שתף קטע נבחר

"כיף לי איתו אבל הוא לא מספיק גברי"

בדרך כלל, כשמשהו לא מתיישב לנו נכון עם הרשימה שלנו, האינסטינקט יהיה ללכת, לדפדף, לא לשהות באמת ובטח שלא לתת הזדמנות. אבל למה? אולי אנחנו בכלל טועים עם השיפוטיות המוקדמת הזאת? אימון אישי

הפנים של דלית מאירות הבוקר. היא מתיישבת מולי ומספרת לי על הבחור שהתחילה לצאת איתו. "ממש כיף לי איתו! הוא מצחיק אותי, מתעניין בי באמת ולא משחק משחקים". כאן היא עוצרת רגע, ולבסוף מוסיפה: "הבעיה היא שאני לא בטוחה שאני מספיק נמשכת אליו. משהו מפריע לי ונראה לי שזה כי הוא לא מספיק גברי".

 

עוד בנושא:

לא נמשכת אליו אז שוכבת עם אחר בינתיים

לרווקות: 5 החלטות לשנה חדשה וזוגית יותר

הדייט הלך מעולה אבל משהו היה חייב להידפק

 

"לא מספיק גברי" זאת אחת האמירות המעניינות ביותר בעיניים הטיפוליות שלי. היא קשורה לכל כך הרבה קונספטים חברתיים, תפיסות מגדריות וסיפורי נסיכות שעברו התעללות עד שהצילו אותן ושיבשו לנו את המוח. זה שולח אותי ישר לחקירה ופרוק של ה"לא מספיק גברי" אצל דלית. אני שואלת, מקלפת את השכבות ואט אט נחשפת ומתגלה הסיבה שדלית לא תופסת את הבחור כגברי – הוא פשוט לא מתיישב על משבצת הקונספט שבנתה: הוא לא יוצא סיירת כמו שני אחיה והחבר הראשון שהיה לה, הוא לא מנהל בשום מקום שמרוויח "מספיק", הוא לא חסון פיזית כמו שהיא אוהבת והוא מתלהב ממנה וזה הופך אותו לשקוף ולא מסתורי. כל אלא יוצרים אצל דלית את החשש שהוא לא יהיה עמוד איתן עבורה בחיים, כי היא משליכה מכך שהוא חסר ביטחון, וכל זה - איך אומרים? גומר לה את הלבידו.

 

דלית היא לא היחידה שבוחנת את בני הזוג הפוטנציאלים שלה דרך משקפיים שהיו יכולים לשמש נשים גם כמה עשורים אחורה בזמן. הקונספט של מיהו מאצ'ו או 'גבר-גבר', טופח גם על דלתן של מיטב הפמיניסטיות, ובאיזשהו מקום מגדיר דרכו את הנשיות גם של ימינו. הפרדוקס הוא שככל שנשים יותר עצמאיות ויותר חזקות, כך נשאר פחות ופחות מקום למי שאינו עונה על הטייפ של זכר האלפא, ובואו נודה בזה - זה כמעט כולם.

 

תוך כדי פרוק הלא גברי ודיוק ההרגשה והחוויה שדלית מחפשת להרגיש בזוגיות, היא מבינה שהבחור שפגשה נותן לה להרגיש נוח וטוב עם עצמה כמו שקיוותה. דיוק חשוב אולי הרבה יותר מתכונות אופי ברשימה שכוללת גם נתוני שכר. פרוק התפיסה של מה זה גברי ומאיפה היא מגיעה - מאפשר לה לבחון מחדש את המניעים לבחירה ואולי גם להיפרד מאלה שלא באמת מקדמים אותה לעבר הזוגיות שהיא כל כך מחכה לה.

 

מסך עשן

בדרך כלל, האינסטינקט האוטומטי שלנו, כשמשהו לא מתיישב לנו נכון עם הרשימה שלנו, הוא ללכת, לדפדף, לא לשהות באמת ובטח שלא לתת הזדמנות. אבל למה? חכו רגע, תנו לעצמכם צ'אנס לפתח שם משהו. פעמים רבות משיכה יכולה להופיע גם בהמשך הדרך.

 

אבל מה יגידו ההורים? (צילום: Shutterstock) (צילום: Shutterstock)
אבל מה יגידו ההורים?(צילום: Shutterstock)

 

במהלך הפגישות הבאות דלית למדה לנקות את הרעשים הלא רלוונטיים ולהתמקד במה שכן עובד לה. היכולת שלה להתמסר והפוקוס על תחושת הנשיות שבה, רק פתחו וחיזקו את תחושת הנינוחות והשקט שהחלה להרגיש סוף סוף במחיצתו. הבחירה דרך מה שטוב ונכון לה הייתה התמודדות עם הרבה מאוד פחדים של "מה יגידו בבית?" ומה כל זה אומר עליה - דילמות ומחשבות שככל שחלף הזמן והתפתחו גם הרגשות, כך הן ירדו באופן טבעי לשוליים.

 

תפיסות של מה זה גברי ונשי נוטות להתערבב לאורך זמן בתוך מערכת יחסים אינטימית. מה שאנחנו חושבים שיהיה מספיק גברי או נכון עבורנו, יכול להיות מסך עשן על מה שבאמת חשוב ונכון עבורנו. ביטחון עצמי יכול להיות מתעתע כשמדובר על הישענות סטריאוטיפית, והדרך לבחירה מתוך שלמות ולא השלמה תמיד עוברת דרך פתיחות.

 

בהצלחה!

 

הכותבת מאמנת אישית בנקודותיים - תהליכי זוגיות

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: Shutterstock
אם הוא רק היה גברי יותר
צילום: Shutterstock
הכרויות
כתבו לנו
מומלצים