"בדייט כמו בעסקים, הסמול טוק עומד בראש"
אם תשאלו את שושי גל, מרצה ומנחה לסדנאות לסמול-טוק ונטוורקינג, על הקשר בין דייטים לעולם העסקים, היא תגיד לכם שהדמיון גדול יותר משנדמה, ושיש לא מעט פרקטיקות מעולם העסקים ששווה לנו להתחיל לאמץ גם בעולם הדייטים הראשונים. ראיון
אין דבר שנראה רחוק יותר מעסקים ויחסיים אישיים, ואולי נקודת ההנחה הזו שגויה מיסודה. הרי עסקים עושים בין אנשים, וגם כשבדבר כרוכים חוזים ולחיצת יד ותועלת לשני הצדדים, הרי שבסופו של דבר אנשים שונים בוחרים בשותפים עסקיים שונים, כאשר הבסיס ליחסים יהיה לרוב תחושת האמון או חוסר האמון שנרקמת בין השניים.
את הקשר הראשוני ניתן להשיג באמצעות "שידוך" וחשוב להכיר אנשים רבים, ליצור 'נטוורקינג' בעגת הביזנס, בכדי שיהיה לנו מבחר גדול יותר כדי להכיר בעזרתו. לגישתה של שושי גל, מרצה ומנחת סדנאות לסמול-טוק ונטוורקינג, החיבור האישי נמצא לא רק בבסיסה של זוגיות רומנטית אלא גם בבסיסה של זוגיות בעולם העסקים, ואת הטכניקות שהיא נחשפה אליהן והיום גם מרצה עליהן בפני אנשי עסקים, אפשר לגמרי להעביר לעולם הרווקות.
שושי מספרת שאחרי הגירושים היא הביאה איתה גישה פתוחה להיכרויות, ונטתה להסכים לניסיונות שידוך מכיוונים שונים. "אנחנו אף פעם לא יודעים מה יוביל למה", מזכירה גל, ומסבירה שכמו שבנטוורקינג העסקי אין לדעת מניין תגיע ההזדמנות לשותפות מוצלחת, כך גם בעולם האישי – אתה לא יודע מאיפה תכיר את השותפה לחיים שלך.
גל טוענת שחשוב לצאת לדייטים - גם אם אתה מודע לכך שמי ששודכה לך או שהכרת באתר ההיכרויות, אינה האחת. או כפי שגל תנסח את זה: "היא אולי באמת לא האחת, אבל אולי חברה שלה כן?"
אז את אומרת, תצא לדייט כי אולי ביניכם זה לא ילך, אבל היא תחשוב שאתה ממש מתאים לחברה אחרת שלה.
"לגמרי! לך תדע מאיפה זה יגיע?"
לצאת-לצאת-לצאת-לצאת! לא להגיד אף פעם לא!
"אין קצוות, אין אף פעם לא ואין תמיד. חוק המספרים הגדולים יכול לתת את ההזדמנות. כן חשוב לבוא מוכוון".
אל תפסיקו לחייך
גל ממליצה ליוצאים לדייטים להקפיד תמיד להגיע עם חיוך על הפנים, כאשר מבחינתה, אפילו החיוך שאתה מכריח את עצמך לעשות ומתרגל לפני הדייט מול המראה, יוביל לתוצאות חיוביות יותר. "בעולם העסקי, החיבור הוא רגשי, אישי", היא אומרת. "ההחלטות העסקיות מתקבלות לפי המידה בה אתה סומך על בן האדם שמולך, לפי החיבור שלך אליו. הכלים הבינאישיים נגזרים אל העסקי ולא הפוך. ה'בונדינג' שנוצר בין אנשים הוא אישי, ומזה נגזר אחר כך החיבור העסקי, השותפות".
לדבריה, אי אפשר לעשות היכרות ואז שותפות. בדרך חייבת להיות התחברות. זוהי חולייה מרכזית, והשמן שמאפשר לחולייה הזו לנוע בצורה חלקה הוא הסמול-טוק.
איך מייצרים את אותו סמול טוק? שושי טוענת שצליל השם שלנו למשל, חשוב מאין כמוהו. "להדהד את השם במהלך הפגישה, יוצר חיבור טוב. השם, במידה ויש בו מידה מסוימת של ייחוד, יכול לשמש כבסיס לשאלה לגבי המקור שלו, ומשם יכולה להתפתח שיחה שמובילה להיסטוריה של הבנאדם, לסיפור מיוחד ואישי, שיכול לייצר לבסוף תחושה של אינטימיות".
עוד ממליצה שושי לשמור על תרבות שיחה פוזיטיבית, ובשום פנים ואופן לא לדבר על האקסים, ועל האכזבות שחווינו. "סמול טוק זו תרבות השיחה הפוזיטיבית. חשוב לחיות ברגע, לא בעבר. לא מקטרים כרגע, אלא מעצימים את החוויה".
אבל כשאתה בא לדייט אתה מחפש להכיר!
"אז תשאל אותה מה היא אוהבת לעשות בהווה! אם אני אוהבת לצאת והוא אוהב להישאר בבית על הספה – זה מלכתחילה לא ילך. אפשר למשל לשאול 'איך נראה היום שלך?' - שאלות פשוטות למידע זמין שכביכול נראה סתמי, אבל למעשה הוא הכי רלוונטי שיש".
המודל השמ"ח של גל מורכב משלושה מרכיבים: שם, חיוך ומחמאה, אבל אני טוען כנגדה שבמודל העסקי יש גם משהו מעט מלאכותי. הרי אתה מחפש משקיע, אתה מחפש את הכסף של מישהו. "בעולם העסקי, אם אתה תבוא מהמקום הזה של מה יוצא לי ממך - זה לא יתקדם. אנשים מקבלים החלטות אמוצינליות באופן רציונלי. ככה גם ביחסים. להחמיא למשל – תמיד יש על מה! זה מראה שהבחנת, שאתה כאן. שים לב רק שלא להיכנס למחמאה השוואתית כמו 'היום את נראית נהדר', כי אז זה רק יעורר תגובות כמו: 'אז איך נראיתי בדייט הקודם?!'. אלו סנסורים מאוד רגישים".
תני לי עוד דוגמאות לפוזיטיביות שהזכרת מקודם.
"אם אישה נתקלת למשל במישהו שכותב שהוא 'לא יוצא עם שמנות', סימן שהוא אדם נגטיביסט. חשוב, אם כן, לקרוא בין השורות. אם לאדם יש הרבה לא..."
הוא יבוא עם ה'לא' הזה לדייט.
"בדיוק".
משנים את התדר
במהלך שיחתנו גל מלקטת לא מעט סיפורים ומשפטים. היא מצטטת את מארק טוויין, אלברט איינשטיין ואת השכנה שלה באותה נשימה. זו המשנה שלה לחיים - לאסוף מידע, פרטים. להשתמש ברגישות האישית שלנו כדי למצוא ולשמוע, לאו דווקא את מה שאנחנו אמורים לחפש ולאו דווקא את מה שאומרים לנו לחפש. "בדייט לא לתת לעיניים לפזול החוצה. להיות קשובים, לשבת בנינוחות".
לא לשדר מתי זה נגמר.
"הרי אנחנו רוצים ליצור סנכרון רגשי".
גל מדגימה לי שאם אני לוגם מכוס המשקה שלי, כדי להסתנכרן אליי - גם היא תשתה משלה. ואם הדייט שלי הזמינה יין - אני לא אזמין קפה, ואם אני לא אוהב יין, אז מוטב שאזמין בירה.
מה תייעצי לאנשים שיצאו ליותר מידי דייטים, ובכל זאת לא מצליח להם?
"אם אתה יוצא עם מחשבה של 'עוד פעם דייט', אתה מלכתחילה הורס כל סיכוי שהדייט יצליח. לפני דייטים כמו לפני פגישה עסקית, צריך לשנות תדר, לשטוף מעליך את תלאות היום, לעבוד מול המראה על חיוך אוטומטי ורק אז לצאת".
כמו מתאגרף לפני קרב – לבוא מוכן – אני הולך לנצח.
"מה שאתה משדר זה מה שאתה מקבל. אם באת עם האנרגיות הנכונות אתה תצא עם משהו. ואז, גם אם הדייט לא צלח, לפחות התנעת מהלך. יצאת. ניסית. אם אני מגיעה מראש עם תסכול וייאוש בלב, אני נדונה להיכשל. חשוב לזכור שהחיים לא תמיד מחייכים אלינו, אז חשוב שאנחנו נחייך אליהם בעצמנו".
לפנייה לכתב/ת 
