בתחילת החודש התכנסה ב"היכל צה"ל" בגלילות קבוצה גדולה של קצינים בכירים באגף המודיעין לטקס המסורתי של הצגת הערכת אמ"ן השנתית. ראשון עלה לבמה ראש אמ"ן, אלוף הרצי הלוי, שנתן הרצאה מרשימה ובה פרס את עיקרי ההתפתחויות הצפויות בשנה הקרובה על פי הערכת המודיעין. אחת לכמה משפטים הוא הקפיד לציין שהפירוט יגיע בהרצאה שישא מיד אחריו ראש חטיבת המחקר באמ"ן, תת־אלוף אלי בן־מאיר. ליושבים באולם היה ברור לחלוטין שראש אמ"ן וראש חטיבת המחקר שלו הם באותו ראש, דבר שאינו מובן מאליו בהיסטוריה של אגף המודיעין. יתרה מזאת, הייתה תחושה באולם שראש אמ"ן רוחש אמון רב כלפי ראש החטיבה הבכיר. ואכן, ראש אמ"ן סיים את נאומו, עזב את המקום לענייניו, ותא"ל בן־מאיר עלה לבמה כדי לתת את המופע המרכזי: הצגה של הערכת המודיעין, שעל בסיסה בונה הצבא את תוכניותיו לשנים הקרובות. בן־מאיר לא השאיר פינה אחת לא מטופלת במרחב האיומים הקרוב והרחוק. גם הוותיקים שבין קציני המודיעין שישבו באולם הודו שהשנה עשתה חטיבת המחקר עבודה מרשימה במיוחד.
גם כשהוצגה הערכת אמ"ן השנתית בפני פורום מטכ"ל פירגן האלוף הלוי לתא"ל בן־מאיר. ואפילו בישיבת המטכ"ל האחרונה, אחרי שכבר פורסם דבר ההתפטרות של רח"ט מחקר, דיבר עליו הרצי הלוי באופן חיובי. לכן, כשפורסם בראשית השבוע כי תא"ל בן־מאיר זימן את בכירי חטיבת המחקר והודיע להם שהוא מתכוון לפרוש בקרוב מהתפקיד משום שהוא לא מצליח להגיע לשפה משותפת עם ראש אמ"ן — הקצינים היו בהלם.
הלוי לא יכול לטעון שקיבל את בן־מאיר בירושה מקודמו. בספטמבר 2014, כשנודע לו שהוא עומד להחליף את האלוף אביב כוכבי, ראיין הלוי מספר קצינים לתפקיד ראש חטיבת המחקר, וסימן את בן־מאיר כמתאים ביותר. הוא הכיר אותו היטב מעבודתם המשותפת בעבר. כשהלוי שב לליבת העשייה באמ"ן כראש חטיבת ההפעלה, בן־מאיר שימש כקצין המודיעין של פיקוד הדרום. בהמשך הם שוב התחככו זה בזה, כשהלוי בתפקידי פיקוד בכירים בשדה ובן־מאיר בתפקידים מרכזיים בליבת העשייה של אגף המודיעין. ראש אמ"ן לא קנה חתול בשק.
אנשים שפיקדו על השניים בעבר מרעיפים עליהם שבחים, אף שהם שונים זה מזה בתכלית. וכולם חוזרים על אותו משפט: אין אדם יותר נוח לעבודה כפקוד מאשר אלי בן־מאיר. נכון, הוא עקשן ו"קוטר". אבל אם מישהו לא מצליח להסתדר עם בן־מאיר, אומרים אותם אנשים, הבעיה היא אצלו.
לאחרונה ערכה חטיבת המחקר מבחן תקופתי, שבו נותנים פקודים הערכות אישיות ומקצועיות למפקדיהם באופן אנונימי. ראש חטיבת המחקר פטור מהאירוע המביך הזה, ולמרות זאת ביקש בן־מאיר להכניס גם אותו למבחן. איש לא הופתע שהוא זכה לציונים גבוהים במיוחד בהשוואה לשאר המפקדים ביחידה. אנשים סומכים עליו.
הגיבורים מול הירוקים
בן־מאיר צמח בליבת העשייה המודיעינית הקלאסית: קמ"ן חטיבה, קמ"ן פיקוד, ראש הזירה הטכנית בחטיבת המחקר, סגן ראש חטיבת המחקר, נספח מודיעין בארה"ב וקצין מודיעין ראשי. הוא לא גדל במסדרונות האפרוריים של חטיבת המחקר. הוא מכיר את הצבא, את אנשי הצבא ואת העשיה המודיעינית מכל הזוויות. הוא אוטוריטה בתחומו.
בשנים האחרונות יש בצמרת אמ"ן נציגות גדולה יותר מאי פעם בעבר "לגיבורים": אנשי הקומנדו, יוצאי היחידות המיוחדות. שניים מתוך חמשת תתי־האלופים שמכהנים היום באמ"ן הם בהגדרתם לוחמים, יוצאי הכוחות המיוחדים: ראש חטיבת ההפעלה, תא"ל ק', וראש חטיבת המ"מ (מבצעים מיוחדים), תא"ל א'. התחום שממנו צמחו באמ"ן הוא נישה מאוד חשובה — ואפילו קריטית — במערך האיסוף של קהילית המודיעין הישראלית, אבל הם לא קציני מודיעין. מרבית ראשי אמ"ן באו אמנם מהיחידות הלוחמות, אבל מהיחידות המיוחדות היו רק שלושה כאלה: אהוד ברק, משה בוגי יעלון והרצי הלוי – כולם מפקדי סיירת מטכ"ל בעברם.
שלושת תתי־האלופים האחרים באמ"ן הם קצין מודיעין ראשי (ראש מטה החיל והאחראי על בניין הכוח), תא"ל משה שנייד, קמ"ן קלאסי שצמח ביחידות השדה, בפיקוד ובמחקר; ראש חטיבת המחקר — ההופכת את תוצרי האיסוף למודיעין טקטי ולאומי, ונחשבה לאורך השנים לחטיבה הבכירה באגף; ומפקד יחידת האיסוף המרכזית — 8200. כיום מפקד על היחידה אחד מבוגריה, אך בעבר עמדו בראשה גם אנשים שבאו מהכוחות המיוחדים, כמו תא"ל פנחס בוכריס או תא"ל נדב צפריר.
נוצר אפוא מצב שהיום פועלים לצידו של הרצי הלוי שני קצינים שבאו מבית הגידול שלו. לשלישייה הזו, מטבע הדברים, יש שפה משותפת ומנטליות משלה. כמו בחיל האוויר – שם טייסי הקרב רואים את עצמם כגילדה משובחת, סגורה – כך גם באמ"ן: יש את הקומץ של הכומתות האדומות ויש את המסה של כומתות המודיעין הירוקות. כשראש אמ"ן צריך להכריע במחלוקת בין פקודיו לגבי משאבים, נושאים מבצעיים או סדרי עדיפויות, עלולים הקמ"נים לחוש שהקשב של ראש אמ"ן לחבריו לנשק גדול יותר. וכשאנשי ה"שו־שו" שוכחים פתאום לדווח לקציני המודיעין "הרגילים" על מבצעים כאלה או אחרים — ובמילים אחרות: ממדרים אותם — העלבון עלול להפוך לקרע.
כנראה שהרמטכ"ל לא ירד לעומק ההשלכות של המשבר הנוכחי בצמרת אמ"ן. הנימוק שמדובר בשני אנשים מבוגרים שמתעקשים לא לעבוד זה עם זה, ולכן אי־אפשר להכריח אותם, יכול להתקבל בסופרמרקט, לא בצבא. החלטה על סיום תפקיד, ולא חשוב באיזו דרגה, צריכה להיות של מפקד, לא של פקוד. מג"ד שמחליט שהוא לא מסתדר עם המח"ט יכול לבקש לסיים את תפקידו, אבל לא להציב עובדה מוגמרת. אחרת זה עלול להוביל לאנרכיה.
נוח לנתח את הפרשה הזו בכלים פסיכולוגיים, אבל זו לא כל התמונה. המשבר מתרחש במציאות ארגונית מאוד בעייתית, שמזמינה פיצוצים פרסונליים. הצבא, כמו הרבה ארגונים ביורוקרטיים גדולים, נוטה להתמודד עם בעיות באמצעות נוסחת קסם המכונה "רה־ארגון". יש בעיה? נקים יחידה חדשה או נמציא גוף מטה שיטפלו בבעיה. הבעיה אולי נפתרת, אבל המנגנון נשאר וחייב להמציא לעצמו תעסוקה. צריך היה להרגיע את הציבור אחרי אסון המסוקים? אז בנו מנגנון חדש והעמידו בראשו תת־אלוף: ראש להק אוויר למסוקים. הצבא חושב שנושא הסייבר הוא תחום מרכזי שצריך להדגיש את חשיבותו? אז מחליטים על הקמת פיקוד סייבר, כמו באמריקה, ורק אחר כך מגלים שעצם הקמת המנגנון החדש מייצרת בעיות חדשות. אמ"ן, למשל, נכנס לחרדות וחושש לאבד חלק מיחידה 8200 לטובת פיקוד שלא בשליטתו, וזה רק קצה הקרחון. אבל הרמטכ"ל כבר התחייב בפומבי, אז מחליטים על פתרון זמני לשנתיים הקרובות, שזה לא בדיוק פיקוד, ולא בדיוק שינוי, אלא עוד קשקוש ארגוני. וכדי שהקשקוש הארגוני החדש יתפקד מעמידים בראשו תת־אלוף שיתאם בין מה שעושה היום אגף התקשוב לבין מה שעושה היום אמ"ן בתחום הסייבר. התא"ל הזה יקים מנגנון, יחפש לעצמו סמכויות ותעסוקה, וזו רק שאלה של זמן עד שהאמבה החדשה תתחיל לדרוך על הרגליים של עצמה.
פיקוד הסייבר לא לבד. פיקוד העומק לא מוצא עד היום את מקומו, וגם בחיל האוויר הלכו על ניסוי ארגוני חדש: יש את ראש להק אוויר לפעילות השוטפת, ויש את ראש להק אוויר לאימונים. מעניין איך פעם – בתקופות הרבה יותר עמוסות, עם הרבה יותר מטוסים – עשה את כל זה אדם אחד.
בעקבות נסראללה
ב־2007 החליט ראש אמ"ן דאז, האלוף עמוס ידלין, להקים את חטיבת ההפעלה המבצעית. לזכותו ייאמר שכבר עם כניסתו לתפקיד, כחצי שנה לפני מלחמת לבנון השנייה, הוא הבהיר לקציניו שהמשימה המרכזית של אמ"ן מבחינתו היא לספק לצבא מטרות, ולא רק מודיעין לשם מודיעין. הביקורת שהוטחה באמ"ן בעקבות מלחמת לבנון השנייה, שהצביעה על בעיות באספקת המטרות לכוחות הלוחמים, שימשה עילה לידלין לממש את חזונו. הוא לקח את מחלקת האיסוף באמ"ן, הגדיל את התקנים, הרחיב את הסמכויות והפך אותה לחטיבת ההפעלה המבצעית. מפקדה הראשון היה מפקד סיירת מטכ"ל לשעבר ניצן אלון, כיום ראש אגף המבצעים.
המודל הבסיסי לעבודת החטיבה החדשה היה בעצם אותו צוות מיוחד שהוקם כדי לאתר את נסראללה במלחמת לבנון השנייה. בעיקרון, חטיבת ההפעלה אמורה הייתה לעשות בדיוק מה שעשתה מחלקת האיסוף, שהייתה כפופה ישירות לראש אמ"ן: להכין בנק מטרות. ראש חטיבת ההפעלה מרכז, מתוקף תפקידו, את חלוקת המשאבים המודיעיניים לאיסוף. כל גופי המודיעין הרלוונטיים – ובהם המוסד, להק מודיעין בחיל האוויר, מספן מודיעין בחיל הים וכמובן גופי אמ"ן האחרים – מציגים בפניו את המבצעים ואת הצרכים, והוא מתעדף אותם. הוא קובע מי מהגופים יקבל למשל, שירותי לווין, האם ומתי יופעל סוכן לפרויקט איסופי כזה או אחר וכדומה.
מטבע הדברים, גם חטיבת ההפעלה באמ"ן – כמו כל גוף ביורוקרטי – החלה לצמוח ולשאוב סמכויות מגופים שכנים. האיש שעומד היום בראשה הוא הוותיק שבחבורת תתי־האלופים, מכהן כבר שלוש שנים בתפקיד, נחשב לקצין חזק מאוד המקורב לראש אמ"ן, והוא זה שככל הנראה החל לדרוך על רגליו של ראש חטיבת המחקר.
חטיבת המחקר היא הליבה של היצירה המודיעינית. יכול מאוד להיות שרח"ט המחקר מבקש להרחיב את האיסוף בתחום מסוים, אבל בחטיבת ההפעלה מקבלים החלטה עם דגשים אחרים. מחלוקות מן הסוג הזה מגיעות, בסופו של דבר, לראש אמ"ן. וכשראש אמ"ן פוסק, כמעט באופן קבוע, לטובת חטיבת ההפעלה – אז ברור שבחטיבת המחקר יש תחושה קשה.
חטיבת המחקר גם הייתה במשך שנים הגורם המרכזי שמציג את סוגיות המודיעין בפני גורמים חיצוניים: מוועדת החוץ והביטחון ועד סוכנויות ביון זרות. ופתאום יש מישהו נוסף באמ"ן שעושה את המטלה הזו. הנה עוד סיבה אפשרית למתיחות מקצועית, שמקבלת גם גוונים פרסונליים.
ב־2014 הגיע ראש אמ"ן דאז, אביב כוכבי, למסקנה שעליו לבזר את האחריות שלו על היחידות המהוות את מערך המבצעים המיוחדים, עליהן הוא מפקד ישירות. עד אז עמד בראש מערך המ"מ ראש מחלקה בדרגת אלוף־משנה, שהיה מתאם את "משולש הביצוע" של הכוחות המיוחדים: הצלע הטכנולוגית, הצלע המודיעינית והצלע המבצעית. ראש אמ"ן מצא עצמו מטפל ישירות בכל צלע בנפרד, לא רק במהלך פעילויות מעבר לגבול אלא גם בתרגילים, עד לרמה המקרו־טקטית. זה ירד לרזולוציות מגוחכות של אישורי יציאה לטיול או ירידה מכוננות כזו או אחרת. כוכבי החליט שזה לא הגיוני ובנה תפקיד לתת־אלוף שלא רק יתאם את המערך הזה, אלא גם יפקד עליו. כך הוקמה חטיבת המ"מ (המבצעים המיוחדים). הראשון שעמד בראשה היה תא"ל ליאור כרמלי, כיום מפקד אוגדת יו"ש, שהגיע גם הוא מהיחידות המיוחדות.
כוכבי סיים את תפקידו ולתפקיד ראש אמ"ן נכנס הרצי הלוי, שבא מהכוחות המיוחדים ובניגוד לקודמו דווקא רוצה להיות מעורב בכל הפרטים. אבל יש כבר ראש חטיבה, תת־אלוף א', שזוהי סמכותו. אז מה עושים? מחכים לפיצוץ הבא. מה גם שלשניים יש כבר היסטוריה של עימותים בתפקידיהם הקודמים באמ"ן. מתברר שגם בתוך הקליקה של יוצאי היחידות המיוחדות בצמרת האגף ישנם חיכוכים.
ניסיונותיו של הרמטכ"ל גדי איזנקוט לפשר בין ראש אמ"ן לראש חטיבת המחקר שלו לא צלחו, אז הוא ביקש מהשניים לדחות את הפרישה של בן־מאיר לקיץ בתקווה שעד אז אולי יצטננו הרוחות והעניינים איכשהו יסתדרו. זה לא בדיוק פתרון בית הספר לפיקוד ומטה, אבל בנסיבות הקיימות זה כנראה הכי טוב שאפשר היה להשיג. אין אדם שאין לו תחליף, אבל הצבא לא יכול להרשות לעצמו לאבד אדם שהגיע לשיא בשלותו המקצועית, אחרי השקעה עצומה של שנים, בגלל מאבקי כוח על סמכויות. ¿
