שתף קטע נבחר

חיי L.A

הקהילה הישראלית בלוס אנג'לס

ארגון חדש יעזור לכם להשתקע בישראל

 

ליעמי לורנס, שעשה עליה לארץ מלוס אנג'לס שמח להודיע על פתיחתה של עמותה ללא מטרות רווח Keep Olim, שמטרתו לעזור לעולים חדשים בישראל. "לפני שישה חודשים התחלתי קבוצה בפייסבוק בשם ‘תנועת שמור על העולה’. תוך כמה ימים, אלפי עולים כמוני מכל רקע ומדינה הצטרפו לתנועה וכך נולדה עמותת Keep Olim. עכשיו אנו מוכנים לתת לעולים תוכניות ושירותים שהם צריכים על מנת להישאר ולהצליח בישראל. שירותים כמו: תמיכת מוקד סיוע, בריאות נפש וייעוץ בעלות נמוכה, תמיכה קבוצתית, סיוע משפטי בחינם, מידע על עבודות, אירועים חברתיים, מקומות ללכת אליהם בחגים ובשבתות, "זיווג" בין עולים ומקומיים ש"יאמצו" אותו, ביקורי חולים, הדרכה בשפה העברית ועוד".

 

ליעמי, שאת סיפור עלייתו והתאקלמותו בארץ הבאנו בפניכם בקיץ האחרון, הרים בעצמו ידיים כמעט ושב לארה"ב לאחר שנתקל בקשיי קליטה מרובים. זה מה שהביא אותו לפתוח את העמותה שלו שתסייע לעולים המגיעים לארץ מכל העולם. "זה תלוי רק בנו לעזור לעולים להתגבר על מאבי הקליטה בחברה הישראלית. בסיס חזק של עולים יעשה את ישראל חזקה יותר. היום יש לישראל הזדמנות היסטורית לקלוט גל גדול של עליה. הכרחי עבורנו לשמור על העולים שיש לנו בישראל. עולים רבים שעזבו את הארץ בחזרה למדינות מהן הגיעו, לא היו עוזבים אם היה להם ארגון כמו Keep Olim כשהם עלו לארץ".

 

לביקור בדף הקמפיין של הארגון למידע נוסף ותרומה, בקרו ב:

 

jewcer.com/project/together-we-are-keepolim

 

www.jewcer.com/keepolim

 

 למד מהניסיון. ליעמי  ()
למד מהניסיון. ליעמי

 

 

"אחייני התאבד בגלל סיגריות אלקטרוניות"

 

בשבוע שעבר פרסמנו כתבה במסגרתה שיתפו אותנו תושבי העיר בהבטחות והתקוות שלהם לשנה הבאה. אחת מהן סיפרה לנו שאחת ההבטחות שהבטיחה לעצמה לשנת 2016 היא להפסיק לעשן ולהשתמש בסיגריות אלקטרוניות במטרה להיגמל מסיגריות הניקוטין.

 

אחת הקוראות שלנו קראה ונחרדה, ומיהרה להתקשר בבקשה שנזהיר אותה מפני סכנות הסיגריה האלקטרונית. טלי (שם בדוי לפי בקשת הקוראת) מספרת כי כתוצאה מהשימוש בסיגריות האלקטרוניות חלה הידרדרות במצבם הנפשי של גיסתה ובנה, מה שהוביל לדבריה להתאבדותו של אחיינה - שהיה באמצע שנות העשרים לחייו - לפני כשנתיים.

 

"שמתי לעצמי למטרה להזהיר כל מי שמעשן סיגריות אלקטרוניות להפסיק מיד. גיסתי ואחייני לא נהגו לעשן הרבה, אבל בכל זאת החליטו להתחיל לעשן ביחד סיגריות אלקטרוניות ולהפסיק לעשן סיגריות עם ניקוטין. מיד לאחר מכן, התחלנו להבחין בהידרדרות במצבם הנפשי. אחי ניסה כל מה שהוא יכול על מנת לעזור לאשתו. מספר ימים לאחר שהתחילה לעשן את הסיגריה האלקטרונית היא נכנסה לפחדים ודיכאון ולא היתה מסוגלת לעבוד. הם הלכו לפסיכיאטרים והיא היתה על תרופות תקופה ארוכה.כשהטיפול גם לא עזר, היא נסעה לנפוש אצל הוריה בישראל בתקווה שתתאושש ומצבה ישתפר, אבל זה לא קרה. בינתיים, הבחנו שגם מצבו של אחייני הידרדר. היה לו קשה בלי אמו והוא היה שרוי בדיכאון עמוק שבדיעבד הביא להתאבדותו. הרופאים אמרו לנו שהחומרים בסיגריה האלקטרונית מסוכנים, יש שם חומר שהורס את התאים במוח. אין לי ספק שיש קשר ישיר בין מצבם הנפשי של גיסתי ואחייני לבין הסיגריה האלקטרונית כי הם לא נטו לדיכאונות לפני שהתחילו להשתמש בה.

 

"היה ב’מול’ מישהו שמכר סיגריות אלקטרוניות וכשראיתי אנשים קונים, דאגתי להזהיר אותם ושכבר עדיפות סיגריות רגילות. היום החנות הזאת כבר סגורה, אבל להפתעתי כשביקרתי אצל הסנדלר, ראיתי שגם שם ניתן לרכוש את הסיגריות האלו. עצוב מאוד שאנשים לא מודעים לנזקים העצומים של הסיגריות האלקטרוניות ולכן חשוב לי להתריע על כך בכל הזדמנות. גיסתי אמנם לא מעשנת יותר סיגריות אלקטרוניות, אבל עדיין שרויה בדיכאון בגלל מותו בטרם עת של בנה”.

 

 

פקידי בריאות ממדינת קליפורניה, יצאו עם דו"ח בשנה שעברה בו כתבו כי סיגריות אלקטרוניות הן איום בריאותי, במיוחד לילדים. בדו"ח נכתב כי סיגריות אלו, הן מעין מכשיר אידוי אלקטרוני הפועל באמצעות חימום נוזל ניקוטין במחסנית הסיגריה. בצורה זו, שואף האדם המעשן אדים ולא את עשן הטבק השרוף. אף שהיא נחשבת לתורמת להפסקת עישון ויוצריה אומרים שהיא בטוחה לשימוש יותר מטבק, ממצאים של השנים האחרונות הראו כי בפועל הסיגריה האלקטרונית מסוכנת לא פחות, גורמת לסרטן ואף מעודדת אנשים לעשן.

 

קליפורניה אינה המדינה הראשונה הקוראת לפקח על הסיגריות האלקטרוניות. מדינות אחרות, כמו אוקלהומה וארקנסו, כבר הוציאו אזהרה לציבור בדבר שימוש בסיגריות אלקטרוניות.

ההצהרה של מדינת קליפורניה מגיעה לאחר שהוצע חוק במדינה הקורא לאסור שימוש בסיגריות האלקטרוניות במקומות ציבוריים, ובעקבות העובדה כי מספר החנויות לממכר סיגריות אלקטרוניות במדינה גדל פי ארבעה בין שנת 2011 ל-2013.

בדו"ח של מחלקת הבריאות נכתב כי ה"שימוש בסיגריות האלקטרוניות עולה בקרב בני נוער ומבוגרים צעירים ומאיים ליצור דורות חדשים של מכורים לניקוטין".

 

בסקר גדול שנערך בבתי ספר התיכון וחטיבות הביניים בשנת 2013 התגלה כי 6.3% מתלמידי כיתה ז', 12.4% מתלמידי כיתות ט' ו-14.3% מתלמידי כיתות יא', השתמשו בסיגריות אלקטרוניות.

הממצאים הראו כי השימוש בסיגריה האלקטרונית בקרב בני הנוער היה גבוה יותר משימוש בסיגריות המסורתיות. ואם לא די בכך, הדו"ח גם ציין כי חלה עלייה חדה בהרעלת ניקוטין בקרב ילדים צעירים, עם 154 מקרי הרעלה מסיגריה אלקטרונית במהלך 2014.

 

 

להרוס את השמלה

 

הצלמת לינדה קסיאן לא ממש הופתעה כשהזוג שאת חתונתו צילמה ביקש ממנה לעזור לו להרוס את הבגדים במהלך הצילומים. ככלות הכל, מדובר בטרנד חדש לו קוראים בתעשיית צילומי חתן-כלה:                          "Trash The Dress". חלפו ועברו הזמנים שכלות שמרו על שמלותיהן מכל משמר, עטפו אותן היטב לאחר החתונה והחזירו לארון או לחנות הכלות מהן שכרו את השמלה. היום הן הורסות את השמלות בכיף על ידי שימוש בצבע, בוץ, יין, מים ואפילו מעלות אותן בלהבות. "זהו טרנד מאוד נפוץ בארה"ב. יש כלות שמשתמשות בשמלות חילופיות וזולות יותר משמלת הכלה שלהן, אך כאלו שנראות כמו שמלת כלה ויש כאלו שאין להן בעיה להרוס את שמלת הכלה עצמה לאחר החתונה”, מספרת קסיאן.

 

קסיאן, ילידת רוסיה שעלתה לארץ עם משפחתה בצעירותה ולמדה בישראל אדריכלות, היגרה לארה"ב בשנת 1999. היא עבדה כאדריכלית בחברות אמריקאיות עד שענף הריל אסטייט כאן עבר משבר והיא מצאה את ייעודה כצלמת. "כשהמרקט נפל, הייתי צריכה למצוא עבודה אחרת כי כבר לא נכנסו לי עבודות כאדריכלית. ניסיתי כל מיני דברים, גם מלצרות, אבל היה קשה להתפרנס מכך ובסופו של דבר החלטתי ללכת ללמוד צילום בסנטה מוניקה קולג'. תמיד אהבתי לצלם. כשהילד שלי נולד, לא הפסקתי לצלם אותו וכשהיה בן שנה, עשיתי לו ספר ראשון של תמונות וכל מי שראה, מאוד התלהב וככה נולדה האהבה שלי לצילום".

 

קסיאן, גרושה ואם לילד בן 11.5 התחילה לצלם אירועים בקהילה משנת 2008 והיא מספרת שהיא נהנת מכל רגע. "אני מאוד אוהבת לצלם את צילומי Trash the Dress, זה מאוד דרמטי וקריאטיבי. יש כל מיני דברים שאנשים עושים על מנת להשיג אפקטים מעניינים בצילומים, למשל הולכים למוסך ומצלמים את הכלה עם כתמים שחורים על השמלה, או עורכים מלחמת אוכל ושופכים קטצ'ופ וחרדל אחד על השני. רוב הזוגות אוהבים לצלם במים, בין אם בים או בבריכה. כמובן שבבריכה הרבה יותר קל לצלם כי הים אינו צפוי ויש גלים, אבל הצילומים שם כמובן יוצאים מאוד מרשימים ורומנטים בגלל זרימת המים והגלים והאפקטים שהם יוצרים עם המגע בשמלה".

 

כלות אמיצות במיוחד, בוחרות להעלות את השמלות שלהן בלהבות, לשם כך דרושה שמלה עם שובל ארוך ופעולה מהירה של החתן שיצטרך לכבות את האש מייד לאחר הקליק האחרון של המצלמה לפני שגם הכלה שלו תעלה בלהבות.

 

קסיאן עדיין לא העלתה אף אחת מהלקוחות שלה באש והכלות שצילמה עדיין יכולות להשתמש בשמלות הכלה שלהן (או בשמלות שהתחזו לשמלות כלה בצילומים) לאחר שטיפה טובה. יש עם זאת, לא מעט כלות שאין להן בעיה להשחית את שמלות הכלה שלהן עד יסוד ורק בשביל שתהיה להן תמונה מעניינת לתלות על הקיר.

 

 

דניאל מרין ויניב לוי  ()
דניאל מרין ויניב לוי

 

נא להכיר: יעל כגן

 

מהפנטת את לוס אנג’לס

 

 

יעל כגן עברה ללוס אנג'לס ביחד עם משפחתה לפני ארבע שנים מבוקה ראטון, פלורידה. עם המעבר לעיר חדשה, עם בעלה ושני ילדיה מנישואיה הקודמים פתחה כגן קריירה חדשה כהיפנותרפיסטית קלינית. בפלורידה, היא השאירה סוכנות נסיעות מצליחה (הנמצאת עדיין בבעלותה) וקהילה ישראלית חמה. תפסתי עם יעל שיחה על קריירה חדשה באמצע החיים ועל ההבדל בין הקהילה הישראלית שם וכאן.

 

 

למה בעצם עברתם ללוס אנג'לס?

 

"גרתי בפלורידה 12 שנים ולפני כן בניו יורק, שם נולדו הילדים. רצינו להחליף אווירה וגם הבן התקבל לאוניברסיטת סן דייגו והבת שהיום לומדת בברקלי, גם רצתה שינוי".

 

זו היתה התחלה חדשה בהרבה מובנים, גם מבחינה מקצועית, מדוע החלטת ללמוד היפנותרפיה?

 

"בעיקרון, כל החיים הייתי סוג של מטפלת ותמיד למדתי דברים בתחום הזה. ברגע שהילדים גדלו ועמדו לעזוב לקולג', הרגשתי שזה הזמן לעבור שינוי מקצועי וכשעברנו לכאן הלכתי ללמוד ב- HMI המרכז הלימודי ללימודי היפנותרפיה".

 

מה ההבדל בין הקהילה הישראלית בלוס אנג’לס לזו שבבוקה ראטון, הצלחתם להשתלב בקהילה כאן?

 

"ההבדל עצום. דבר ראשון, בבוקה ראטון הקהילה הישראלית קטנה וממוקמת באזור מסויים, כך שלכל מקום שאת הולכת, אין סיכוי שלא תמצאי מישהו שאת מכירה. כאן הקהילה ענקית ובכל פעם שאני הולכת לאירוע, אני רואה פרצופים חדשים. בנוסף, הקהילה שם מאוד מחבקת כי זו קהילה קטנה ואינטימית, ואילו כאן, אתה מרגיש שלכל אחד יש כבר את החברים שלו וקצת קשה יותר להתאקלם מהבחינה הזאת. זה שונה כשיש לך ילדים קטנים ונוצרות חברויות בין ההורים שנפגשים בגן או בבית הספר. בפלורידה היו לנו הרבה מאוד חברים, בימי שישי הייתי מארחת אצלי בין 15-20 איש ובחגים מספר המוזמנים הגיע גם ל-40 איש. כאן אנו חוגגים בעיקר עם משפחתו של גיסי הגר כאן, זה בהחלט שונה. אני לאט לאט יוצרת חברויות אבל מטבע הדברים זה לוקח יותר זמן”.

 

מתגעגעת לחיים בפלורידה?

 

"לא ממש. גם כי אני נוסעת הרבה לפלורידה, גם מבחינה מקצועית וגם לבקר את אמי שחיה שם ואת החברים הטובים. יש לי גם ילדים חורגים מנישואי הראשונים שגרים בבוקה ראטון ואני שומרת אתם על קשר הדוק. סך הכל אני מאוד אוהבת את הנופים כאן ואת מזג האוויר והילדים גם מאוד אוהבים את קליפורניה".

 

אילו אנשים מגיעים אליך לטיפול?

 

"יש לי מהכל, אני מטפלת בבעיות בזוגיות, אנשים שלא מצליחים להתקדם ולמצות את עצמם בחיים, בני נוער שמתמודדים עם מתחים לפני מבחנים, בעיות קשב וריכוז, חוסר ביטחון עצמי, פחדים וחרדות ועוד. התחלתי גם לאחרונה לעבוד עם קבוצות של אנשים המעוניינים לרדת במשקל כי זה קצת כואב בכיס כשצריכים לשלם עבור טיפולים אישיים”.

 

 

 

מה ההבדל בעצם בין טיפול אצלך ואצל פסיכולוג?

 

"פסיכולוג עובד על המודעות שלך, כי כשאתה עובד מתוך מודעות, אתה יכול להיות הכי רציונלי ולדעת בדיוק מה אתה צריך לעשות. העניין הוא שגם כשאתה יודע מה אתה צריך לעשות זה לא מספיק, כי אז בא תת המודע שלך ומנסה להתנגח בהבנה הזאת. זה מה שמביא אנשים לחזור לאכול יותר משהם צריכים, לשתות, לעשן וכו'. דרך טיפול בהיפנוזה ניתן לא רק להגיע לשורש הבעיה ולהבין מהיכן היא נובעת, אלא אף לטפל בה ולפתור אותה הלכה למעשה".

 

תני לי דוגמא.

 

"הגיע אלי גבר שסבל מגמגום קשה מילדות. הגמגום היקשה עליו לפתח מערכות יחסים, בין אם חברית או רומנטית, ומאליו גם הוריד את הביטחון העצמי שלו. כבר בפגישה הראשונה, קישרתי את הגמגום עם טראומה שעבר בילדות ובעזרת היפנוזה הצלחתי לקשר את המטופל עם הרגשות השליליים שהיו מעורבים בטראומה. ומבלי לגעת בטראומה עצמה, להקטין ולטשטש את הרגשות האלו שהיו טריגר שחזר על עצמו וגרמו למטופל לגמגם 30 שנה אחרי אותה טראומה. היום, מקץ חודשים ספורים של טיפול, הבחור מפטפט חופשי ואף יוצר קשר עם אנשים, דבר שהיה לו קשה מאוד בעבר. הרבה פעמים בעיות מהסוג הזה, קשיים חברתיים, גמגום, בעיות בביטוי, הסתגרות וכו', קשורות לאירוע טראומטי מהילדות. האדם מעדיף למחוק זאת מהזיכרון ולכן הוא לא זוכר מתי ואיך הבעיה התחילה. אבל תת המודע זוכר וע"י היפנוזה, קל מאוד להגיע לזה ולשחרר את הרגשות השליליים שקשורים באירוע".

 

 

 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים