הופכים את הכנת השיעורים לחוויה נעימה
אפשר לחלוק חוויות, לדבר על ציפיות והישגים, לשמור על סדר יום קבוע ואף להפוך את זה למשחק. קיבצנו עבורכם עצות וטיפים שיהפכו את הכנת שיעורי הבית לחוויה משפחתית
בשיתוף אסם
ילד חוזר מבית הספר, מניח את התיק ומתיישב מול המחשב. הוא סיים את החלק הראשון של היום שלו. בראשו עדיין מסתובבות כל החוויות שהוא חווה, כל המשחקים, הלמידות וההתנסויות שהיה שותף בהם. עכשיו הוא רוצה לנוח, לנקות את הראש, לקחת אוויר ולהמשיך הלאה לפעילות אחר הצהריים. אבל כאשר אנחנו ההורים רואים את הילד שלנו "זורק את התיק ורץ למחשב", המחשבה שישר קופצת לראשנו היא, "שוב הוא לא עושה כלום. יש לו בטח מלא שיעורים ובמקום לעשות אותם הוא יושבת מול המחשבה. מתי יעשה את זה? בלילה???"
שנת הלימודים נפתחה רשמית בשבוע שעבר ואיתה שוב עולה הנושא הכואב, שיעורי הבית. כיועצת בבית ספר, אני נתקלת בהרבה טענות של ההורים , שבבית הספר לא נותנים מספיק שיעורים, ילדים מגיעים הביתה, זורקים את התיק ולא עוברים על החומר. מאידך, אני שומעת קול אחר של הורים , שטוענים כי כל אחר הצהריים שלהם הולך על לשבת עם הילד על שיעורי בית, להסביר לו את מה שלא הבין בכיתה, ללמד ולתרגל איתו את החומר.
רוצים לקרוא עוד? בקרו במתחם שולחן משפחתי
כך או כך, מהשיחות שלי עם ההורים נשמע, כי האחריות על השיעורים נופלת על ההורים והם קורסים תחת הנטל. חשוב להדגיש ולהזכיר כי לכל אחד מאתנו יש אחריות בהרבה תחומים. ככל שהילד גדל, תחומי האחריות שלו גדלים יחד איתו. שיעורי הבית, זה אחד התחומים שהאחריות עליהם היא אך ורק של הילד.
לכן המריבות על השיעורים לדעתי מיותרות, כי אם הילד לא מעוניין להכין את המטלות שלו לבית הספר, ההורה לא יכול לעשות זאת במקומו. אפשר להסביר את החשיבות ואת הצורך, אך ההסבר חייב להיות קצר וחד פעמי ואם גם אחריו הילד מביע התנגדות וחוסר מוטיבציה , יש לכבד את הבחירה שלו ולאפשר לו להתמודד עם תוצאותיה.
כאשר אנחנו מדברים עם הילד, עלינו להעביר לו את המסר שאנחנו סומכים עליו ומאמינים בו שיבצע את המטלות שלו ואנחנו תמיד מוכנים לעזור, לתמוך ולהסביר, אך לא לעשות במקומו. כאשר הורה יושב עם הילד ולא מאפשר לו להתמודד לבד, הוא בעצם מפתח תלות ומעביר לילד את המסר שהוא תלוי בהוריו ואינו מסוגל להתמודד לבדו. כך, גם הילד לומד מהר מאוד כי האחריות על השיעורים היא של ההורה. מספיק רק להגיד "קשה לי. אני לא יכול" ומישהו מייד מתייצב ועושה במקומו.
יחד עם זאת, הכנת שיעורי הבית זאת מיומנות, שיש לעזור לילדים לרכוש אותה. כאן נכנסת לתמונה כל המשפחה. הגיבוש המשפחתי, השיחות המשותפות סביב שולחן ארוחת הערב, התמיכה והחלפת חוויות יקלו על ההתמודדות ויקנו לילדים סרבני שיעורי בית אומץ להתמודדות. כמובן, חשוב לתווך להם וללוות אותם בתהליך הזה. ילד בכיתה א', שאף פעם לא התנסה בשיעורים ולא יודע מה זה, יתקשה מאוד לשבת לבדו ולהכין את המשימות שהמורה נתנה לו. חשוב שיהיה מבוגר לידו, שיעזור לו להתארגן ויתמוך בו.
כך תשלבו את הכנת שיעורי הבית בשגרה המשפחתית
תנו לילד לספר ולחלוק - אחד הדברים המעניינים ששמתי לב אליו הוא שהשאלה הראשונה שהורים שואלים את ילדיהם כשפוגשים אותם מבית הספר היא "יש לך שיעורים?". יש המון נושאים עליהם אפשר לדבר עם הילד אחרי שהוא חוזר מבית הספר. הוא עבר יום מלא חוויות. חלקן נעימות יותר וחלקן פחות. חשוב לתת לו לספר ולחלוק, לאפשר לו לעשות את המעבר מהיום החוויתי, לעיתים מאתגר, שהיה לו בבית הספר להמשך רגוע וביתי יותר. ברגע שכל השיחה סובבת סביב נושא השיעורים, זה מעורר התנגדות מצד הילדים וגורם להם להסתגר ואף לשקר. מכאן הרבה פעמים באה האמירה : " אין לי שיעורים".
נהלו שיח משפחתי על ציפיות ישגים - ניתן לקיים שיחה משפחתית ובה כל אחד יגיד מה חשוב לו להשיג בשנה הקרובה ואיך הוא יכול להשיג את זה. חשוב להראות לילדים שלכולנו יש מטרות ויעדים וכל אחד לוקח אחריות על השגת המטרות האלה. באותה שיחה, מדברים גם למי פונים לעזרה כשמרגישים קושי. כך, ההורים מעבירים מסר לילדיהם, שהם מוכנים לסייע, אך באחריותו של הילד לפנות להוריו לעזרה וגם להסביר למה בדיוק הוא זקוק.
הקפידו לשמור על שגרה ברוכה - חשוב שלכל ילד יהיה סדר יום קבוע. סדר יום מאוד מארגן את הילדים. הם יודעים למה לצפות, מה יהיה קודם ומה אחר כך. בשיעורים, זה יכול לעזור וגם להרגיע. ילד יודע מתי עליו להתחיל את השיעורים ומתי הוא אמור לסיים אותם. בטווח הזמן הזה, הוא יכול לבחור לעשות אותם בקצב שלו ובדרך שנראית לו הכי נוחה.
זהו את הקושי בזמן ותהיו שם כדי לתת יד - כאשר הילד אומר "קשה לי", "אני לא מבין", עלינו להעביר אליו את האחריות גם על האמירות האלה. לרוב, כאשר ההורים שומעים את המשפטים האלו, הם ישר מתגייסים, מתיישבים ליד הילד ומתחילים להסביר, לכתוב ולצייר. בלי לשים לב, הם לוקחים על עצמם את האחריות על הקושי של הילד. חשוב לעצור רגע ולשאול את הילד "מה קשה לך?" , "תסביר איפה בדיוק אתה מתקשה". הדבר גם ממקד את הילד וההורה יכול לענות על הצורך האמיתי של הילד ועל הקושי שלו.
הפכו את הלמידה לכיפית - עם ילדים צעירים אפשר ואף רצוי להפוך את הלמידה לחוויה. ילדים לומדים וזוכרים הכי טוב דרך החוויות והחושים שלהם. לכן, גם כאשר אין לילד שיעורי בית ואתם רוצים לחזק אותו בתחום מסוים, שחקו איתו . למשל, אם אתם רוצים ללמד אותו חשבון, שחקו איתו באיזשהו משחק תחרותי ותנו לו לסכם את הנקודות ולהכריז את המנצח. תזמינו פיצה לארוחת ערב ותבקשו מהילד שיחתוך אותה לרבעים או לחמישיות. תגידו לו לתת חמישית מהפיצה לאחותו/אמו . כך הוא גם למד חשבון וגם נהנה מהמשחק. אם אתם רוצים לחזק את הילד בכתיבה, תנו לו לערוך רשימת קניות למכולת. כלומר, הלמידה לא חייבת להיות רק עם הספר והמחברת. למידה יכולה להיות חווייתית, יום יומית, שהילד לא ישים לב שהוא לומד אלא ירגיש שהוא משחק ומבלה עם הוריו.
הפכו הכנת שיעורי בית לזמן איכות - ישנם ילדים שמרגישים, שרק דרך שיעורי הבית הם יכולים לגייס את ההורים ולגרום לאחד מהם להיות רק איתם ללא הפרעות של האחים והעניינים המשפחתיים. לכן, חשוב מאוד שבכל בית יהיה זמן איכות עם כל ילד, זמן של כיף והנאה ללא הפרעות סביבתיות. בזמן הזה אתם יכולים לשחק, להכין עוגיות, ללכת לאכול גלידה או סתם לראות סרט עם פופקורן, אך לא להכין שיעורים.
שיעורי בית זו לא זירה למאבקי כוח - הכי חשוב, אל תהפכו את הנושא של שיעורי הבית למאבקי כוח ולמלחמות בבית. זכרו, השיעורים הם של הילד ועליו לקחת את האחריות! הבחירה לעשות או לא לעשות אותם, היא שלו בלבד.
הכותבת
היא יועצת חינוכית, מדריכת הורים ומנחת קבוצות
פעילות "שולחן משפחתי" מקדמת את ה"ביחד המשפחתי", בין אם בארוחות ערב משותפות או בפעילויות משפחתיות, במטרה לתת כלים ליצירת חוויות מהנות ובעלות ערכים.
הכתבה מוגשת בשיתוף אסם
לפנייה לכתב/ת 
