שתף קטע נבחר

המהפכן שמאמין בקפיטליזם שיתופי

פייר ג'וזף פרודון אומר שתגיע מהפכה בצורה לא רגילה - באופן הדדי. העולם לא יתנהל באופן היררכי אלא באמצעות שותפויות של מחוות הדדיות וכך ההיררכיה בין מרכז לפריפריה תבוטל. אשליה או מציאות שתתגשם?

סדרת הטורים הנוכחית עוסקת בקואו-פיטליזם, קפיטליזם שיש בו שיתופי פעולה. המטרה של המסע הזה הוא להראות כיצד מתפתחות צורות קפיטליסטיות חדשות בימינו, אבל גם לעגן אותן בתולדות המחשבה הפוליטית והכלכלית. ומתברר שאת התפישה של הדדיות שכל כך פופולרית בימינו, אפשר למצוא אצל המהפכן האנרכיסטי הצרפתי בן המאה ה- 19, פייר ג'וזף פרודון.

 

לטורים נוספים של ד"ר אושי שהם-קראוס

 

מי זה פרודון?

פרודון נולד למשפחה פשוטה בתחילת המאה ה-19. את ההשכלה שלו הוא רכש במסגרת עבודתו כפועל בבית דפוס. הוא קיבל מלגה והגיע לפריז והיה כנראה הראשון שהשתמש במושג "אנרכיסט" בהוראה המודרנית - פעיל או הוגה חברתי שרוצה לבטל שלטון היררכי ו/או את המדינה עצמה.

 

הוא היה אחד מאבות הכלכלה הקואופרטיבית, הטיף להדדיות כחלק מתפיסה שנקרא לה "מוטואליזם" - הדדיות. הוא השפיע בכך על רבים שהלכו לכיוונים שונים, החל מהכלכלן (הלא מוכר) סילביו גזל שהציע כסף מזומן שערכו יורד משבוע לשבוע, כדי לייצר תזוזה מהירה בשוק האשראי (כדי למנוע מיתונים), ועד אנשי קואופרטיב הכסף ואנשי הביטקוין ששואפים לעולם של שיתוף דיגיטלי, אבל מתנגדים לאשראי זורם בנוסח גזל.

 (shutterstock) (shutterstock)
(shutterstock)

 

על הרכוש

כדי להגיע למוטואליזם, נקפוץ רגע למאה ה-17 ונפגוש את אבי הליברליזם, ג'ון לוק. לוק חשוב לנו מפני שפרודון מזכיר את התפיסות שלו (בלי להזכיר את שמו) ומתנגד להן. לוק חושב שהחזקת רכוש פרטי היא זכות טבעית שיש לכל אדם. היא עולה מהטבע שלו, ובמקרה הזה מהיכולות הטבעיות שלו.

 

נניח, אומר לוק, שמצאתי ביער עצים שלא שייכים לאף אחד. אני כורת אותם - בכח החריצות הטבעית שלי ומשקיע בהם מאמץ שהוא שלי באופן טבעי. אני גורר אותם הביתה ומגלף מהם פסלים. הפסלונים שלי מכיוון שעלו מהכשרון הטבעי שלי. נניח שאמכור הרבה פסלונים, הכסף – אותם סימנים מוסכמים בחברה – הוא שלי, הרי הוא גלגול של הביטוי של הכשרונות שלי. עכשיו אנחנו ממשיכים ברוחו של לוק.

 

נניח שצברתי בזכות כשרוני מספיק כסף ואני פותח מפעל גדול. המפעל שייך לי. אבל, מה קורה כשגדול עלי לעבוד בו לבד? אני זקוק לפועלים. אני שוכר מאה פועלים ומשלם להם מדי יום עבור העבודה שלהם. אני משלם להם בכסף שצברתי ובעצם קונה את העבודה שלהם. עכשיו מה שהם עשו שייך לי. עד כאן רוחו של ג'ון לוק והקפיטליזם שנולד ממנו.

 

פרודון כמובן מתנגד. האדמה שעליה העץ לא שלך, הוא יגיד. היא לא של אף אחד אבל היא של כולם. היא של הקהילה או של כל בני האדם. גם את העבודה לא קנית. נניח ששילמת לפועל אחד עשרה שקלים ביום. שילמת למאה פועלים אלף שקלים ליום. האם קנית את העבודה שלהם? לא! פרודון אומר. הפועלים לא יוצרים איש איש לבדו. הם מהווים קהילת עבודה של בני אדם, הם יוצרים ביחד והעשייה שלהם משותפת. כשאתה משלם לכל אחד מהם בנפרד, קנית רק חלקים מהעבודה, אבל את השלם, את העבודה שלהם כקהילה לא קנית. עבור השלום לא שילמת. ולכן, פרודון יגיד לנו שכל צורה של רכוש פרטי היא גזל! פשוט ככה.

 

אז מה עושים?

עושים מהפכה. פרודון הוא מהפכן שהתמתן מעט ברבות השנים. המהפכה, הוא אומר לנו, צמודה לכוחות האנטי מהפכניים. אולי מכאן נוצר הדלק העצום שמוביל מהפכות. אנשי הריאקציה (בתרגום מילולי "פועלים לאחור" או "פעולה לאחור") נאחזים במצב הקיים. ככה טוב להם. לזה הם רגילים. הם עומדים מול אלימות הנזקקים, מול הסבל של העם: "העם סובל, נפשו מרה: הוא כחולה נאבק הוא כילד בוכה בעריסתו". הכוחות המשמרים מתנפצים מול הכוחות הפורצים, וכך נוצר הפיצוץ הגדול שבסופו שמנצחת המהפכה והופכת למצב הסטנדרטי החדש.

 

פרודון חושב שהמהפכה שתבטל את הסדר הישן הכרחית אבל מסוכנת. מהפכה מסתיימת בשילוב של פרחים (הצלחות) עם "שלוליות דמם של מגינה או גוויות אויבה". הלוואי שהיינו יכולים למנוע אותה. נסו להקשיב לקולה, נסו להתפשר איתה. היא הכרחית והיא תשנה את הסדר הישן, אבל אם תלכו איתה יד ביד תוכלו לייצר הדרגה שתהיה פחות הרסנית. אבל פרודון ריאלי. זה כנראה לא יקרה. העולם שש לקרב. המהפכה תבוא.

 

איך יראה עולם צודק?

עכשיו אנחנו מחכים לפרודון. הגיע הזמן להציג משהו חיובי ואקטיבי, לתאר את העולם של אחרי המהפכה. כאן מגיע תורה של תפיסת המוטואליזם, ההדדיות. פרודון מציג לנו את ההיסטוריה של משמעות המילה Mutual בצרפתית (הדדית). מקור המילה הזו הוא במילה הלטינית Mutuum, שפירושה הוא שאילה או הלוואה של חפץ, אפילו החלפה. כך אמור העולם של פרודון להתנהל, לא באופן היררכי, אלא באמצעות שותפויות של החלפות הדדיות. ביטוח הדדי, אשראי הדדי, עזרה הדדית וחינוך הדדי. בנוסף לכך "כל מקום הוא מרכז פוליטי ושום מקום לא יהיה סביבה למרכז", כלומר, ביטול ההיררכיה הגאוגרפית והפוליטית בין מרכז שולט לפריפריה.

 

והנה, עוברות מאתיים שנה. היו מהפכות, אבל הקפיטליזם ניצח אותן. אבל שימו לב: העקרונות האלה של פרודון הם אלה שעומדים ביסודן של חברות וארגוני מתנדבים, בתוך הקפיטליזם. כאלה שמנסים לייצר פלטפורמות של הדדיות (לצורך רווח) מבוזרות (כלומר, ללא שליטה מרכזית – ללא מרכז וללא פריפריה). וריאציות על נושא פרודוניסטי.

 

והערת קרדיט

הציטוטים של פרודון מתוך האנתולוגיה "אנרכיזם" בהוצאת רסלינג, תל אביב.

 

ד"ר אושי שהם קראוס , מומחה לפילוסופיה של הכלכלה. מעביר הרצאות וסדנאות לקהל פרטי ולחברות. מוזמנים ולהאזין לתכנית הרדיו שלי "בעקבות הזהב " המשודרת בימי רביעי ב-12:05, ברשת א' של קול ישראל, ולהציץ בספר המבוא לפילוסופיה שלי "החור שבבייגל – מבוא ידידותי לפילוסופיה "

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: shutterstock
צילום: shutterstock
צילום: דנה בר און
ד"ר אושי שהם קראוס
צילום: דנה בר און
מומלצים