"הכוכב הבא לאירוויזיון": לשטוקהולם בהתשה

וזה, רבותיי, הולך להיות קדם האירוויזיון הארוך ביותר בהיסטוריה של מדינת ישראל. יודעים מה, זה אפילו לא קדם אירוויזיון. מילא אם באמת היינו בוחרים פה את השיר שייצג אותנו בתחרות ההיא, אם כמו השבדים היינו מסננים במשך שבעה חודשים שירים שונים ומגישים אותם להצבעת הקהל עד שיבחר היהלום המלוטש ביותר ואז אורזים אותו יפה ושולחים אותו אל הגויים כדי לשפר את המוניטין שלנו באירופה.

ביקורות טלוויזיה נוספות:

"החבובות": מצחיקות גם היום

"הצורף": אדיר מילר בין קודש לחול

"עסק משפחתי": לקבל משכורת מההורים

לא. בפועל קיבלנו אמש את "הכוכב הבא לאירוויזיון" (שבת, ערוץ 2, 21:20) - אותה תחרות כישרונות מרוטה לעייפה עם קאברים, שעל המנצח שלה יולבש שיר כלשהו שאיתו הוא יסע לשטוקהולם ויתפלל לא ליפול בחצי הגמר.

בקושי הספקנו להתרגל ל"הכוכב הבא" והנה היא שוב מתחלפת והופכת ל"הכוכב הבא לאירוויזיון". ועל כך נאמר - מעולם לא השתנה פורמט יומרני כל כך, בצורה קיצונית כל כך, תוך זמן קצר כל כך. תוך שתי עונות הפכה "הכוכב הבא" מהתוכנית המהפכנית עם האפליקציה שמאפשרת לצופים שלה לקבוע מי לסקילה ומי לתהילה, לתוכנית שמאפשרת להם לעשות את זה אבל רק בגמר ותתנחמו בזה שיש מסך עם גלגלת, לתוכנית שהאישור הקיומי שלה נתלה בתחרות שירי פופ קאמפית שזמנה עבר.

בלית ברירה ובהתאמה מציגה "הכוכב הבא" את האירוויזיון כמֶכָּה של המוזיקאים המקומיים, להישג הכביר ביותר שמבצע ישראלי יכול לשאוף אליו. בפועל זה מרגיש בעיקר כאילו מישהו ב"קשת" לא יודע איך להיפרד ומנסה למשוך זמן. כבר אין להם את המנדט להבטיח למתמודדים - ולנו - שהמנצח יהפוך ל"כוכב הבא של המוזיקה הישראלית" מבלי להסתכן בגניבת דעת.

הדבר היחיד שהם יכולים להשבע עליו זה שהמנצח של התוכנית הזאת ייקח את עצמו ואת קומץ מטבעות הזהב שהערוץ הראשון יקצה לו ויטיס את כל היופי הזה לשטוקהולם, שם הוא ינסה להשתחל אל העשיריה הראשונה בלי שאף אחד ישאל אותו על ההתנחלויות.

המתמודדים מסוננים בהתאם: הרבה גייז עם נטייה לפומפוזיות, שמסוגלים לשיר באנגלית בלי להישמע לבנטינים מידי (חובי סטאר, פייר, התגעגעתי), ובשעטנז מוזר משובצים פה ושם גם נציגי הים תיכונית, כי אי אפשר בלי, וזה מרגיש כמו אי בודד בים של פאייטים (נופר) או שהגרילו איזה טיפוס כדי ללעוג לו (הטרוק).

השיחות של אסי עזר ורותם סלע עם המתמודדים איכשהו מרימות קצת, אם זה הטעם שלכם. גם השופטים - הראל סקעת, קרן פלס, אסף אטדגי ומוקי, שפתאום מרגיש כמו סלע בזלת כבד שצולל בשוקת של נצנצים - באמת עושים מאמץ להשפיץ קצת את האווירה, אבל זה כבר לא מספיק. לא מספיק כדי שנאכסן פורמט מיושן ולא החלטי במשך שלושה חודשים שלמים בפריים טיים שלנו. אפילו אם זה יצרף אותנו לגוש היורו, יפסיק את החרם על ההתנחלויות, או - השאיפה הנכספת מכולן - יביא לנו את הדוז פואה.