פרשת המעילה במזרחי-טפחות: גם הבנק אשם

לפני ארבע שנים נמלט מנהל סניף בכרמיאל לחו"ל והשאיר חובות של מיליוני שקלים. בית המשפט טען שהאחריות לנזק מוטלת גם על הבנק

עו"ד יפתח אבן-עזראפורסם: 21.10.15 , 21:01

הגיעה לסיומה פרשת המעילה בסניף בכרמיאל של בנק מזרחי-טפחות מ-2011, שבמסגרתה ברח מנהל הסניף לחו"ל והשאיר אחריו חובות של מיליוני שקלים. בית המשפט המחוזי בנצרת הטיל את האחריות על מנהל הסניף ועל חברו, אבל קבע שגם התנהלות הבנק אפשרה את המעילה.

פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:

מנהל הסניף, שחר נאוס, נמלט לחו"ל במאי 2011 לאחר שהתגלה שמעל בכספי הבנק לאורך שנים ארוכות. המעילה התגלתה באופן מקרי על ידי עובדת הסניף, שערכה בירור בחשבונות של אברהם אלג'ים, חברו של נאוס, וגילתה שחשבונותיו הנמצאים ביתרת חובה עצומה, קיבלו אשראי לא כדין תוך הצגת בטחונות פיקטיביים.

תביעה

לא הבין על מה חתם ושוחרר מערבות משכנתא

עו"ד יואב סלומון

עולה מאוקראינה שימש ערב להלוואה שלקחו זוג חברים. כשהם לא עמדו בתשלומים, הבנק תבע אותו. בית המשפט התייצב לימין העולה

לא הבין על מה חתם ושוחרר מערבות משכנתא

בעקבות תלונת הבנק פתחה המשטרה בחקירה ובמקביל הגיש הבנק תביעה כספית נגד נאוס ואלג'ים. לפי כתב התביעה המעודכן עמד היקף המעילה על 6.5 מיליון שקל. הבנק טען שנאוס נטל הלוואות לכיסוי חובות בשוק ההון, תוך ניצול מעמדו בבנק וטשטוש פעולותיו.

אלג'ים, הוסיף הבנק, שיתף פעולה ויחד גזלו השניים כספים באמצעות הלוואות כדי לממן את הפסדי פעילותו בניירות ערך. אלג'ים לא היה לקוח רגיל, סיפרו גורמים בבנק, אלא חברו ובעל בריתו של נאוס. הוא היה לקוח אמיד שזכה בלוטו ביותר משמונה מיליון שקל, ומאז ניהל פעילות פיננסית בהיקף לא מבוטל.

נאוס ששהה בחו"ל לא התגונן מפני התביעה, אולם השאיר בידי אלג'ים תצהיר שמנקה אותו ממעורבות בפרשה. אלג'ים הציג את התצהיר וטען כי נאוס היה אחראי לפעילות לבדו ועצם העובדה שהיו חברים אינה מעידה שהוא שיתף עמו פעולה. אלג'ים הכחיש שידע על החשבונות המדוברים או על הפעילות שנעשתה בהם. לשיטתו אין זה הגיוני שהוא או כל אדם שמעורב יפקיד את כל ההון שלו בסניף בו הוא מועל, תוך לקיחת סיכון בלתי סביר שהבנק יוכל לשים את ידו על כספו עם חשיפת הפרשה.

בנוסף הגיש אלג'ים תביעה נגדית כלפי הבנק על הקיזוז שביצע בין חשבונותיו עם יתרת הזכות לבין החשבונות המוכחשים, הרשומים על שמו, עם יתרת החובה.

עצימת עיניים

השופט עאטף עיילבוני התייחס לפגיעה הקשה שגרמו מעשיו של נאוס, וקבע שמעבר לכסף, נפגע הבנק במישור מוסרי, שכן הפרשה העיבה על טוהר מידותיו ויושרו בעיני הציבור כולו. על בסיס הראיות שהציג הבנק ולנוכח בריחתו המחשידה לחו"ל, קיבל השופט את התביעה נגדו וחייב את נאוס לשלם לבנק את סכום התביעה המעודכן, העומד על 6,598,335 שקל, בתוספת הוצאות משפט בסך 100 אלף שקל.

מכאן ניגש השופט עיילבוני לדון בחלקו של אלג'ים. אף שנמנע מלקבוע בצורה חד-משמעית כי ידע על מעשי המרמה, השופט קבע כי הוא חטא ב"עצימת עיניים" כשהתעלם מכל תמרורי האזהרה שהצביעו על קיומם של חשבונות חשודים, ועל כן יפצה את הבנק.

השופט הבהיר למזרחי-טפחות שגם לו יש חלק משמעותי באשמה. לפי השופט, הבנק חטא בכך שאיתר את המעילה בשלב מאוחר מאוד, אחרי שנים של פעילות חשודה בחשבונות, וכן בכך שלא פיקח על נטילות האשראי התמוהות של המנהל.

על סמך קביעה זו סבר השופט שהקיזוז נעשה שלא כדין, מאחר שהאחריות לגניבת הכספים צריכה להתחלק בין הבנק לאלג'ים באופן שווה. בשל כך, קבע השופט כי הבנק רשאי לקזז לטובתו רק מחצית מיתרות הזכות בחשבונות של אלג'ים עבור הנזק שנגרם לו.