בחירות בלי מצביעים. המחאה של צעירי מצרים

התמונה של הפקידה המצרית בוועדת הבחירות של שכונת א-דקי בעיר אל-גיזה, שנרדמה על השולחן, מסמלת את הבחירות הרדומות לפרלמנט.

עוד כתבות מעניינות בדף הפייסבוק של דסק החוץ

נורת אזהרה אדומה נדלקה ללא ספק בלשכת הנשיאות במצרים. הבחירות לפרלמנט מהוות שלב אחרון ב"חריטת א-טריק" (מפת הדרך) שעליה הכריז הנשיא עבד אל-פתאח א-סיסי אחרי הפיכת 30 ביוני 2013, והן נערכות בשני שלבים - הראשון הסתיים אתמול (יום ג') ב-14 מחוזות, והשני ייערך בחודש הבא ב-13 מחוזות נוספים. לפני ארבע שנים, אחרי הפלת חוסני מובארק, השתתפו כ-62 אחוזים מהאוכלוסייה בבחירות. לפי פרסומים רשמיים, כ-20 אחוזים הצביעו עד כה בבחירות הכלליות במצרים, ויש להניח כי המספר נמוך יותר. מדוע ההשתתפות הדלה צריכה להדאיג את הנשיא א-סיסי?

הביטחון על חשבון החופש

ב-3 ביולי 2013 הכריז א-סיסי על התחלת תהליך "מפת הדרך" שמטרתה להפוך את מצרים למדינה דמוקרטית חילונית. מיד אחרי ההפיכה הצבאית שבה הודח הנשיא מוחמד מורסי מ"האחים המוסלמים" פוזר הפרלמנט שבו היה רוב איסלאמי, בעיקר מתנועת "האחים המוסלמים".

במאי 2014 נקבעה חוקה חדשה במקום החוקה שקבע הנשיא המודח מורסי. פעילי "האחים המוסלמים" נאסרו ותנועתם הוצאה אל מחוץ לחוק. לפי החוק החדש, בוטלה חלוקת בית הנבחרים לבית עליון ובית תחתון, והחברים, 568 במספר, נבחרים למועצת הנבחרים המורחבת. לפי השיטה החדשה, רק ל-35 אחוזים מהצירים מותר להשתייך למפלגות פוליטיות ולנשיא אפשרות למנות חמישה אחוזים מהחברים. רוב הצירים המוגדרים "עצמאיים" מייצגים קבוצות אינטרסים כלכליים ואזוריים המקושרים לשלטון או לצבא התומך בו.

אנשים שחתמו בקלפי באצבע - מצרים שאינם יודעים קרוא וכתוב(צילום: AP)

הטרור ממזרח (סיני) וממערב (לוב) והפיגועים בלב מצרים, בראשם חיסול התובע הכללי בקהיר, הביאו להחרפת צעדי הצבא נגד האוכלוסייה. השמירה על הביטחון הלאומי באה על חשבון זכויות האזרח. הידוק הפיקוח על האזרחים ובעיקר הצעירים הפך בלתי נסבל. את הבחירות אבטחו לא פחות מ-180 אלף חיילים ושוטרים.

מהדיווחים האחרונים עולה שמערכת הבחירות במצרים הייתה רגועה יחסית, רוב התקריות נרשמו לקראת סוף חלק ההצבעה הראשון ונרשמו כמה זיופים וניסיונות לשחד בוחרים. על מנת להוכיח כי הבחירות אכן דמוקרטיות, אפשר הנשיא ל-900 משקיפים לנכוח במערכת הבחירות, חלקם מאירופה ומארצות הברית וחלק מטעם הליגה הערבית והתאחדות מדינות אפריקה.

האינתיפאדה השקטה?

במערכת הבחירות בלט גילם המבוגר של הבוחרים הגברים, מעל גיל 60 ברובם. כמו כן, לפי הערכות בחרו פי ארבעה נשים יותר מגברים. מי שנעדר במופגן הם הצעירים. תגובת הממשל הייתה לממן לעובדי המדינה חצי יום חופש על מנת לעודדם לבחור. באזורים רבים הנסיעה לקלפיות הייתה חינם. כשלא נראו תוצאות להקלות אלה, החלו הרשויות לאיים בקנס של 500 לירות מצריות על בעלי זכות בחירה שלא יצביעו.

הנוכחות הדלילה בקלפיות מהווה ללא ספק כישלון לשלטונו של א-סיסי. כזכור, בבחירות לנשיאות במאי 2014 ניצח א-סיסי עם 96.9 אחוזים מהקולות. יש שהגדירו את ההיעדרות מהבחירות לפרלמנט "אינתיפאדה שקטה" נגד מצב האזרח במצרים. אנשי "האחים המוסלמים" פירשו זאת כמחאה נגד ההפיכה הבלתי חוקית שביצע א-סיסי לטענתם נגד הנשיא המודח מורסי וההרג של יותר מאלף מפגינים. תומכי א-סיסי רואים בהפיכת א-סיסי צעד שהציל את מצרים ומנע את הידרדרותה למדינת הלכה איסלאמית או לאנרכיה בסגנון לוב, סוריה ועיראק.

יותר נשים מגברים בקלפיות(צילום: AFP)

(צילום: EPA)

על ה"בחירות ללא מצביעים" במצרים ניתן ללמוד רבות מתגובות של טוקבקיסטים מצריים. בעיתון "אל-יום א-סאבע" תיאר בציניות מצרי את המצב כך: "כל הבחירות עד עתה היו שקריות, מובארק הכריח את אנשיו להצביע ואחר כך 'האחים המוסלמים' הכריחו את אנשיהם להצביע. עכשיו נשארו רק הבוחרים המעטים האמיתיים".

טוקבקיסט אחר היטיב לתאר את הסיבה האמיתית להיעדרות הבוחרים והיא הדיכאון: "אין לנו מים באל-גיזה יותר משישה חודשים והאנשים צמאים. עוד אומרים לנו לצאת ולבחור".

יש הטוענים כי הבוחרים במצרים אינם מכירים כלל את המפלגות החדשות. ברשת "אל-ערבייה" כתב טוקבקיסט מצרי: "לא יצאנו לבחור כי אין צורך בפרלמנט. מספיק לנו הנשיא. ממתי יש בכלל השפעה לפרלמנט? יחי המנהיג א-סיסי!"

ניתן ללמוד הרבה מתגובתו של מצרי אחר על חוסר האמון במפלגות: "כל המפלגות מלאות בפלול (שרידי המשטר הקודם) מהמפלגה הלאומית (של מובארק) או אנשי עסקים מושחתים הרוצים לצבור השפעה".

המצוקה הכלכלית

בתמונות של מי שבכל זאת הגיע להצביע בולט מספרם הגדול של אלה שחותמים עם האצבע ולא בשמם. משמע שרבים במצרים עדיין אינם יודעים קרוא וכתוב. הפרויקטים האדירים שיזם שלטון א-סיסי, כגון תעלת סואץ החדשה ורשת הכבישים והמנהרות, עדיין לא הספיקו להביא רווחים המורגשים בחיי היום-יום.

החוב הלאומי המצרי עולה על 47 מיליארד דולר ופקידים מושחתים מתקופת מובארק עדיין מכהנים במשרות הבכירות. רוב ההון מצוי בידי מיעוט בעלי עסקים המקושרים לשלטון. לפי הערכות, רוב המצרים חיים על משכורת נמוכה מ-200 דולר בחודש בממוצע, והמחירים של המוצרים הבסיסיים ממשיכים לעלות כל הזמן. ערך הכסף יורד בהתמדה ביחס לדולר, שאליו מוצמדים ערכי המוצרים. יש גם תלונות בלתי פוסקות על בעיות באספקת המים, הפשע במדינה נמצא בעלייה מתמדת והאבטלה גואה.

(צילום: AP)

הדיכאון והמצוקה עלולים לחזק את האיסלאם הקיצוני, שאותו התאמץ השלטון לדכא.

הלכו "האחים המוסלמים", נכנסו הסלפים

מי שניצל את המכה הקשה שספגה תנועת "האחים המוסלמים" היא התנועה הסלפית. מפלגת "א-נור" (האור) שנוסדה אחרי המהפכה ב-2011 זכתה במקום השני בפרלמנט בבחירות ב-2012. במקום לתמוך ב"אחים המוסלמים" הביעה התנועה תמיכה בהפיכה הצבאית בראשות א-סיסי וניצלה אותה על מנת לשרוד ולהיהפך למפלגה האיסלאמית החוקית היחידה במצרים.

על מנת להתחזק הביעה מפלגת "א-נור" תמיכה במדיניות א-סיסי ובמלחמתו בטרור. כדי להישאר מפלגה חוקית, היא טשטשה את סמליה הדתיים בסיסמאות הבחירות. אולם, גורמים חילוניים במצרים הביעו מחאה על קיומה של התנועה, שלטענתם אינה שונה מבחינה אידיאולוגית מארגון "המדינה האיסלאמית" (דאעש) או מאל-קאעידה. במאמר מערכת של העיתון "אל-אהראם" שהופיע באחרונה הזהירו עורכי העיתון את הבוחרים מפני המפלגה שכוונותיה אינן ברורות כלל.

(צילום: AFP)

יש להניח כי מפלגת "א-נור" מקבלת מימון רב מסעודיה והישרדותה קשורה לברית של א-סיסי עם בית המלוכה הסעודי. מפלגת "א-נור" יכולה להוות בעתיד בעיה רצינית לא פחות מ"האחים המוסלמים", אם בוחרים איסלאמיים יראו בה אלטרנטיבה למפלגת "החופש והצדק" של מורסי.

מערכת הבחירות לפרלמנט הייתה דלילה מסיבות רבות, בראשן הדיכאון שבו שרויים רוב הצעירים במצרים ואולי בגלל השינויים הרבים במערכת שבלבלו את הציבור: מפלגות חדשות, 2,548 מועמדים עצמאיים ושמונה רשימות. המצרים הצעירים הביעו מחאה על המצב, אך לא בהכרח ישירות נגד הנשיא א-סיסי.

השמירה על הביטחון הלאומי באה על חשבון זכויות האזרח. מורסי והאיש שהדיח אותו, א-סיסי(צילום: רויטרס)

לפי תוצאות לא רשמיות שכבר פורסמו, מסתמן כי רשימת "פי חב מצר" (למען אהבת מצרים) התומכת בא-סיסי ניצחה בבחירות ואחריה במקום השני "א-נור" הסלפית.

אולם במצב חירום של טרור במצרים ובגבולותיה, לא נראה כי הפרלמנט ימלא תפקיד משמעותי בפוליטיקה המצרית בעתיד הקרוב. א-סיסי יצטרך ללמוד היטב את מה שאירע בבחירות לבית הנבחרים. אם ייכשל במלחמה בטרור ובעוני, המחאה הבאה לא תהיה "אינתיפאדה שקטה", אלא המונית, אלימה ומהפכנית.