"הסיפור שלי מזכיר קצת את הסרט 'נער החידות ממומבאי': כמו אצל גיבור הסרט, גם אצלי כל דבר קרה כדי שאוכל להגיע לנקודה שבה אני נמצא היום", אומר הדוגמן וכוכב הרשת שגיא ברייטנר. את התובנה הזו הוא חשף דקות אחדות לאחר שנתקל במעריצים בקניון עזריאלי בתל אביב שדרשו להצטלם איתו. "נער החידות מישראל" הוא כבר דמות מוכרת בזכות פרסומות וסרטונים שהעלה בשנה האחרונה, בהם ביצע גרסאות ביטבוקס ללהיטים ידועים.
>> בואו להיות חברים של Xnet בפייסבוק
גם במהלך הראיון לא נותנים לו מנוח. תחילה ניגש אליו נער מבויש; אחריו קם שולחן של נשים בוגרות שכל אחת מבקשת להצטלם איתו; ואחר כך מגיעה משפחה שלמה שמבקשת חתימה. "עדיין עושים את העניין הזה של חתימה?" שואל ברייטנר בפליאה, ומיד ממשיך ושואל: "למי להקדיש?"ברייטנר (22) מתנהל בטבעיות בתוך ההמולה, מקפיד להעניק תשומת לב אישית לכל מתעניין, עד שלבסוף הוא ממש מתנצל ומסביר למתקהלים שהוא מוכרח לחזור לראיון שמתקיים באחד מבתי הקפה בקניון. "ממני זה דורש כל כך מעט, ולהם זה עושה כל כך הרבה, אז למה לא?" הוא אומר בשובו. סביר להניח שאחרי שיראו אותו בסדרת הנוער המצליחה "גאליס", וזה יקרה בקרוב - מקום הומה ילדים כמו מרכז קניות יהיה מחוץ לתחום עבורו.
הקסם ששינה את חייו
ברייטנר מכיר היטב את הקניון התל-אביבי: כנער הוא היה משוטט בו הרבה ומציע לעוברים והשבים לראות קסמים שלמד בחוג קוסמות. זה היה לפני שמונה שנים, ומאז עבר שינויים רבים.
"עד גיל 13 הייתי ילד שמן, מפונק ומעצבן", הוא מספר. "בכיתה ה' עברתי עם המשפחה מקריית חיים לקיסריה, והמעבר היה לי קשה. לא היו לי הרבה חברים, ולא הייתי מאוד מודע לעצמי. עברנו כמה דירות עד שבנינו בית, ועברתי תקופה לא פשוטה". את התפנית הראשונה הוא זוקף לזכות חוג הקוסמות שבו השתתף, שם רכש יכולת להופיע מול קהל ופגש בני נוער שהפכו לחברים טובים. אחד מהם עשה קסם ששינה את חייו: הוא הכיר לו את עולם הביטבוקס - יצירת קצב ומוזיקה באמצעות חלל הפה. "כל כך התלהבתי מזה, שעזבתי את הקוסמות ועברתי לעשות ביטבוקס לשירי ילדות נוסטלגיים כמו הפתיח של 'פוקימון' ומוזיקת הרקע של משחק המחשב 'אייסי טאוור'".
לדבריו, הקצב היה בדמו עוד קודם לכן: הוא היה מהילדים שמתופפים על הכול, ובכיתה ב' נרשם לשיעורי תיפוף. התחביב נזנח עם הזמן אך הותיר את חותמו. גילוי הבריטבוקס עשה לו טוב. במקביל, עבר תהליכים נוספים ששיפרו את מצבו. "עברתי ללמוד בתיכון במעגן מיכאל, שבו למדו חבר'ה ממושבים ומקיבוצים ולא רק ילדים מקיסריה שיכולים להיות קצת פלצנים. הם אנשים טובים, מאוד התחברתי אליהם, וזה איזן אותי. צברתי ביטחון בעזרתם והפכתי להיות 'הילד שעושה ביטבוקס'".
נותרה בעיה אחת - המשקל – וגם איתה הוא התמודד בהצלחה. "בגיל 15 עשיתי דיאטה ראשונה והפכתי מילד שמן מאוד לשמנמן, אבל בוא נגיד שלאורך כל התיכון הייתי הילד הזה עם ההמבורגר הענק בפה". במהלך שירותו הצבאי בחיל התקשוב השיל עוד קילוגרמים וגם הסתפר, עיצב זקנקן והחל להיות מחוזר על ידי בנות ("אני מצולק נפשית בקטע הזה, כי הייתי ילד דחוי, אבל זה בנה אותי בקטע טוב"). במהלך השירות העלה את סרטון הביטבוקס הראשון שלו, בו השתתפה גם החיילת קורל טליאז כזמרת. הסרטון זכה להצלחה, והשניים המשיכו להעלות סרטונים שצברו אלפי צפיות:
"פתאום החיים שלי השתנו", הוא נזכר. "ביום אחד קיבלתי 1,400 הצעות חברות בפייסבוק, ואנשים התחילו לעצור אותי ברחוב". בעקבות החשיפה גם קיבל פנייה מסוכנות הדוגמנות יולי שהחליטה שיש לו פוטנציאל. בתחילה הוא סירב משום לא חשב שיש לו יכולת להיות דוגמן ("אני טיפוס של סנדלי שורש וחולצה גזורה"), אבל אחרי מספר חודשים, כשראה שהסרטונים שהוא מעלה לאינטרנט צוברים פופולריות ושההצעות לפרסומות ממשיכות להגיע, החליט להיכנס לעולם הזה וחתם בסוכנות. "אני עובר חוויות שלא כל אחד זוכה להן: במה, פרסומות, מפורסמים, בחורות", הוא מתלהב. "זה לא כמו למלצר או לסחוב עגלות, מה שעושים רוב בני גילי. זה קצת יותר מעניין".
עכשיו יש לו גם חברה שאותה הכיר בסוכנות - דוגמנית בשם גיל לבנת. הם יחד בסך הכול חודש, אבל "אין כימיה כזאת בעולם", לדבריו, כך שהוא בונה על קשר ארוך טווח. "למרות הכול, אני עדיין מרגיש קצת עוף מוזר בתעשייה", אומר ברייטנר. "אני זוכר שהגעתי לתצוגת אופנה גדולה כאורח, עם ג'ינס קצר וגופייה; זה נראה לי הכי לגיטימי בעולם, אבל כולם היו עם בגדים יפים, והסוכנת שלי ניגשה אליי ושאלה: 'מה אתה בא לפה עם גופייה?' אמרתי לה: 'איך את רוצה שאני אבוא?' באמת שלא עניין אותי להתלבש קלאס'".
קליפ עם הנשיא
ברייטנר עלה על מסלול הזינוק, אימץ את השם "שגיא ביטבוקס", ובחודשים האחרונים הוסיף לרזומה עוד סרטונים ויראליים לצד הופעות בתוכנית טלוויזיה. הוא גם שיתף פעולה עם אמנים אחרים, בהם התקווה 6, דניאל סולמון, דנה עדיני וכן איזי, אליעד נחום, נסרין קדרי ואבישי רוזן - שאיתם ביצע שיר בעד סובלנות, "הכל מן אללה", שצולם בהשתתפות הנשיא רובי ריבלין בביתו בירושלים במסגרת פרויקט של אם.טי.וי ישראל:
בעתיד, הוא אומר, ישמח לשתף פעולה עם הדג נחש, ובינתיים הוא מנסה קריירת משחק, וכבר הספיק להצטלם לעונה החדשה של "גאליס". מהמקום הנוח הזה הוא מסתכל בסיפוק על הדרך שעבר. "היום אני שמח שהייתה לי ילדות של ילד שמן", הוא אומר. "זה עיצב אותי בצורה שאני אוהב. דבר ראשון, יש לי שריון נגד תגובות רעות: חשוב לי לקרוא מה אומרים עליי, אבל זה לא משפיע על ההחלטות העתידיות שלי. אני ממשיך עם הדרך שלי. דבר שני, אני יותר רגיש לאנשים דחויים חברתית. כשהשתתפתי במפגש מעריצים, הלכתי דווקא לילדה שנראתה לי הכי פחות מקובלת, ועליה יותר עפתי, כי אני יודע מה זה להיות במקום הזה. אחר כך בכיתי מזה שעות".
את שביעות הרצון ביטא גם בקעקוע צבעוני וייחודי שמקשט את כתפו השמאלית. "הוא נולד אחרי שראיתי לפני כמה שנים את הסרט 'הסוד', שבו ממליצים לך לכתוב מכתב תודה על מה שיש לך בחיים. החלטתי לנסות וכתבתי על החבר הכי טוב שלי, אוהד, על הכלב שלי ועל המשפחה שלי. בסוף המכתב הוספתי ציור שמסמל את כל זה. שמרתי את המכתב, ולפני כמה חודשים עשיתי קעקוע של הציור על הכתף כדי שאדע מאיפה באתי ולאן אני הולך. לאנשים שבאו מדחייה חברתית ומעודף משקל, ועכשיו נראים טוב, יש נטייה להפוך לסנובים, אבל ניטשה אמר ש'הוא אשר נלחם עם מפלצות שייזהר – פן יהפוך הוא עצמו למפלצת'. כשכתבתי את הסיפור הזה בפייסבוק, קיבלתי המון לייקים. אני משקיע הרבה בדברים האלה, אבל אין מה לעשות, בסוף תמיד מישהי מעלה תמונה שלה בבגד ים ועוקפת אותי. ככה זה".
