שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות

    מה עושות האיילות: ראיון ביכורים

    גיבורת הספר "איילה עפה" מתמודדת עם הפרעה שנבעה מהתפתחות לא תקינה בילדות ולא יכולה לדבר. רויטל איתן מספרת בראיון ביכורים על הבחירה בכתיבת רומן רב קולות ועל השפעת התיאטרון על הספרות

    איילה, גיבורת הספר "איילה עפה" (הוצאת "כרמל") לא מדברת. במהלך הספר אנו מגלים שכתינוקת היא לא עברה התפתחות תקינה, שאירוע מוחי בגיל שנתיים הותיר אותה ללא מילים. יש לה עולם פנימי עשיר עטור פרפרים והיא מלאת אהבה לאמא שלה, שמטפלת בה במסירות כל חייה. ישנו גם אחיה הגדול, עמרי, שהוא מבחינתה גיבור-על יודע כל ויש גם את הכלב מקס.

     

    בואו לקרוא פרק מספרה של רויטל איתן

     

    איילה בת שמונה-עשרה וכעת היא עומדת בצומת דרכים. במתח בין חיבוק לשחרור, בין אהבה להקרבה ובין כל החוטים העדינים והפגיעים המרכיבים משפחה, טווה רויטל איתן, שזה לה ספרה הראשון, סיפור רגיש ולא שגרתי בשלושה קולות. איתן (58) גרה בגבעתיים, בה נולדה, ולה שני ילדים וכלב. היא מרצה לתיאטרון בסמינר הקיבוצים, ועוסקת בתיאטרון כמעט בכל היבטיו למעט ההבטים החזותיים. "הייתי שחקנית, בעברי בוגרת בית צבי, אני במאית, אני כותבת ואני מרצה כמעט בכל תחומי התיאטרון. למזלי הגדול התחביב שלי הוא גם המקצוע שלי," היא מסכמת.

    "איילה עפה". ריבוי קולות ברומן ראשון ()
    "איילה עפה". ריבוי קולות ברומן ראשון
     

    למרות שהספר מבוסס על יסודות אוטוביוגרפיים חשוב לאיתן לציין שהספר אינו דקומנטציה, גם לא יומן או ספר זיכרונות. "זה כמו עפיפון שמחברים אותו עוד כמה חוטים לקרקע המציאותית אבל הוא בהחלט עף, כמו שאיילה עפה".

     

    מדוע בחרת בכתיבה?

     

    "לא הייתי אומרת שבחרתי בזה. הספר נכתב כי כנראה הוא היה צריך. הכתיבה היתה ועודנה, סוג של פיוס שלי עם העולם דרך המילים. סוג של פילוס דרך, פילוס הבנות".

     

    איך בחרת את שם הספר?

     

    "במשך הרבה זמן השמות של חלק מהדמויות היו קרובות לדמויות מהחיים, שעל בסיסן נכתב הספר. בשלב די מאוחר בחרתי את השם איילה, כי אני מאוד אוהבת את השם וגם את החיה. בחרתי את הצימוד 'איילה עפה' כי איילות לא עפות. הן משתוקקות לעוף, קופצות ומדלגות, אך כוח הכבידה חזק מהן, וגם בספר קיים הפרדוקס של לרצות אבל לא להצליח".

     

    בחרת לספר סיפור בשלוש קולות: איילה, האם ואחיה עמרי. מדוע?

     

    "הרגשתי שנדרשות שורות התבוננות על האירוע המרכזי המחולל והמכונן, של משפחה עם אדם בעל צרכים מיוחדים. עלה בי צורך להרחיב את זוויות הראייה ואת הקליידוסקופ של הסיפור. ריבוי הקולות אולי מראה גם כמה הכל בלתי אפשרי, ולא נתפס. שאין אמת אחת ושיש ערעור בין הסובייקטיבי והאובייקטיבי. היה לי חשוב להעביר איזה קצב, טמפו מאוד נסער ולא שקט. שיהיה קשר בין צורה לתוכן. הרי החיים של המשפחה הזאת הם מאוד לא יציבים, כמו לחיות על אדמה רועדת. והקולות השונים נותנים באופן צורני את תחושת קוצר הנשימה".

     

    מה הקשר ביו עולם התיאטרון לבין הכתיבה?

     

    "אני חושבת לי שהכלים שרחשתי בתיאטרון לאורך שנים, מאוד עזרו לי בכתיבה. אין ספק שיש פה דמויות, יש פה מונולוגים ודיאלוגים, וגם צדדים חזותיים מפותחים - שהם היסודות שמהם מתחילים לבנות אירוע תיאטרוני. בנוסף, יש בי משהו שמחויב לאמת האומנותית.אני מסרבת לזייף. בעבודתי בכלל וגם כאן בספר. אמנות צריכה להיות מאוד מדויקת, ישרה, ישירה. זה לא אומר, אגב, שהיא צריכה לבעוט כדי לבעוט".

     

    מהו המקום שאת חולמת לכתוב בו?

     

    "צריך להיות שם ים ברקע, בקולות בצבעים. העונה יכולה להיות סתיו או חורף. אולי איזו בקתה, שתהיה מחוממת היטב. יכולה גם אח מבוערת, כוס יין אדום טעים וטוב. אבל אם מדברים על מקום רגשי - אני רוצה להיות איפה שאני. כלומר בניגוד לתיאור הגיאגורפי הרומנטי, אני לא רוצה או צריכה תנאים מיוחדים ליצירה".

     

    על איזה ספר ילדים גדלת?

     

    "על מרים ילן שטקליס. אמא שלי היתה סופרת ומשוררת, מרצה ומורה

    ממייסדות קול ישראל. גדלתי בבית מאוד ספרותי ואוהב ספר. מי שהיתה נר לרגלינו כל ערב, כל הסיפורים כל השירים, זאת מרים ילן שטקליס. יש י חלום גדול לביים שטקליס למבוגרים. היא נפלאה למבוגרים לא פחות מלילדים".

     

    איזה ספר פרוזה השפיע עלייך במיוחד?

     

    "בלי ספק בן חור. קראתי אותו עשרות פעמים בילדות בנעורים וגם כאדם בוגר. בן חור הפך אמנם לסמל לאומי ולאומני, שלא משקף את עמדותי.א בל מה ששבה ועדיין שובה אותי זה הכוח של הסיפור. יש בו הכל: אהבה, נאמנות, כוח מוסרי של גיבור. יש בו קונפליקטים נפלאים והוא כתוב נהדר. הפורמט של הספר התגלגל אצלי במשפחה משנות ה-30 או ה-40 והכתב דומה קצת לכתב רש"י. לכריכה היה ריח של פעם. זו היתה חוויה רב חושית ורב ממדית".

     

    יש לך איחולים לספרות הישראלית?

     

    "אני מאחלת לספרות הישראלית לשמור על טוהר המידות שלה, להיות נאמנה לעצמה ולקולה הפנימי. לא לפחד מעומק, לא לפחד מאחרות, שונות מקוריות. לא לרצות להיות כמו כולם ולא להסתנוור מכסף. ולבסוף אני מאחלת לה שתגדל ושתהיה בריאה".

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    שיר אברמוב
    רויטל איתן. הספר עף
    שיר אברמוב
    לאתר ההטבות
    מומלצים