היום נפלו עלי השמיים. גיליתי שהיא יפה ממני
כמו איזו דוגמנית-על מושלמת, הבחורה שנכנסה לי לנעליים. היא בטוח גבוהה יותר, הגבות שלה נאות יותר ואפילו השפתיים. בחנתי את התמונה שלה ארוכות. יש לה תווי פנים מושלמים, היא נראית חיננית, מתוקה, אפילו השם שלה אקזוטי. ואני? מה אני? סתם אחת
לפעמים נופלים עליך השמיים. ואז לא צריך הרבה כדי שמשהו ימות בתוכך. זה קרה כשהאהבה הראשונה התנפצה לי באלו המילים: "זה לא מתאים". הייתי בת עשרים ושש. וזה קרה לי שוב בעשור השלישי לחיי, זה קרה לי היום, כשגיליתי מי החליפה את מקומי בחייו של הגרוש. כי זה לא משנה עד כמה השלמת עם הגירושים האלו, ואם אפילו רצית אותם ואם הם היו ביוזמתך, זה לא משנה אם ידעת ואם את עדיין זוכרת שקשה היה לחיות איתו ביחד, שהיית בדרך הישירה לגיהינום, ואולי כבר היית שם, בגיהנום הזה, נשרפת יום יום ממילים קשות, ממריבות מטופשות.
עוד בנושא:
3 תובנות חשובות שלמדתי על שידוכים
בדייטים אני טובה, עד שמגיעה החרדה
אם רק צד אחד מאושר, אתם בדרך לגירושים
זה לא משנה אם את יודעת שזה היה להיות או לחדול, וזה לא משנה אם התחלת לזהות סימנים של אלימות. כל אלו לא משנים מאום, כי ביומיום, גם שנה אחרי שנפרדתם, את תלכי בעולם הזה עם חור בבטן. "שלום, אני אחת, ויש לי חור בבטן". ככה תרצי להציג את עצמך, לא מבינה איך אף אחד לא רואה שאת מתהלכת בעולם הזה עם חור. משהו שהלך בך לאיבוד, משהו שהתרסק. כל החלומות, כל האמונות. בעיקר התמימות.
דווקא לתמימות אין גיל, ואחרי שאיבדת אותה פעם אחת את תמשיכי לאבד אותה כל פעם מחדש. ככה זה, התמימות נוטה להיות נצחית, כמו המקום הזה בלב שלא מבין מה השתבש ואיך לא ידעת שזה יקרה לך לפני שכל זה קרה לך. אז זהו, מה שרציתי לומר הוא שיש לי חור בבטן.
בעצם רציתי להגיד יותר מזה. היום קרה מאורע מיוחד, היום גם נשבר לי הלב ואפילו האגו שלא ידעתי שיש לי, התנפץ לרסיסים. היא יפה ממני, כמו איזו דוגמנית-על מושלמת, הבחורה שנכנסה לי לנעליים. היא בטוח גבוהה יותר, הגבות שלה משורטטות יותר ואפילו השפתיים. בחנתי את התמונה שלה ארוכות. יש לה תווי פנים מושלמים, היא נראית חיננית, מתוקה, אפילו השם שלה אקזוטי. ואני? אני מה, סתם אחת פלוס.
אני יודעת שפיניתי לה את הדרך, בעקרון אני גם מאחלת לו זוגיות, מותר לו ומותר גם לי. אחרי הכל, נפרדנו כדי לחיות מחדש. אבל למה הוא צריך למצוא את עצמו דווקא עם מישהי שנראית כמו כליל השלמות? גרסה משודרגת של מה שתמיד הייתי רוצה להיות. היא היתה צריכה להיות שונה, להיראות אחרת. פשוטה יותר, רגילה, כמוני. אבל כנראה שהוא מעדיף אותן בטעם של דובדבן.
אני נזכרת פתאום שהוא היה אומר לי איך תמיד בחר את הנשים שבחייו בפינצטה, ואיך תמיד האמנתי שהוא משקר. ופתאום אני לא מרגישה טובה יותר בכלל. לא בשבילו ולא בשביל אף אחד. גם לא עבור זה שנכנס לי לחיים וספק אם במטרה להישאר שם.
אתה משוחרר, אני רוצה לומר לגבר החדש של חיי. בחוץ יש יפות יותר וחטובות יותר ממני. הן לא עברו לידה, וקמטים של עצב מהגירושים לא חרשו להן את הפנים. הן גם לא פגומות, ובטח שאינן מתהלכות עם חור בבטן, כמוני. לך, אל תישאר איתי, גם הגרוש מצא גרסה הרבה יותר משודרגת. העולם הזה מתחלק לליגות, ואני לא בליגה. אז לך תמצא את האחת שבליגה שלך.
רעד ובחילה מקיפים אותי, ואני יודעת פתאום איך זה ירגיש כשהמישהו שספק אם פה כדי להישאר, יבחר באחרת על פני. אני רוצה להקיא, ובמקום לקחת אקמול, מדליקה את הרדיו. "מגיע לי יותר", שר דודו טסה. כן, מגיע לי להיות מאושרת, מגיע לי שהגבר שבו בחרתי יסתכל עליי ויגיד שהוא שמח שהוא בחר בי, ולא שישאל אותי בקול רם אם יש מה לאהוב בי בכלל.
היום נפלו עלי השמיים. גיליתי שהיא יפה ממני. אני לא יודעת אם היא טובה יותר, חכמה יותר, מצחיקה יותר, כיפית יותר או אפילו רגישה. אני יודעת שהיא יפה - וזה מספיק לי כדי להרגיש כמו הברווזון הכי מכוער בביצה.
לפנייה לכתב/ת 
