מתרגשת: עדי ביטי בטור אישי לקראת המסע "מלכות ונסיכות המדבר"

האמת שאני לא חוששת מכלום. להפך, הכי מחכה שהמסע הזה של "מלכות ונסיכות" כבר יתחיל. אני מכירה את עצמי ויודעת שהדבר האהוב עליי זה אתגרים ואני בטוחה שהצוות המיומן של "מלכת המדבר" תכנן היטב את המסלול והתאים את הפעילות לגיל שלנו (סנפלינג, רפטינג, אומגות, טיולים רגליים ועוד). בגלל העומס בלוח הזמנים האישי שלי, לא יצא לי לפגוש את שאר הקבוצה ולכן אני קצת חוששת איך הבנות האחרות, שלא מכירות אותי, ושעדיין לא פגשתי יקבלו אותי (פרט לשירה המדהימה שתכף אספר עליה...) ויבינו שבסך הכול אני בדיוק כמותן ויקבלו אותי כאחת מהחבר'ה בלי הנחות וצילומי פפראצי...

אז למי שעוד לא שמע או מכיר אני אסביר קצת שמדובר על טיול אתגרי לאימהות ובנות בלבד ונקרא "מלכות ונסיכות" שעובד בפורמט קליל יותר מ"מלכת המדבר" ויכול בהחלט להתאים כמתנת בת מיצווש מדהימה אך בהחלט לא רק. אנחנו מתחלקות לצוותים, כל צוות מכיל 2 מלכות ו-2 נסיכות (כל אימא היא מלכה וכל בת היא נסיכה). בת זוגתי למסע זאת שירה, אותה הכרתי לרגל היציאה למסע ואיתה אבלה בנסיעה בג'יפ כחמישה ימים ואף אחלוק את הלילות באכסניות. מכיוון שכל צוות צריך לבחור סימן היכר, שירה הציעה לסמן את הקבוצה שלנו בצמות ששזורים בהן חוטים צבעוניים (מזל שלאימהות שלנו יש שיער ארוך) או שנכין צמיד זיהוי. אז יש לנו עוד כמה שעות להחליט על כך, מבטיחה לעדכן.

מיותר לציין שמהרגע שנפגשנו בפעם הראשונה לפני כשלושה שבועות בערך לא עבר יום בלי ששוחחנו בוואטסאפ או בטלפון או נפגשנו או ישנו אחת אצל השנייה ו/או גם וגם וגם וגם? ובכן זוהי שירה ואני כל כך שמחה שפגשתי אותה, כל מילה מיותרת. שירה היא ההפתעה המיוחדת שלי לפני שהמסע הזה בכלל התחיל. וחשש אחרון בהחלט... מכיוון שבחלק מהמקומות לא תהיה קליטה של הסלולר, אז ייצא לי להתנתק משגרת היום יום וגם מכל האינסטוש, פייסבוק, וואטסאפ. זה בטח לא יהיה קל, אבל מעניין.

כמו לכל טיול שנוסעים אליו, גם לטיול הזה צריך לארוז דברים. במקרה של הטיול הזה האריזה היא ממש "בקטנה" כמו שאומרים. בדרך כלל אני אורזת חצי ארון אבל לטיול הזה יש בגדים שקיבלנו, תלבושת אחידה של "מלכת המדבר" אותה נלבש במהלך כל הטיול ככה שזה ממש מקל על העניינים כי פרט לפיג'מה אין עוד מה להביא... אולי קצת סומק בכל זאת.

הדבר שאני הכי מצפה לו במסע הוא ללא ספק לעשות כיף ולצבור חוויות חדשות. כמובן שה"דובדבן שבקצפת" זה היום האחרון שבו יתאפשר לנו קצת לבלות ולעשות שופינג בברצלונה, אני חייבת.

שמעתי על המסע שהוא מאוד מחבר בין אנשים, מלכד וגורם לך להוציא מעצמך את המקסימום והטוב שבך, שהוא גורם לנו להבין את כוחן של הנשים ואת משמעותה של "העצמה נשית". המסע קצת מחזיר אותנו לשורשים, גורם לנו להתנתק כליל משגרת היום יום ומכבלי המדיה (אינסטוש, פייסבוק, וואטסאפ, כי פשוט אין קליטה!), מלמד אותנו איך שורדים בטבע, להעריך את הטבע, להתחבר לטבע, לנקות את הנפש ולשאוף טוב טוב את כל הנוף המדהים הזה (שבינתיים ראיתי רק בתמונות) לראות ולקחת איתי קצת הביתה מהשלווה שתאפוף אותנו שם.

והכי הכי חשוב!!! החיבור הזה שבין אימא ובת שכולם מדברים עליו שזה מה שהטיול הזה עושה, אני לא יודעת מה עם כל השאר, אולי בגלל שהחיים שלי הם קצת יוצאי דופן ואולי בגלל שאימא שלי היא זאת שלוקחת/מחזירה בד"כ ואנו מבלות שעות מטורפות ביחד והיא החברה הכי טובה שלי אז באמת שבינינו אני לא יודעת מה עוד יש "לחבר", אבל אני בטוחה שבעבור אלו שהאימהות שלהן עובדות וחוזרות רק לקראת הערב והתקשורת קצת חורקת (גיל ההתבגרות וזה...) זו הזדמנות מצויינת להשלים את הפער ולהזכיר לעצמנו עד כמה הקשר הזה חשוב והכרחי. אולי אני עוד אופתע.

אני מתרגשת מאוד. מנסה לחשוב אם שכחתי איזה משהו שאני חייבת לקחת איתי, כי בכל זאת אנחנו לא נראה חנויות ובתי קפה למשך כמה ימים טובים... צריכה להספיק לקנות שוקולדים בדיוטי פרי כדי לקחת איתי. מי שלא יודע אני מכורה, אז אם בא לכם להביא לי מתנה פעם, שתדעו, כמה שיותר מריר יותר טוב. אני מבקשת מאימא שתתנהג יפה ותשתדל לא לעשות לי פדיחות (תזכירו לי רגע מי המבוגר האחראי כאן?) מחפשת את היד של שירה שחלילה לא תעלם לי מהאופק.

יאללה נסעתי, קריאה אחרונה. דיווחים מהשטח בקרוב.

שלכם, עדי.