7 הרגלים משפחתיים שכדאי לוותר עליהם

בשיתוף אסם

לכל משפחה קיימים הרגלים מסויימים המאפיינים את התא המשפחתי. מבחינה מדעית, הרגל מוגדר כפעולה המתבצעת באופן שגרתי ואוטומטי במצבים ובהקשרים מסוימים, לעיתים באופן לא מודע, בדיוק כמו במצב של טייס אוטומטי. אך הרגלים לעיתים גורמים לנו להמשיך לעשות את אותו הדבר מבלי לבדוק אם זה אכן הדבר הנכון.

בהשראת ראש השנה המתקרב וטקס "התשליך" בו נוהגים להשליך לים את העוונות, בואו ננהל שיחה סביב השולחן המשפחתי בנוגע למספר הרגלים משפחתיים שמומלץ להשליך לקראת השנה החדשה והצעות לאימוץ הרגלים חדשים במקומם:

1. להשליך: חקירה יומיומית. לאמץ: התעניינות כנה ועמוקה

"איך עבר היום? עם מי שיחקת? מה אכלת? יש לך שיעורים?" כך פחות או יותר נשמעת שיחה ממוצעת מידי יום כאשר אנו פוגשים את הילדים או יושבים איתם לארוחת ערב משותפת סביב השולחן. הורים רבים טוענים שהם לא ממש זוכים לשיתוף פעולה מצד הילדים אשר לרוב מספקים להם מענה קצר ולקוני.

במקום להסתפק בשאלה לקונית, תראו תחושה של איכפתיות - שיתוף משפחתי(צילום: shutterstock)

מדוע זה קורה? הסיבה לכך בדרך כלל טמונה בעובדה שהשאלות שלנו קבועות וחוזרות על עצמן בכל יום, מה שלא באמת מעניק תחושה של אכפתיות, אלא יותר כמו לצאת לידי חובה. ממש כמו לפגוש מישהו במסדרון לחייך ולזרוק לעברו "היי מה העניינים"? ולהמשיך לחלוף על פניו מבלי להמתין באמת לתשובה.

במקום זאת מציעה להביע התעניינות אמיתית. איך עושים זאת? ביצירת שאלות ספציפיות ומגוונות כגון: מה היה לך הכי כיף היום? איך היית מדרג את היום הזה בסולם בין 1 -10 ? איזה דבר חדש למדת היום? איזה שיעור היה הכי מעניין? מה היה לך הכי קשה? מה עושים בהפסקות? במה התגאית בעצמך היום? מי הצחיק אותך? שיחות כאלה הכי נוח ונכון לנהל בזמן איכות משפחתי, למשל בארוחת הערב כשכולם יושבים יחד ליד השולחן ומחליפים את חוויות היום שעבר.

רוצים לקרוא עוד? בקרו במתחם שולחן משפחתי

2. להשליך: אכילת השאריות של הילדים. לאמץ: ארוחה משותפת

איך נראית ארוחת הערב שלכם במהלך השבוע? אצל רוב המשפחות הורה אחד נמצא עם הילדים, מכין להם את הארוחה אך בוחר להמתין לבן/ת הזוג לארוחת ערב משותפת ובינתיים עם הילדים מנשנש בסוף את השאריות שלהם.

מומלץ לאמץ ארוחה משותפת עם הילדים, גם אם זה לא מתאפשר בכל יום, גם אם זה רק הורה אחד וגם אם אוכלים רק משהו קל ולא ארוחה מלאה. מדוע? ארוחה משותפת זו הזדמנות נהדרת לשיח, לזמן יחד, לשימוש דוגמא אישית, במיוחד אם יש ילד שיש עניין או קושי בנושא האוכל.

3. להשליך: לעשות במקום הילדים. לאמץ: לאמן במיומנויות ולהאציל סמכויות

חלק בלתי נפרד מהשגרה הלחוצה שלנו מאופיינת "בתקתוק" הילדים וכיוון שאנחנו כל כך עסוקים וממהרים אנו הרבה פעמים מעדיפים לעשות עבורם מאשר לאפשר להם לעשות בעצמם. אין ספק שגישה שכזו מקצרת לנו את הזמנים כי הרבה יותר קל להלביש ילד, לקלח אותו, למזוג לו לשתות וכדומה, אך היא גם מקצרת לילד את הביטחון העצמי ולנו את האוויר לנשימה.

כדאי להתחיל לאמן את הילדים ברכישת המיומנויות הנדרשות בזמנים פחות לחוצים ולהציע להם למלא תפקידים מסויימים דווקא בשעות הלחוצות מה שמאוד יכול להקל עלינו ובמקביל לחזק את ביטחונם העצמי. שתפו את הילדים במטלות ותנו להם ליטול אחריות על חלק מהן, בהתאם לגילם ויכולתם.

4. להשליך: התערבות בעת קושי. לאמץ: לאפשר להם להתמודד

כולנו רוצים שלילדים שלנו יהיה טוב, שהם לא יחוו פגיעה או סבל: שלא יחטפו להם צעצוע, יעקפו אותם בתור למגלשה או ידברו אליהם לא יפה ולכן אם אנחנו עדים לסיטואציה כזו אנו בדרך כלל מיד קופצים ומתערבים להגן עליהם. אנו מלאים בכוונות הכי טובות ונדמה לנו שאנו עוזרים להם אך האמת שאנו רק מחלישים אותם, מדוע? כי הם מפרשים את הניסיון שלנו כהוכחה לכך שהם חלשים ואכן זקוקים להגנה.

מה עושים? עלינו לסייע לילד שלנו לגלות את הכוחות שלו בתוכו, ונעשה זאת על ידי כך שנאמין ביכולת שלו להתגבר על הקושי ונאפשר לו כמה רגעים להתמודד מבלי לקפוץ מוקדם מידי לפתור לו את העניינים. כך הוא יגדל להאמין בעצמו ויוכל להתמודד עם מכשולים גם כשלא נהיה בסביבה.

5. להשליך: זמן לצידם. לאמץ: זמן יחד איתם

אחד הנושאים הכואבים לנו בהורות הוא הזמן המועט שנותר לנו לבלות עם ילדינו ביומיום. רוב ההורים פוגשים את הילדים בשעות אחר הצהריים ואם נוריד זמני חוגים, מפגש עם חברים ולוגיסטיקה של ערב לא נותר כמעט זמן משותף.

אך יחד עם זאת אנחנו הרבה פעמים מבלים את הזמן לצידם ולא ממש איתם: בין אם עסוקים בסידורים, מטלות הבית, צמודים לסמארטפון שלנו או מפטפטים עם חברה בגן השעשועים בזמן נדנוד הילד. אז נכון, אין לנו הרבה זמן, אך האמת שהילדים שלנו ממש לא זקוקים להרבה ממנו. עוגן מאד חשוב לזמן משפחתי היא, כאמור, ארוחה משותפת.

6. להשליך: קניית הפתעות. לאמץ: צבירת חוויות

ייתכן שבהמשך לסעיף הקודם, הדרך שלנו לפצות על רגשות האשם, היא לקנות לילדים שלנו כל מיני הפתעות ומתנות שלא בנקודות זמן מיוחדות. אך מחקר שנעשה על זיכרונות ילדות מצא שמבוגרים זכרו מהילדות דווקא בעיקר זמנים וחוויות משותפות עם ההורים שלהם, במיוחד כשהם בילו רק עם אחד מהם ולא המתנות שהם קיבלו.

על כן כדאי למקד את המשאבים דווקא בצבירת חוויות משותפות לא רק בסופי שבוע אלא גם במלכו: משחק, יצירה, טיול, אפייה או כל דבר אחר.

7. להשליך: להיות עסוקים באושר שלהם. לאמץ: להתמקד באושר שלנו

מסתבר שאחת המטרות שיש להורים במסגרת התפקיד ההורי שלהם היא לדאוג לאושר של הילדים שלהם: "העיקר שיהיו מאושרים". אך האמת הכואבת שאין לנו באמת יכולת לשלוט באושר של מישהו אחר, כי אושר זו בחירה וגם אם נעשה עבורם הכל זה לא מבטיח שיהיו מאושרים.

מה עלינו לעשות אם כן? לתת להם כלים למצוא את האושר שלהם.

איך אנחנו יכולים לעשות זאת? באמצעות דוגמה אישית. לפנות זמן אישי עבורנו , לעשות דברים שאנו אוהבים, לייצר זמן זוגי, מפגשים עם חברים ועוד. כי למען האמת, לא משנה כמה נשקיע ונעניק לילדים שלנו, הורה טוב לילדים שלו הוא קודם כל הורה שטוב לו.

הכותבת היא יועצת משפחתית ומדריכת הורים, מרצה בתחום ההורות והמשפחה ומנהלת הקבוצה בפייסבוק "שנתיים פלוס - המקום להורים לשתף ולהתייעץ"

פעילות "שולחן משפחתי" מקדמת את ה"ביחד המשפחתי", בין אם בארוחות ערב משותפות או בפעילויות משפחתיות, במטרה לתת כלים ליצירת חוויות מהנות ובעלות ערכים.

בשיתוף אסם