שירה: "הייתי רוצה להיות בזרימה"
"כמו הנחל הזה. כמו המים/ עדין כמו המצע הירוק עליו נשכבתי קודם-לכם. הייתי רוצה להיות אחד עמהם כי בם האמת". שירה מאת יחזקאל נפשי
רושם בפנקס הקטן אותו קיבלתי בפריז מגלית חדד.
מְשׁוֹטֵט כֹּה וְכֹה בֵּין הַמִּשְׁעוֹלִים הָרָמִים. בֵּין סְבֻכִים וְטַחַב.
פֹּה וְשָׂם סַפָּחוֹת אֹדֶם עַל אֵיקָלִיפְּטוּסִים אֲחָדִים. מָתַי-מְסַפֵּר שְׁקַעֲרוּרִיּוֹת בְּקַרְקַע, נִקְבֵי מַיִם.
קִרְעֵי-עֲרָפֶל, נוּפָרִים. עֶפְרוֹנִים. הַבְּסֹמֶת הַיִּחוּדִית הָזוּ שֶׁהָאֲדָמָה מַנְפִּיקָה מִקִּרְבָה בְּרָמוֹת מֵעֵין אֵלֶּה.
יָדוּעַ לִי מִן סִפְרֵי הַהִיסְטוֹרְיָה שֶׁקָּרָאתִי בֶּהֱיוֹתִי נַעַר בְּקִבּוּץ, כִּי הָעֲרָבִים קָרְאוּ אֶת הַיַּרְקוֹן בְּיָמַי קֶדֶם בְּשֵׁם
אֶל-עוּגָ'ה, שֶׁפֵּרוּשׁוֹ "הַנִּפְתָּל". וּבֶאֱמֶת, לוֹ רָאוּי שֵׁם זֶה, אֶלָּא שֶׁבְּדַעְתִי עוֹלָה הַפָּסוּק
הַתָּנָ"כִי הַמַּצְבִּיעַ עַל הֱיוֹתוֹ גְּבוּל בֵּין שֵׁבֶט דָּן לִמְנַשֶּׁה. "וּמֵי הַיַּרְקוֹן וְהָרַקּוֹן, עִם הַגְּבוּל מוּל יָפוֹ".
הַדְּבָרִים, כִּמְדֻמַּנִי, נִכְתְּבוּ בְּסֵפֶר "יְהוֹשֻׁעַ".
מִתְהַלֵּךְ. דּוֹמַנִי כִּי פֹּה הַזְּמַן כְּמוֹ עָצַר מְלֶכֶת. אֲנִי צוֹעֵד הָלְאָה,
אַךְ אֲנִי כְּמוֹ שֶׁרָוֵי בְּעוֹלָם אַחֵר. עוֹלָם שֶׁל חֲלוֹם.
לֹא עוֹלָם שֶׁל צְלָלִים וְתַעְתּוּעַ. אֶלָּא מַשֶּׁהוּ בָּהִיר מְאֹד. לָבָן. נָקִי.
הָיִיתִי רוֹצֶה לִהְיוֹת בִּזְרִימָה כְּמוֹ הַנַּחַל הַזֶּה. כְּמוֹ הַמַּיִם.
עָדִין כְּמוֹ הַמַּצָּע הַיָּרֹק עָלָיו נִשְׁכַּבְתִּי קֹדֶם-לָכֶן.
הָיִיתִי רוֹצֶה לִהְיוֹת אֶחָד עִמָּהֶם כִּי בָּם הָאֱמֶת, בַּזְּרִימָה הַזּוֹ,
בֶּהֱיוֹתָם עוֹשִׂים אֶת אֲשֶׁר יִעֵד לָהֶם הָאֵל לַעֲשׂוֹת.
הַלָּלוּ הַרְבֵּה מָעַל לַהֲוָיָה אוֹ לֶאֱלֹהוּת.
הָיִיתִי רוֹצֶה לִרְכֹּן לְצִדָּם וּלְנַשְּׁקָם.
תַּחַת זֹאת אֲנִי מַמְשִׁיךְ וְהוֹלֵךְ.
אַנָּה פָּנַי מוֹעֲדוֹת
אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ.
לְמַעֲשֶׂה, בָּרֶגַע הַזֶּה, אֲנִי אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ מְאוּמָה.
אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ דָּבָר. וְגַם אֶת עַצְמִי כְּמוֹ שָׁכַחְתִּי.
תשובה קצרה על עניין החיים לאלה סטרחובלסקי, אשר הותירה פתק בחדרי בהיותי שוהה במצרים.
לְהִתְבּוֹנֵן עַתָּה, בִּשְׁעַת הַשַּׁחַר הַקְּרִירָה, בְּשׁוֹגֵג, בָּאוֹתִיּוֹת הַקְּטַנּוֹת שֶׁהוֹתַרְתְּ,
הַלִּכְאוֹרָה מְעַט מְהֻסָּסוֹת, מְעוֹרֵר אַף-בִּי, אֵיזוֹ תְּחוּשָׁה חֲזָקָה שֶׁל הִשְׁתּוֹמְמוּת.
אֵלָה, אֶת שֶׁעָלִית לְפָנַי בַּחוֹף הַנָּטוּשׁ מִן מֵימֵי יָם-סוּף, בְּלֵיל קֶסֶם מְתַקְתֵּק, רָחוֹק,
אוֹתוֹ הַלַּיְלָה בּוֹ תָנִינוֹ אֲהָבִים, הֵיכָן אַתְּ עַתָּה. הֵיכָן בָּעוֹלָם?
אַתְּ שֶׁבָּאת לְפָנַי בְּשִׂמְחַת-חֵשֶׁק וּבְשִׂמְחַת-זָדוֹן, כְּלִילִית הַבָּאָה עַל אֲדוֹנָהּ,
אַתְּ עוֹדֵךְ שָׂם... בֵּין כְּלוֹנְסָאוֹת הָעֵץ וּלְשׁוֹנוֹת הָאֵשׁ הַזְּהוּבִים... אַתְּ עוֹדֵךְ שָׂם.
וְהִרְקִיעַ גַּם... רָחָב וּמְשֻׁבָּץ יַהֲלוֹמִים כְּמוֹ חֲלוֹמוֹתַי...
כָּעֵת, בְּעוֹד הַשֶּׁמֶשׁ מַעְפִּילָה בַּמִּזְרָח וְהָעֲיֵפוֹת מְעֻרְפֶּלֶת אֶת תּוֹדַעְתִּי, לְאַט,
אַרְבַּע שָׁנִים לְאַחַר-מִכֵּן וְעוֹד אַחַת, אֲנִי מוֹצֵא בְּלִבִּי אֵת עֹז הַנֶּפֶשׁ לְהָשִׁיבֵךְ.
הַחַיִּים, אֵלָה, בְּפַשְׁטוּת, הֵם זְמַנּוֹ הַקָּצוּב שֶׁל הָאָדָם הַנִּרְצָח לְעִתּוֹ.
אֵלָה יְקָרָה, הַכְּלָבִים חוֹלְפִים. אָצִים בָּרְחוֹבוֹת וְלוֹקֵּקִים אֶת פִּצְעֵיהֶם.
הֵם אֵינָם רוֹאִים מְאוּמָה.
יחזקאל נפשי הוא משורר סופר ומתרגם. אוצר סדרת התערוכות "שיח משוררים" בתל-אביב ועורך ראשי ל"שירה ומשוררים", שירה בחוצות העיר בפתח תקוה. עורך "פינת השיר היומי" בעיתון "מעריב".
לפנייה לכתב/ת 
