"אני לא רב פחות. עם חלק השלמתי, עם חלק רבתי מחדש"

את הראיון הזה צריך לספר מהסוף, אחרי שעה וחצי בה ניסינו לבדוק האם ישנו צביקה שרף חדש, אחר, רגוע יותר. יש לספר אותו משלב הצילומים, מחוץ לבית הקפה ברמת אביב בו ישבנו. מהרגע בו הגיח מאבטח, בלב שכונה בה מסתובבים שוטרים עם רובים שלופים ומחפשים רוצח, והתעסק במה שחשוב באמת: "מישהו הרשה לכם לצלם פה?".

על אף הימצאותנו בשטח ציבורי, כופפנו את הראש והתרחקנו. או אז הגיח לו צביקה הישן ונחלץ להגנתנו: "אנחנו נלך לצלם ברחוב, שם זה שטח ציבורי". "לא, זה לא", ענה המאבטח. "כן, זה כן!", הרים שרף את קולו המוכר, "ותפסיק לבלבל את המוח!". צביקה חייך והמשיך בשלו, להצטלם עבורנו. המלחמה כלל לא הייתה שלו, אבל הצדק בער לו. וזה, בקליפת אגוז, צביקה שרף.

"גם היום אני זעוף", אמר במהלך השיחה עוד בבית הקפה. "כשצריך לצעוק או לריב, אני עושה את זה. מה שאני מרגיש שנכון, אני עושה. כמו אז. אם מישהו יפגע בי, גם היום אתפוצץ עליו".

דווקא נראה שאתה פחות רב עם אנשים. גם השלמת עם כמה.

"נדמה לך. עם חלק השלמתי, עם חלק רבתי מחדש. אני מנותק מאנשים שפגעו בי, כמו למשל ערוץ הספורט, שם עשו לי עוול. אני מתראיין אליהם בסוף משחק רק בגלל המחויבות התקנונית".

למרות שאתה נראה מחוייך יותר בראיונות.

"לא השתניתי. גם היום, אם משה גרטל ישאל אותי למה אני לא מתפטר, אענה לו "תתפטר אתה".

"לא השתניתי, אני עדייף זעוף". שרף(צילום: עוז מועלם)

"גיא גודס טעה"

אפשר להגיד כמעט הכל על צביקה שרף (64). אי אפשר להגיד שיש עוד אחד כמוהו, בכדורסל או בכלל בספורט שלנו. בין אם הוא מאמן בקבוצה הכי לחוצה במזרח התיכון, או נהנה מרנסנס מקצועי במכבי אשדוד. מבחינתו הוא מנהל מקצועי עוד לפני שכולם דיברו על זה, ונשאר כזה כשכולם מחפשים מסביב ("היום באשדוד אני במקום בו שום דבר בין הארגוני למקצועי לא זז בלעדיי"). העולם אולי השתנה, אבל לא הוא. ובין שלל מאמנים צעירים, יש שיגידו "יסמנים", אי אפשר למצוא עוד "צביקה שרף".

"כל המאמנים בליגה חבר'ה טובים ונחמדים, באמת. אבל תראה את גיא גודס שאני מאוד אוהב. בקיץ הוא התראיין וחשבתי שהוא טעה בדבריו. הוא הסביר 'אני לא קבעתי את זה', 'לא הסכמתי לזה', ורק החליש את עצמו יותר. גם אחרי שפוטר, הוא הסביר שהוא 'לא פיני או אובראדוביץ''. כמו מאמנים אחרים בליגה, הוא מחליש את עצמו. מאמנים שלא יעמדו על דעתם, יהיה להם קשה מאוד".

ומאמנים שיעמדו על דעתם, לא בטוח יישארו.

"אז אני ישבתי בחוץ על זה. אני לא אחזור למכבי ת"א כי האנשים שישנם שם היום כבר החליטו שהם הולכים בדרך אחרת".

"גודס החליש את עצמו"(צילום: ראובן שוורץ)

אדם שהוא "צביקה שרף" לא יכול להיות במבנה ההחלטות שיש כיום במכבי ת"א?

"למה אתה צריך אותי כדוגמה, המצב של פיני הרבה יותר גרוע. הוא היה שם וזרקו אותו. אני לא יכול לעבוד במקום שבו אני לא מרגיש שאני משפיע או שאומרים לי מה לעשות מקצועית. אני לא יכול לעבוד בצורה אחרת, גם אם זה אומר שלא אחזור לקבוצות הגדולות. מה שחשוב הוא מה קורה כשאני רואה את עצמי בראי בבוקר. מי שרוצה אותי עם הפלוסים והמינוסים צריך לבוא אליי. עם כל מה שיש לי, אני עדיין יכול לאמן בכל קבוצה באירופה או בארץ, צמרת או תחתית".

מהצד נראה כאילו שרף נהנה כמו שלא נהנה שנים. באמצע העונה שעברה הוא הגיע לאשדוד, הציל אותה מירידה, ניצח העונה את מכבי ת"א בחוץ ואת ירושלים, חווה עליות וירידות ומכוון למקומות 5 עד 8. זו לא אליפות אירופה, אבל מבחינתו זה אותו לחץ.

"מי אמר שאין פה לחץ? אני מלחיץ את עצמי. אני תמיד שואף למקסימום. אני נהנה ממה שאני עושה וזו אותה הנאה שהייתה לי כל הזמן. מתי שאני עובד בדרך שלי, אני נהנה".

למרות ההנאה באשדוד והחזרה לפרקט, הוא לא שכח את המטרה שהציב לעצמו בשנים האחרונות – המלחמה באיגוד הכדורסל, בה הוא עדיין חבר הנהלה. כאן, בניגוד לסיפור המאבטח, הוא בטוח שאלה המלחמות שלו: "האיגוד מנוהל על ידי אינטרסנטים שלא רוצים שאהיה מעורב, אבל עוד מעט יהיו בחירות ונראה מה יקרה".

"כשאני עובד בדרך שלי, אני נהנה". שרף(צילום: עוז מועלם)

לא נמאס לך?

"להפך. אני יכול ואני אעשה דברים. אני רוצה לשפר את הכדורסל ויש לי את הכוחות וההבנה לעשות זאת. היום אני ראש סיעת עוז, יילכו אחריי. ואני ארוץ שוב ליו"ר איגוד הכדורסל".

במקום עמירם הלוי?

"הוא איש נחמד ונוח, אבל הוא נשלט על ידי המרכזים. בדעותיו הוא קרוב אליי, אבל הוא אומר לי 'צביקה, אני לא יכול לעשות את זה. לא נותנים לי'".

בינתיים הבלגן הוא בכלל במינהלת.

"המינהלת הוקמה בצורה עקומה. היא מתנהלת במקום של התנגשות אינטרסים והכדורסל הולך הצידה. יש לה עטיפה נהדרת, אבל הרבה מגרעות".

כמו למשל חוק המתאזרחים שמנסים להעביר?

"החוק הזה לא יעבור בג"ץ. זה חוק נגד מכבי ת"א. יש כאן מתאזרחים 50 שנה, ויהיו כאן עוד 50 שנה".

מכבי ת"א משלמת את המחיר על הכוחניות של פעם?

"המותג מכבי ת"א נלחם על מעמדו וזה לגיטימי. כמו גם הקטנות. אבל השאלה איפה הכדורסל? אלה מלחמות בהן כולם מפסידים. בחלק מהמקומות זה פשוט הפך לשנאה למכבי ת"א".

אחרי שעה וחצי מבינים שזה בדיוק אותו צביקה. זה שלא מנסה להסתיר את השורשים ("אני מכביסט. לא מתבייש בזה בניגוד לאנשים שמגיעים לתפקידי מפתח בתקשורת ומסתירים. מותר להגיד שאתה אוהד הפועל, אבל לא מכבי") ובדיוק עם אותה תשוקה וקוצים בתחת שמעסיקים אותו כמעט 20 שעות ביממה: "אני בן 64, אבל עם אנרגיות של בן 30. כל זמן שאני בריא ואוהב את זה, אמשיך. מה, לא רואים עליי שאני נהנה?".