ארמון מלך תאילנד פוגש ספא: העיצוב של מסעדת ''ניתן תאי''

דלת מזכוכית מודפסת, שנחבאת בין קירות זכוכית מחופי-עץ שאינם מאפשרים לראות את הנעשה בפנים, מקדמת את פני הבאים ל"ניטן תאי", המסעדה התאילנדית החדשה במגדלים של רחוב הארבעה בתל אביב. נעמי הורביץ, תאילנדית תושבת ישראל שפתחה את המסעדה להרצה, החליטה לעצב בעצמה את המקום והביאה מארץ מולדתה פריטי ריהוט, חפצי נוי ופסלי ענק מוזהבים שנעשו לפי הזמנתה, ובמקביל הזמינה פריטים מנגרייה ישראלית לפי בקשותיה.

היא נעזרה במעצבת הפנים אדית ברון, שכבר עיצבה לה ספא ברוח תאילנדית במלון "הילטון" תל אביב – העסק הראשון שפתחה הורביץ, רעייתו של חיים הורביץ, דירקטור בחברת התרופות "טבע" ובנו של מייסד החברה ומנכ"לה, אלי הורביץ. היא עבדה כמעסה בספא של הילטון, הוא הגיע לשם כלקוח - ולימים האהבה ביניהם ניצתה. היום, הספא שבו עיסתה לקוחות עייפים כבר נמצא בבעלותה, ובגיל 40, היא משיקה את המסעדה שאמורה להיות סנונית ראשונה לקראת סדרה של מסעדות תאילנדיות ברחבי העולם. האוכל המוגש כאן, כך היא מדגישה, אינו האוכל התאילנדי המוכר בארץ אלא "אוכל תאילנדי מלכותי".

נעמי הורביץ. השקעה גדולה, כוונות טובות ובחירת פריטי העיצוב(צילום: שי יחזקאל)

ברון מנוסה בעיצוב בסגנון תאילנדי: היא תכננה את מלון אורכידאה באילת, עיצבה מלון בתאילנד ואת הספא בהילטון; אך זו הפעם הראשונה שבה ניסתה להתחקות אחר עיצוב מלכותי, משהו שיוכל לנסות ולהשתוות לאווירה בארמון המלך בבנגקוק. "נעמי ביקשה מקום שייראה כמו ארמון, שאחד ממאפייניו הוא קישוטים רבים", מספרת ברון. "היא הביאה תמונות, חפצי נוי ופסלים ואני עיצבתי את החלל שיתאים להם".

לפסלונים על מדפי גרם המדרגות שיורד לבר התחתון ולשירותים יש משמעויות בתרבות תאילנד(צילום: עמית גרון)

190 מקומות ישיבה

המסעדה גדולה: 82 מקומות ישיבה בחלל המרכזי, 28 מקומות בחדר הפרטי שאליו מגיעים בכניסה נפרדת, 40 מקומות בבר התחתון שייפתח במרתף בקרוב, ועוד כמה עשרות ישיבה במרפסת שתיפתח אחרי החורף – ובסך הכל 190 מקומות. העיצוב עתיר עץ ולוחות פליז, הצבע הצהוב (צבע בית המלוכה) שולט, והדקורציה אינה חוסכת בפסלים, בקישוטים ובציורי דיוקנאות. מצד שני, קיר הלבנים האדומות ("בריקים") שנשאר כאן מימי מסעדת "מועדון הקצינים" הקודמת, לא הוסר. זה נעשה בכוונה, כדי להתחבר למה שהיה כאן קודם: "אנחנו בתל אביב וקיר בריקים הוא דבר עכשווי", אומרת ברון. "ביקשתי להשאיר את החיפוי כדי שיהיה קשר למיקום". ספק אם השעטנז עושה חסד עם העיצוב הכולל.

כדים ככיורים בחדרי השירותים(צילום: עמית גרון)

"ניתאן תאי" היא "אגדה תאילנדית" בשפת המקור. כדי ליצור אווירה שתהלום את השם, החליטה הורביץ (במקור: נאם פיטקרקססרי) את החלל מכל צדדיו וניתקה אותו מהחוץ. התקרה מחופה בלוחות מעץ רקוע, שביניהם שובצו יריעות זכוכית עם הדפס עלים מואר, והרחוב מוסתר מהסועדים באמצעות תריסי עץ עם פיתוחים. העמודים העגולים שתומכים בתקרה חופו בחלוקי נחל מוזהבים, וגונג גדול תלוי על שני עמודי עץ וחוצץ בין שולחנות. הבר מחופה בפליז ומואר מכיוון הרצפה, מעליו בולטת הנמכת גבס שנצבעה בצהוב, ומאחוריו ניתן להבחין במתרחש במטבח הפתוח.

תריסי העץ הצפופים על החלונות מסתירים את רחוב הארבעה מבפנים, ואת המסעדה מבחוץ(צילום: עמית גרון)

את הכל מאירות נברשות תלויות, שמעל השולחנות הן מוזהבות ומעל הבר הן מוקפות באהילים גליליים. כאשר יורדים לחדרי השירותים במרתף, נמוגים ריחות הדגים ופירות הים ונמהלים בניחוחות שמפו, סבון ובושם עדין על רקע המיית מזגן נעימה, מה שמזכיר ספא באיי תאילנד. כאן, הקירות חופו בפסיפס מאבני נחל, והברזים והמראות עשויים מפליז ונתלו מעל כדים שמתפקדים ככיורים.

המפגש בין קיר הלבנים לתאילנד תמוה משהו(צילום: עמית גרון)

אבל הורביץ מספרת, כי היא מבקשת להכיר לישראלים "תאילנד שהיא לא האיים. תרבות אחרת, גבוהה יותר", ולכן היה חשוב לה לבחור בעצמה את כל המוטיבים שמרכיבים את הפנטזיה הזו. הפינה האהובה עליה היא גרם המדרגות שיורד לקומת המרתף, בגלל החפצים שמלווים את העולים והיורדים על גבי המדפים. "כל חפץ מסמל משהו בתרבות התאילנדית", היא מסבירה. "המסכות נלבשות בריקוד מלחמה של הגברים, הידיים הפרושות מסמלות אושר, את הכד מניחים על הראש בריקוד המסורתי, זה סיפור אגדה ומשני צדיו תלויות תמונות גדולות של דמויות שהובאו גם הן מתאילנד".

איך משתלב עיצוב כזה בארץ?

ברון: "זו מסעדה תאילנדית, ואנשים שבאים רוצים להרגיש שהם בתאילנד. גם הסכו"ם מוזהב, וההרגשה הכללית היא של חצר מלוכה. נעמי ביקשה ליצור אווירה של עולם אחר".

• בעד: כוונות טובות, חיוך גדול של נעמי הורביץ והרבה רצון לפנק את האורחים.
  

• נגד: חסרה יד מכוונת בעיצוב, אוסף פריטים מיובאים זה לא מספיק.
  

הארבעה 21, תל אביב