קרובים לצלחת: האחים רדזינר
יעזרו לכם לאכול בריא, טרי ובזול

הרעיון נולד בנפאל. אליה רדזינר נסע לשם אחרי הצבא, ובמשך ארבעה חודשים עבד בכפר בקטמנדו יחד עם אגרונום מקומי, בייג'י שמו. האיש שינה את חייהם של תושבי הכפר מבחינה בריאותית וכלכלית בכך שהיה אחראי לגידולים החקלאיים שהפכו למזונם. "זו הייתה נקודת מפנה בחיי", אומר רדזינר. "הבנתי שמה שאני רוצה לעשות בחיים זה להיות אגרונום. בנפאל נוכחתי לדעת שאפשר לעזור לאנשים ולגעת בהם דרך האדמה. תמיד האמנתי שהאדם עושה לעצמו טובה כשהוא אוכל את המזון שהוא מגדל; האמנתי שזה עושה טוב גם לו וגם לאחרים, ורציתי לייבא את זה לארץ".

את הרצון הזה הצליח אליה רדזינר (31) לממש לפני חודשים אחדים, כשהחל לייצר גינות מאכל ביתיות יחד עם אחיו נפתלי (29), נגר במקצועו. מאז ילדותם רגילים שני האחים לצרוך בעיקר אוכל מתוצרת עצמית, ועכשיו הם רוצים להנחיל את אורח החיים הזה לציבור הישראלי כולו באמצעות חברת ערוגה שהקימו. השניים מאמינים שכל אדם יכול לייצר לעצמו בביתו את האוכל שלו: לדבריהם, זה קל, בריא ועולה פחות כסף.

"הרעיון להקים את ערוגת הירק החל להתממש בשנה שעברה, בעקבות שנת שמיטה, שבה אסור לעבד את האדמה", מספר אליה רדזינר. "נפתלי ייצר אדנית שבה הרכבנו את הערוגה, ופתאום ראינו כמה זה פשוט וקל. הגענו למסקנה שגם מי שאין לו משק כמו שלנו, יכול לייצר לעצמו את האוכל".

מוסיף נפתלי: "הבנו שכל מרפסת וכל חצר יכולות להפוך לחווה אקולוגית קטנה - החל מגינת ירק או בוסתן פירות בעציצים, ועד לול ביתי לגידול תרנגולות".

הערוגות שמייצרים האחים רדזינר. "לגעת באנשים דרך האדמה"(צילום: אליה רדזינגר)

חיים בקצב אחר

הקשר של שני האחים לאקולוגיה ולבריאות נובע מהעובדה שהם בני היישוב כליל שבגליל המערבי, שבו הם גרים כל חייהם. "כליל הוא יישוב מיוחד", אומר אליה רדזינר. "הבסיס שסביבו התאגדו האנשים שהקימו אותו היה החיבור לאקולוגיה, לטבע ולבריאות. לא כולם כאן צמחונים או טבעונים, אבל רוב התושבים מודעים לנושאים האלה. אנחנו ממחזרים ביישוב הכול, וכל החשמל פה סולארי. כשקר במיוחד ואין חשמל, מדליקים נרות. החימום של הבתים מבוסס על אח ותנורי נפט, והמקררים עובדים על גז. כשיש פחות שמש, מפעילים גנרטור".

בביתו אין טלוויזיה, אבל יש מחשב. "אנחנו לא מנותקים לגמרי", הוא אומר, "אבל אנחנו חיים בקצב אחר, פחות צפוף, וכולנו גרים במשק של ההורים".

המשפחה שלהם דתית, אבל היישוב עצמו חילוני. "לא כולם ביישוב אותו דבר", מדגיש דרזינר. "אני, למשל, ממש לא צמחוני, אבל חשוב לי מה שאני אוכל".

"אני כן צמחוני", אומר אחיו נפתלי. "טבעוני אני לא, אבל אני משתדל לצרוך מוצרי חלב וביצים רק מהמשק שלנו. ככה אני יודע איזה תהליך עבר על האוכל. אבל אני לא קפדן יותר מדי בעניין הזה: אין לי בעיה לאכול בבית קפה סנדוויץ' עם ביצה. זה בסדר מבחינתי".

צפו בסרטון על היישוב כליל:

השניים מעידים על עצמם שהם לא רק אחים, אלא גם חברים טובים. גם המסלול שעברו די דומה: שניהם שירתו בגדוד 50 של הנח"ל, שניהם גרים רוב חייהם במשק; הם גם טיילו יחד באוסטרליה אחרי הצבא. מבחינת ההשכלה והמקצוע אין דמיון ביניהם: אליה למד אגרואקולוגיה ובריאות הצומח בפקולטה לחקלאות של האוניברסיטה העברית והתפתח כאגרונום, ואילו נפתלי עבד בחברת Freedom שבונה יורטים (אוהלים מונגוליים) למגורים. "תמיד אהבתי לעבוד עם עץ וליצור", הוא אומר. "בחברה ניהלתי את הייצור, ושם נוצר חיבור יותר עמוק שלי לעבודה עם עץ. אחר כך למדתי בבית הספר לנגרות 'עץ לדעת'".

לדבריו, הערוגה שייצר בשנת השמיטה הוכיחה את עצמה מעל ומעבר. "היא נתנה המון תנובה יחסית לשטח שלה. היא גם הייתה מאוד יפה מבחינה ויזואלית".

אליה: "הבנו שיש פה משהו שגם משלב את האידיאולוגיה שלנו וגם מחבר בין היותי אגרונום להיותו נגר. אמרנו: הנה מה שחיפשנו, משהו שכל אחד יכול לעשות בבית".

אליה: "קודם כל, יש פחות מעשרה עסקים כאלה בארץ, ורובם מתאימים את המוצר ללקוח בעקבות פגישת ייעוץ ותכנון. אצלנו יש ערוגת ירק מוכנה עם מידות ידועות מראש - 1.30 מ' על 80 ס"מ - ואפשר לשים בה 50 שתילים. מביאים את זה הביתה, ותוך שעתיים זה מוכן. המחיר הוא 2,400 שקל, כולל הקמה".

ומי שיש לו את זה, מפסיק לעשות קניות בסופר?

"זה לא מחליף את הסופר, אבל זה מספק סלט לארוחת ערב. אם מקימים חמש ערוגות במרפסת, זה מחליף את הירקן".

נפתלי: "ערוגת הירק היא השלב הראשון בתזונה שאתה מייצר לעצמך. זו פלטפורמה להיכרות עם העולם הזה".

אליה: "יש היום התעוררות בנושא. אנשים מנהלים חיים אקולוגיים גם בעיר, רוצים לאכול בריא ולקרב את גידול האוכל לצלחת שלהם. אנחנו משווקים גם לול תרנגולות ביתי ובריכת דגים למאכל או לנוי - מוצרים שמיועדים למי שרוצה ללכת צעד קדימה".

אתם באמת לא קונים מזון?

נפתלי: "כמעט שלא. יש לנו במשק ירקות, פירות, עיזים, תרנגולות, מטע זיתים וכוורות. מוצרים כמו דגנים אנחנו קונים".

לול תרנגולות ביתי. "למי שרוצה ללכת צעד אחד קדימה"(צילום: אליה רדזינגר)

כל המשפחה מעורבת

לדבריהם, אין להם בעיה לעבוד יחד, אף שהשילוב בין משפחה לעסקים עלול להיות קטלני. "אנחנו אחים קרובים", אומר אליה, "מסתדרים מצוין, וכל אחד מכיר את היתרונות של השני ואת המגבלות של עצמו. ברור שיש חיכוכים, אבל אנחנו משפחה. החיבור בין הנגר לאגרונום הוא זה שמאפשר את שיתוף הפעולה: אני כאגרונום עוזר לגדל את הירקות, אבל אני צריך תנאים לגדל אותם, אז נפתלי כנגר בונה רהיטים לחצר או למרפסת. אנחנו גם גרים כולנו יחד, וכל המשפחה מעורבת. אשתי, למשל, עושה גבינות ואחראית לעיזים. אני בעיקר אוהב את הכוורות".

נפתלי: "אני הכי אוהב במשק את העיזים. מערכת היחסים איתם מעניינת. הן חמודות מאוד".

אליה: "אם כל אחד יגדל אוכל בבית, זה יוריד את המחירים. האוכל האורגני הוא לא יקר בבסיס, והוא גם לא צריך להיות יקר אם מייצרים אותו לבד. המחיר עולה בגלל כוחות שוק של ביקוש והיצע".

נפתלי: "לפעמים יש סיבה למחיר הגבוה. למשל, בכליל יש גינת ירק אורגנית גדולה שמתבססת על עבודה ידנית, שהיא יותר יקרה ממכונות, ולכן המחיר של המוצרים גבוה יותר".

אליה: "האוכל האורגני יקר כי יש יותר ביקוש מהיצע, והקהל שרוצה אוכל אורגני מוכן לשלם. הקהל רוצה את זה בשביל הבריאות, שזה חשוב, אבל אני מאמין שלגדל אוכל בעצמך זה לא פחות חשוב. ככה אתה יודע מה עבר על האוכל שלך לפני שהוא נכנס לפה. ברמה הרגשית, אין כמו ללכת לגינה, לקטוף כרובית שגידלת, ולאכול אותה. אין יותר כיף מזה. זה ראשוני ואמיתי, חוויה מדהימה. אמנם, גדלתי עם גינת ירק בבית, אבל אני עדיין מתרגש מזה".

המשק המשפחתי בכליל. "אוכל אורגני לא צריך להיות יקר"(צילום: גיל נחושתן)