שתף קטע נבחר
אתם שיתפתם
    זירת הקניות

    לא מוסרית, לא אפקטיבית

    אסטרטגיית הטרור נגד טרור עשויה למחוץ את הטרור בתנאי שמתמידים בה ומפעילים אותה בכוח רב וללא מעצור מוסרי, אבל בדרך כלל היא מלבה את תאוות הנקמה

    בראיון בערוץ 7, תחנת השידור של תומכיה, השתבחה שרת המשפטים בהאצת ההליכים שבסופם מתיר בית המשפט העליון להרוס בתים של משפחות מחבלים. בעבר, אמרה, נמשכה ההתדיינות על כך חודשים אחדים, וכעת רק כמה שבועות.

     

    איילת שקד לא נשאלה על ההיבט המוסרי של המעשה ולא על תכליתו, מפני שבקרב המתנחלים אין עוררין על צדקתו, וניתנה האמת להיאמר שגם בציבור הרחב נדחק הוויכוח על כך לשוליים הרדיקליים. המשכה של הסכינאות הספונטנית אינו תומך בנימוק ההרתעה באמצעות הרס בתים, אבל תמיד ניתן לטעון כי האצת ההריסה של בתים רבים יותר תדביר את המרי הפלסטיני וכי רק היעדר נחישות מעכב את השקטתו. אני מבקש לחדש את הדיון בשתי השאלות גם יחד - הצידוק המוסרי והתכלית המעשית.

     

    אין טעם להיאחז בפסוקי מקרא המתמודדים עם סוגיית העונש שיוטל על בנים בעקב פשעי הוריהם ועל הורים בגין פשעי ילדיהם. כבר למדנו שפרשנות המקרא היא מעשה קסמים המטהר טמאים ומטמא טהורים. התשובה לשאלה אם מותר או אסור לפקוד עוון בנים על אבות נמצאת בתחושת הצדק. מי שחושב שזה מעשה צודק, יתקשה למצוא סיבה שבגללה אין לגדוע ידי גנבים ולהקים עצי תלייה בכיכרות הערים - עונשים שהוכיחו את יעילותם במקרים לא מעטים.

     

    הרתעה היא ענישתם השרירותית של אחדים, מעטים או רבים, בהנחה שהם מועדים לפשוע, ולכן כדאי להענישם מראש כדי להציגם כמופת בפני פושעים פוטנציאליים. זו ענישה סטטיסטית, המבוססת על הזיקה שבין שכיחות הפשיעה לבין האקלים החברתי: הסיכוי כי משפחה שבה מהללים רוצחי יהודים תוציא מקרבה בן משפחה שירצח יהודים גדול מהסיכוי שרוצח יהודים יצא ממשפחה של חסידי אומות העולם.

     

    יחסים סטטיסטיים זהים יתגלו גם אם נפקוד עיר גדולה ואף עם שלם: אין ספק שרב הסיכוי שטרוריסטים יגדלו בעיר שרבים מתושביה מפארים רוצחים, ובקרב עם שבלב רבים מבניו רוחשת שנאה עמוקה לעם השכן. המסקנה המתבקשת היא כי כדאי להרחיב את מוטת ההרתעה ולהרוס לא רק בתים יחידים אלא שכונות וערים.

     

    בדיוק כך נוהגים משטרי רודנות. הם מענישים גם בעלי זיקה כלשהי למי שמסווג כסכנה לשלטון - בני משפחתו, בני עדתו, אנשים המתגוררים בסביבתו ואנשים שכנראה מחזיקים בדעות כדעתו. לעומת זאת, לדעתם של בני תרבות, הענשת מקורבים, גם אם היא עוטה גלימה של חוק, אינה שונה ממעשה טרור. הטרוריסט רוצה לערער את המשטר באמצעות פגיעה עיוורת ביחידים, והמדינה הטרוריסטית מנסה להרתיע יחידים באמצעות הטלת עונשים על האוכלוסייה שמקרבה יצא.

     

    די לו לשלטון הרודני בחשד כי סביבתו של הטרוריסט מעודדת אותו, מעלימה עין ממזימותיו, תומכת בהשקפותיו מבלי לסייע לו בפועל, או לא עושה די כדי לעצור בעדו.

     האם לא כך טוענים גם הטרוריסטים? לגבי האידיאולוגים של הטרור אשמים כל בני החברה המשעבדת, וכדי לפרוק את עולה אין להבחין בין משעבדים בפועל לבין אלמוני ופלמוני. כולם אשמים.

     

    אסטרטגיית הטרור נגד טרור עשויה למחוץ את הטרור בתנאי שמתמידים בה ומפעילים אותה בכוח רב וללא שום מעצור מוסרי, אבל בדרך כלל היא מלבה את תאוות הנקמה ומחזקת את ההצדקה האידיאולוגית לטרור. טרור מוליד טרור. אני משער שכך יהיה ברבות הריסות הבתים.

     

    לפנייה לכתב/ת
    מומלצים