באו קטנים, יצאו קטנטנים / על הקמפיין האירופי

מכבי ת"א תיפרד הערב (ד', 21:45) מליגת האלופות עם משחק חוץ מול דינמו קייב, ואין תפאורה הולמת יותר מאצטדיון האולימפיסקי הריק והקפוא כדי לחתום את הקמפיין המסויט של הצהובים.

לטבלאות ליגת האלופות

חמשת המשחקים הראשונים של מכבי בבית מהווים לא רק את הקמפיין המביך ביותר של מועדון ישראלי בבמה היוקרתית של יבשת, אלא גם את ההופעה החלשה ביותר מבין 32 הקבוצות שהגיעו העונה לצ'מפיונס ואת החלשות ביותר של קבוצה כלשהי בתולדות המפעל.

רק ניצחון סנסציוני הערב ימתיק במעט את הגלולה, אבל לא כדאי לבנות על זה: האוקראינים חייבים שלוש נקודות כדי להעפיל לשמינית הגמר, וככל הנראה ישיגו אותן. הפסד יכניס את מכבי למועדון מפוקפק של 16 קבוצות בלבד שנוצחו בכל ששת משחקיהן, וידרג אותה עוד יותר גבוה ברשימת הקבוצות עם הפרש השערים הגרוע ביותר בתולדות ליגת האלופות.

רגע לפני משחקה האחרון של מכבי, כבר אפשר לסכם את הקמפיין. ולאן שלא מסתכלים, הנתונים שחורים משחור. הופעה שרק ממחישה את הפערים בין הכדורגל הישראלי לאירופי (שכמובן באים לידי ביטוי גם ברמת הנבחרות).

לא קמפיין שהוא ירצה לזכור. סלבישה יוקאנוביץ'(צילום: ראובן שוורץ)

חייבים להודות: מכבי הגיעה לשלב הבתים די במקרה, רק בזכות ההברקות של ערן זהבי מול באזל ופלזן. יחד עם המוקדמות יש רק שני ניצחונות ב־11 משחקים. גם יתר הקמפיין היה לגמרי מקרי. אפילו הגול היחיד שלה הגיע במקרה, בזכות טעות של השופט שהמציא פנדל מול פורטו.

מכבי ת"א לעומת הישראליות הקודמות

מכבי ת"א הפכה העונה לישראלית החמישית בשלב הבתים של הצ'מפיונס. התקציב שלה היה הגבוה ביותר, הסגל הישראלי שלה היה הטוב ביותר, אבל היכולת - והתוצאות - היו הגרועות ביותר.

האוהדים הצהובים חגגו את השער הבודד של זהבי בפנדל כאילו זכו בצ'מפיונס. הם ידעו שנמנעו מלהשוות את שיאה השלילי של מכבי חיפה מעונת 2009/10 - אפס נקודות ואפס שערים - אבל חשוב לזכור שחיפה ההיא לא הייתה בשר תותחים כמו מכבי ת"א של השנה. הירוקים נתנו משחקים סבירים לאורך רוב הקמפיין מול באיירן, יובנטוס ובורדו, וחמישה מששת משחקיהם הסתיימו בהפסד מינימלי, 1:0.

ערן זהבי כובש את השער היחיד של מכבי(צילום: אורן אהרוני)

מכבי ת"א, לעומת זאת, חטפה פעמיים 4:0 והפסידה שלוש פעמים בהפרש שני שערים. ההופעה הטובה ביותר הייתה כמובן של מכבי חיפה בעונת 2002/03, עם יצחק שום על הקווים וזרים מדהימים על הדשא (יעקובו, רוסו, פראליה, ז'וטאוטאס), שהביסה 0:3 את מנצ'סטר יונייטד ואולימפיאקוס וסיימה עם 7 נקודות למרות שקיימה את משחקי הבית בקפריסין. חיפה ההיא בעטה למסגרת יותר מחמש פעמים למשחק (בהשוואה לשתיים של מכבי ת"א הנוכחית), סיימה במקום השלישי והמשיכה לגביע אופ"א.

הקמפיין השני בטיבו של הישראליות היה של הפועל ת"א עם אלי גוטמן לפני חמש שנים. כדורגל התקפי (31 בעיטות למסגרת), ישראלים דומיננטיים (ורמוט, שכטר, ידין, באדיר, אבוטבול, שהר, תמוז וכמובן זהבי), שוער אדיר (אניימה) ותוצאות לא רעות בכלל: אחרי שלושה הפסדים ברציפות, הגיע סיבוב שני עם חמש נקודות - 0:3 על בנפיקה, 0:0 מול שאלקה ו־2:2 בליון. אלמלא ספגו בדקה האחרונה, האדומים היו ממשיכים לליגה האירופית מהמקום השלישי. ואיך מכבי ת"א נראית ביחס לעצמה? שוב, רע מאוד. הצהובים הוגרלו לבית המוות בעונת 2004/05 - באיירן, יובנטוס ואיאקס, אבל ניר קלינגר הפיק מהסגל החלש (סטרול, מישאלוף, אבו־סיאם, זוכרים?) את המקסימום. ניצחון יוקרתי 1:2 על ההולנדים, עוד 1:1 מול האיטלקים. אגב, ברוך דגו הבקיע את כל ארבעת השערים.

הוביל את הפועל ת"א לקמפיין מעולה. אלי גוטמן(צילום: ראובן שוורץ)

מכבי ת"א לעומת הנמושות האחרות

ומהעבר, להווה. אף אחד לא מצפה ממכבי ת"א להיות ברצלונה או באיירן, אבל בואו נבחן אותה מול ארבע קטנות אחרות בצ'מפיונס - אסטנה (קזחסטן), מאלמו (שוודיה), באטה (בלארוס) ודינמו זאגרב (קרואטיה). על פי אתר "טרנספרמרקט", שווי הסגל של מכבי עומד על כ־21 מיליון יורו לעומת 14.5 מיליון של אסטנה, 19.5 מיליון של באטה, 21.5מיליון של מאלמו ו־59 מיליון של זאגרב. בכל מה שקשור להישגים, מכבי נחותה מכל אחת מהן. יש לה הכי מעט בעיטות למסגרת, 10 (מקום אחרון בכל הצ'מפיונס). כל הנמושות האחרות השיגו בין 3 ל־4 נקודות העונה, ובבתים קשים יותר מזה של מכבי.

התפוקה העלובה של הזרים

ג'ורדי קרויף מטפטף כמעט בכל הזדמנות שהדבקת הפערים מול אירופה תוכל להגיע אחרי מיצוי השוק הישראלי על ידי הגדלת מספר הזרים בכדורגל הישראלי, זאת למרות שבקדנציה הארוכה שלו הוא לא ממש הבריק בבחירות שלו. גם העונה התרומה של הזרים במכבי אפסית, במיוחד בצ'מפיונס. מתוך 10 הבעיות של מכבי למסגרת, נתון נמוך כשלעצמו, רק בעיטה אחת נבעטה ע"י שחקן זר.

לא הבריק בבחירת הזרים שלו. ג'ורדי קרויף(צילום: עוז מועלם)

נתון מעניין נוסף הוא כמה ק"מ רצים השחקנים. הממוצע של שחקן במכבי עומד על 8.7 למשחק, והזרים רצים אפילו פחות. נכון, קרלוס גארסיה מעל הממוצע (9), אבל הקשרים נוסא איגיבור וניקולה מיטרוביץ', שאמורים לספק את הממוצעים הגבוהים ביותר, רצים רק 7.3 ק"מ במשחק. רק בשביל הפרופורציות, קשר זניט דני רץ 11.6 ק"מ למשחק, דומה לקשר מנשנגלדבאך לארס שטינדל. מיטרוביץ', אגב, לא בעט אפילו כדור אחד, אפילו לא מחוץ למסגרת.

באטה בוריסוב שיתפה ארבעה זרים בלבד, שהבקיעו שלושה מתוך חמשת שערי הקבוצה. הזרים של אסטנה אחראים היו לשני שערי הקבוצה בחמשת המחזורים הראשונים (שני הגולים האחרים היו עצמיים). דינמו זאגרב שיתפה לא פחות מ־11 זרים, שהבקיעו יחד שניים משלושת שערי הקבוצה. שמונת הזרים של מאלמו לא תרמו כלום. כן, בדיוק הזרים של מכבי.

התלות המוגזמת בזהבי הבינוני

התלות בערן זהבי, שהעלה את מכבי במו רגליו לצ'מפיונס עם השערים מול באזל ופלזן, ממשיכה להיות מוגזמת. בליגה שלנו הוא מעל כולם, אבל בצ'מפיונס הקפטן מציג יכולת

 חלשה בהרבה. ויחד עם זאת זהבי, שכאמור הבקיע שער אחד בלבד, בפנדל, אחראי ל־7 מ־10 הבעיטות של מכבי למסגרת, והוא מוביל את הצ'מפיונס עם 10 בעיטות מחוץ למסגרת יחד עם רונאלדו, זלאטן וניימאר.

יתר הישראלים לא מספקים את הסחורה. לטל בן־חיים החלוץ יש בעיטה אחת למסגרת בכל הקמפיין (כמו אלי דסה), ובכלל, קבלת ההחלטות שלו הייתה גרועה. אבי ריקן הוכיח שהוא אוברייטד ברמות האלה, וגם המאמן סלבישה יוקאנוביץ' תרם לקמפיין העלוב, כשבאף משחק לא שמר על הרכב אחיד ועל היררכיה ברורה.

ומה עם טל בן־חיים הבלם? ממנו נזכור בעיקר את גרימת הפנדל מול צ'לסי במשחק הראשון וההרחקה חסרת האחריות - כן, מול צ'לסי - במשחק האחרון. הציטוט שלו, "אם אכבוש מול צ'לסי לא אחגוג", נשמע היום כמו כל הקמפיין של מכבי: בדיחה עצובה.