שהיא הרגל החזקה שלו. הבלם בן ה-27 של האלופה הבלגית (38 הופעות ליגה בעונה שעברה, בכולן השלים 90 דקות) יכול להרכיב צמד לא רע לצד איתן טיבי.
אם נתעלם לרגע מהפציעות ובהתחשב בשחקנים שעומדים לרשותו של המאמן הלאומי נכון לעכשיו, שיר צדק צריך לקבל הזדמנות להראות מה הוא יודע. ולא, שלושה משחקי ידידות לפני שלוש שנים הן לא הזדמנות. צדק חזק, מהיר, טכני ושיתוף הפעולה בינו לבין טיבי כבר הוכיח את עצמו בעבר (ע"ע עונת האליפות של עירוני קריית שמונה). את ההתקדמות המקצועית שלו ביצע הבלם בן ה-26 העונה, כשבחר להדרים לבאר-שבע יחד עם מאמנו ברק בכר. במידה שהוא אכן יהיה זה שיעמוד במרכז ההגנה, גרשון יוסט להיות מגן שמאלי, כשאלי דסה בימין ויש לנבחרת הגנה מצוינת לשנים הקרובות.
לפנייה לכתב/ת 
טל בן חיים
צילום: אורן אהרוני
מומלצים
