פיוטים, לא מה שחשבתם
להקת ‘בלאדינו’ הפכה להרכב ישראלי מצליח מאוד בעולם, מנגנת מוזיקה שמחברת ישן עם חדש. עכשיו היא באה לעיר
אפטרמן הוא דוגמא מצוינת למי שהקריירה המוזיקלית נפלה עליו. ממש פשוטו כמשמעו, נפלה עליו. ״ההורים שלי קנו תוף בשוק הפשפשים לפני 30 שנה ויום אחד הוא נפל עיי, נתתי לו מכה ושם הכל התחיל, הכי אינטואיטיבי״.
כפרפורמר שגדל במושב הצפוני ‘כליל’, היה לו ברור שהעתיד שלו הוא במשחק, ובגיל 22 נרשם לבית הספר למשחק ׳ניסן נתיב׳. ״פתאום במסגרת כל כך תובענית, אמנותית, התעורר בי הרצון ללמוד. העבודה האינטנסיבית הזאת מכניסה אותך למסגרת והרגשתי שאני רוצה לעשות את זה. משהו בצליל של התוף, אפילו שזה לא סגנון מוזיקלי שנהגתי להאזין לו, פשוט דיבר אלי”.
הוא התחיל ב-10 דקות ביום, עד שבשנה השניה ללימודים כבר הבריז דרך קבע פעמיים בשבוע ונסע למורה שלו עד זכרון יעקב כדי להתאמן. ״המורה שלי, זוהר פרסקו, נחשב לנגן מוביל בעולם, ואיתו התנסיתי בכל כלי ההקשה הים תיכוניים. מדרבוקה ועד תופי מסגרת. נסחפתי לזה, למרות שזה בכלל לא בא לי בקלות, היה קול שגרם לי להמשיך״.
את בית הספר למשחק סיים בהצטיינות ועם התעודה חזר ישר למושב ילדותו, להקדיש את כל זמנו לאימון באמנות התיפוף. ״חזרתי לכליל כדי לא לדאוג לפרנסה ורק להתאמן כל היום. רוב המוזיקאים מתחילים בגיל 8, אני בגיל 22, אז היה לי פער. שאפתי לקריירה בינלאומית והיה לי ברור שכדי להגיע לרמה גבוהה, אני חייב להשקיע הכל. להבדיל ממשחק, זה לא בא לי בקלות. ידעתי גם שאני רוצה לנגן בכל העולם, כי בארץ אין את הבמה לזה. זה סגנון מגוון של ג׳ז ואינסטרומנטלי, כל מה שהוא לא פופ, בארץ אין לזה את הקהל ואין מקומות״.
במשך שנתיים הצטרף ישי להרכבים שונים וליווה אותם מסביב לגלובוס. הוא העביר כיתות אמן וגם השתבץ סצינה הישראלית המתפתחת. ״ב-7 שנים מרגע שסיימתי לימודי משחק והתמסרתי למוזיקה, הספקתי לנגן ברחבי העולם, מטורקיה, מומביי, צרפת, גרמניה כמה פעמים קפריסין ארה״ב פעמיים, ובאוסטריה, הונגריה, פולין ועוד״.
הקריירה החלה לנסוק בעיקר מאז החיבור הנוכחי של הרכב ‘בלאדינו’.
״אנחנו קיימים כבר 4 שנים. הקמנו את ההרכב בתל אביב עם הזמרת יעל בדש, תומר מוקד, יוני דרור, ודניאל ספיר. תומר ויוני הכירו כשהשתתפו בהפקות גדולות בארץ כמו עם כנסיית השכל והג׳ירפות, והיתה להם משיכה לעבוד ביחד ולנגן משהו יותר מחובר לים התיכון ולמסורות השונות. יעל הסולנית מגיעה מבית של לדינו, שיהודי ספרד טיפחו שנים ארוכות כדיאלקט מימי הביניים, ואחרי שהוגלו למדינות השונות במזרח התיכון התרבות ליוותה אותם כשהיא מושפעת מהמוזיקה המקומית. זו תרבות שלמה של צבעים שונים, ולנו זה מאפשר להשתמש בחומר מגוון. בישראל המודרנית גם אנחנו שילבנו את הסאונד המודרני של ג׳ז ואלקטרוני, שזה להיות ישראלי בעינינו, השילוב בין הזמנים והמדינות”.
על אף ריבוי התחנות בדרך, ההופעה בניו יורק מהווה סוג של גולת כותרת. ״זו פעם ראשונה שאנחנו כהרכב בניו יורק וזה יעד שקיווינו להגיע אליו. אנחנו נרגשים ושמחים, אבל לא מפחדים״.
עכשיו הם בארה״ב כבר למעלה מחודשיים, בשיקאגו, בהקלטות לאלבום השני שלהם בהפקתו של סטיב רוטהי, מפיק עטור פרסי גראמי. ״האלבום יהיה שילוב של מוזיקה ים תיכונית ופולק אמריקאי והוא עתיד לצאת לקראת אפריל״. בינתיים זוכים חברי ההרכב לביקורות נלהבות, בעיקר מהמבקרים הישראלים, וישי מקווה שהישראלים המקומיים יגיעו בשבת לשמוע צלילים מוכרים שזורים בחדשים. ״אני מציע לכל מי שאוהב מוזיקה אינסטרומנטלית איכותית, וגם מי שיש לו חיבור למסורת, לשמוע אותה עם פיוטים ותפילות בדרך מאוד לא מסורתית אבל עם הרבה כבוד״.
