"שטיסל 2": סדרה חילונית עם ציציות
העונה השנייה של "שטיסל" ממשיכה לעסוק בעדינות בעולם החרדי - באמצעות סיפורים שמוכרים גם למי שלא נולד במאה שערים. הפרק הראשון נופל לקלישאות, אך יש למה לצפות. בעיקר לנטע ריסקין
עם יד על הלב ועל המזוזה, התגעגעתי ל"שטיסל" בין כל סדרות המקור החדשות שלוקחות את המצב הביטחוני הרעוע של מדינת ישראל הלוחמנית, ועושות ממנו מטעמים דרמטיים, ולעתים גם איכותיים מאוד.
גם בעונה השנייה של "שטיסל", שהחלה אתמול (שבת) ב-yes, הצופים החילוניים יתוודעו בעדינות מחושבת אל הדינמיקות, המאוויים
והקונפליקטים של החיים בעולם החרדי בשכונת גאולה בירושלים, כאשר במרכז העלילה עומדת, כאמור, מערכת היחסים של עקיבא (מיכאל אלוני, שמבצע כאן את אותה דמות נהדרת בדיוק כמו בעונה הראשונה) עם אביו האלמן שולם (דב'לה גליקמן בתפקיד הטוב ביותר שביצע אי פעם), כשעל הפרק עומדים שני פרויקטים חשובים שנגררו אל הנרטיב מסוף העונה הקודמת: החיפוש של עקיבא אחר האהבה וגם חיפוש זהותו האישית כאמן יוצר.
תוך כדי השהות של בני הדודים בדירת השטיסלים (זהירות! ספוילר) ליבי ועקיבא מוצאים שפה משותפת המבוססת על חוויות ילדותם הנשכחת, ומתחילים לראות זה בזה אפשרות פוטנציאלית לשידוך עתידי, גם אם אינם מודים בה בעצמם. והיכן איילת זורר בדמותה הכובשת של אלישבע? נעלמה אל מעבר לים, ולא נותר אלא להתגעגע לנוכחותה המרשימה על המסך, שהיתה מעלה חשובה באיכות העונה הראשונה, והציבה רף גבוה לשחקנים שלצדה.
השקט אפוף עשן הסיגריות שעוטף את עקיבא שטיסל במסעו אחרי אהבה בעולם, לצד אביו שמנסה לחנך אותו לעמוד על הרגליים ולקחת אחריות על החיים שלו, מרגיע את העיניים שמביטות במסך, ובמקביל - מתסיס את הלב וגורם לך לחשוב.
ביקורת על העונה הראשונה של "שטיסל"
להתאהב בחדרי חרדים
שרי שביט
"שטיסל" שתיארה סיפור אהבה מורכב בתוך קהילה חרדית למהדרין, היא ללא ספק סדרת דרמה נדירה במחוזותנו. למרות תכניה האוניברסליים מדי וכמה קלישאות, היא מצליחה לגעת בלב הצופה באופן אלגנטי, אינטליגנטי ומשכנע - ועושה זאת בצניעות עדינה ומדויקת. או שאולי זאת איילת זורר
הפרק הראשון, "לימונים", מביא עמו, בדומה לעונה הקודמת, תתי-עלילות חדשות לסיפור שלהם, שאת כולן ניתן לקשור תחת הנושא הכל כך פשוט וכל כך מורכב שבו עוסקת הסדרה הזאת: חיפוש אחרי אהבה נכונה בעולם הזה.
בעקבות גסיסתה של סבתא בובה מלכה - שכעת ליה קניג מגלמת אותה בחינניות (בעקבות מותה של השחקנית חנה ריבר שגילמה אותה בעונה הראשונה בביצוע מופלא ואחרון על המסך) - מגיעים לגור אצל השטיסלים נחום הדוד מבלגיה (ששון גבאי בליהוק מפתיע) ובתו היפה ליבי (הדס ירון), שבאה איתו לארץ הקודש לחפש לעצמה שידוך.
כמובן, הביקור הזה טומן בחובו בעיקר בעיות: תחרות ישנה שניצתת בין האחים וקרב תשומת הלב של שניהם על לבה של אמם הגוססת, שלפתע חזרה לחיים, וגם תחרות למי יש ילד פחות דפוק מהשני.
אבל כמו בעונה הקודמת, "שטיסל" עדיין נשארת סדרה חילונית עם ציציות. על אף הארט המופלא, הלוקיישנים המשכנעים, התלבושות והסגנון הנאמן למקור, חיפוש אהבה, פרידה מקשישים, קנאת אחים וחיפוש עצמי אמנותי - יכולים להתרחש בכל עלילה ובכל מקום בעולם הזה. לא רק אצל החרדים. ואולי זה בעצם המסר.
"שטיסל". חיפוש אחר אהבה נכונה(צילום: אוהד רומנו, באדיבות yes)
המינוס העיקרי של הפרק הראשון טמון בכך שהעלילות המוצגות בו מובאות לאט מדי, עד לכדי שעמום. אולי כי אהבה ראשונה ונוסטלגית היא כבר נושא לעוס. אולי כי סצנות הקירבה בין ליבי לעקיבא (היא מעודדת אותו להתמסר שוב לצייר שבו, נרדמת בטעות על כתפו, וכו') נופלות אל קלישאות שהיינו רוצים לפרק ולנסח מחדש. בפרקים הבאים (צפיתי בשלושה) זה בהחלט משתפר והעניין בסדרה מתגבר, ולכן כדאי לצלוח את המשוכה ולהמשיך ולצפות.
הפלוס העיקרי של הפרק נעוץ בדמותה של גיטל (נטע ריסקין, שירשה את מקומה של איילת זורר בעונה זו וכעת הפכה לכוכבת האמיתית של הסדרה) - אחותו של עקיבא. העלילה הכואבת בינה לבין בעלה (זהר שטראוס, שאף הוא במיטבו) סובבת סביב בנם החדש, שלמעשה "נמכר" לאישה אחרת באופן מטאפורי פחות או יותר ברגע שבו נולד, ומאחורי גבה של אמו. ריסקין מצליחה להעביר את חוויית ההריון והלידה, את הכאב שבמעשה הבגידה ואת הוויתורים שקיימים בזוגיות ובאימהות, באמצעות משחק אלגנטי, מינורי וחף מהתאמצות.
נתיב זה של העלילה הוא גם המעניין ביותר, אולי בגלל העובדה שהוא באמת מתכתב עם אורח חיים חרדי למהדרין, שבו, על פי "שטיסל", לאישה אין את המילה האחרונה בבית, אפילו לא כשהיא צודקת, או כשמדובר בגורלם של ילדיה היקרים לה מכל.
כך או כך, ואף שהפרק הראשון נפתח באקורד לא מושלם, "שטיסל" היא עדיין אותה אקסית מיתולוגית שתמיד נשמח לראות על המסך, ולברר מה יצא ממנה היום. גם אם ששון גבאי מדבר בה ביידיש.
מיכאל אלוני. דמות נהדרת
צילום: אוהד רומנו, באדיבות yes
מומלצים
