עכשיו אתם שותקים? / על מקרה לנדסברג

הרשת גועשת ושוצפת מאז פורסמה תמונתו של סילבן לנדסברג בסיום המשחק אמש (א') בין הפועל ירושלים למכבי ת"א, כשהוא מסמן תנועת שחיטה לכיוון האוהדים האדומים. העובדה כי ככל הנראה לנדסברג לא כיוון את תנועתו אל היציעים אלא לאי.ג'יי רולנד (אחרי שהשניים רבו על איזו קבוצה תעמוד באמצע המגרש) לא ממש עניינה את הקהל.

בימים אלה, כשהאלימות בספורט מציפה כל פינה - מהפרקט ועד היציע – נשאלת השאלה האם גינוי של הקבוצה הצהובה לא היה צריך להגיע מיד עם פרסומה של התמונה. במיוחד כשמכבי ת"א מקפידה לבוא בטענות השכם והערב לועדות המשמעת של איגוד הכדורסל על אוזלת היד שלהן מול האוהדים האלימים באדום.

כשאוהד מתנהג באלימות, ישנה דרישה מיידית להענישו ולהוקיעו. משחקן, ועל זה כולם יסכימו, הציפייה היא שיפגין התנהגות בוגרת וייתן דוגמא לאחרים. כששחקן מאבד את עשתונותיו העונש שמוטל עליו צריך להיות חמור יותר.

דחיפות וטראש טוק אלה דברים שקורים לא אחת בין שחקנים וזה ידוע, אך ישנה ציפייה דווקא ממכבי ת"א לקום ולהגיד בקול ברור שהתנהגות כזו אינה מקובלת. נקודה. בלי ניסיונות לבדוק מי יצר פרובוקציה ולמה בדיוק התכוון המשורר.

כשחקן הציפייה ממנו היא להתנהגות אחרת. סילבן לנדסברג(צילום: עוז מועלם)

העובדה שמכבי ת"א הייתה ועדיין צריכה להוציא הודעת גינוי ברורה. ועדיין, כל שאר המצקצקים ששמחו לראות את הגארד נתפס "על חם" וניצלו זאת כדי לטעון שהצהובים הם לא טלית שכולה תכלת, עדיף שיתרכזו קודם באירועים האלימים בתוך המועדון שלהם. רק אחר-כך שיחפשו מה לא בסדר אצל אחרים. מי יודע – אולי אם כל אחד יסתכל על עצמו במראה, אולי נצליח לפתור דבר או שניים בכל הקשור באלימות. אולי.