אני מבוגרת ממנו בעשור ואנחנו מאוהבים

לפני שנתיים וחצי, בשלהי ספטמבר, רציתי לקחת קצת פסק זמן מהחיים ונסעתי לטייל בארה"ב ולבקר את אחותי שמתגוררת בקליפורניה. השלמתי את ההכנות בזריזות וטסתי לראשונה בחיי לאמריקה. ביום יפה ושטוף שמש טיילתי עם ידידי איציק, שהסביר לי איך החיים עובדים באמריקה, ופתאום ראיתי מישהו מתהלך לו בנונשלנטיות.

עוד בנושא:

לא התחתנתי ואין סיכוי שאתחתן בעתיד

10 שאלות ששואלים אותי על פוליאמוריה

איך החלום האמריקאי התנפץ לי בפנים

"מי זה הבחור המוזר הזה?" חשבתי לעצמי. הוא התנהל באיטיות, היה לו שיער שחור שופע ועיניים חולמניות. הבחור המוזר התקרב לעברנו. איציק הכיר אותו. הבחור הביט בי. "שלום, נעים מאוד, איתן" . לחצתי את ידו קלות והוא המשיך בדרכו כשקולו של איציק הולך ומתאדה בין הצללים, בזמן שאני עוקבת עם עיניי אחרי איתן, הבחור המוזר – עד שנעלם באופק.

משם והלאה הכל המשיך כרגיל. הכרתי מגוון של אנשים, טיילתי במקומות עוצרי נשימה, נהניתי ממזג אוויר פנטסטי, עד שיום אחד חזרתי למקום בו ראיתי את איתן, הבחור המוזר. הנה הוא שוב. לא יודעת למה, אבל הוא שוב משך את מבטי באופן בלתי מוסבר. ובכל פעם שזה קרה, הייתי מהופנטת. היה בו משהו בלתי מוסבר שגרם לי להרגיש טוב. מספר ימים לאחר מכן, הכרתי את אחיו מבלי שידעתי עובדה זו. לפתע אני רואה את איתן מתקרב לעברנו, ורק אז הבנתי את הקשר המשפחתי.

במרוצת הימים, איתן ואני התחלנו לפתח קשר ידידותי. הוא עזר לי להכיר את ארה"ב יותר טוב, הכיר לי אנשים, מקומות טובים לאכול בהם. הוא סיפר לי שנולד וגדל כל חייו בארה"ב אבל הוריו ישראלים, לכן דיבר גם עברית וגם אנגלית באופן שוטף. עם הזמן, התחלתי להרהר עליו ולתהות על קנקנו. הוא טיפוס שונה, מעניין, מאוד חכם, מסקרן, סבלני. אבל לא נתתי לעצמי להמשיך עם המחשבות האלה. הדחקתי אותן עמוק פנימה. מה כבר יש לבחורה בת 33 לעשות עם בחור שעוד לא מלאו לו עשרים?

אני בת 33, זה בחיים לא יעבוד בינינו(צילום: Shutterstock)

הגבר הנהדר ביותר

כשהכרנו הייתי לבד. בעברי היו לי מערכות יחסים ארוכות טווח, אך מעולם לא הצלחתי לראות את הגבר שאיתי כדבר הכי טוב שקרה לי בחיים. פעם קראתי בספר משפט שמאוד אהבתי ועד היום חקוק לי בראש: "הגבר הנהדר ביותר שפגשתי מעודי". וזה מה שרציתי. אף פעם לא חיפשתי כסף, רכב יקר או בית. חיפשתי את הגבר הנהדר ביותר שפגשתי מעודי. לכן כשהכרנו, הוא נתן הרבה אור לחיי.

לאחר חודשיים של ידידות התחלנו לצאת. הוא היה ג'נטלמן, רגוע ובעיקר חכם. וככל שחלפו הימים רק רציתי אותו יותר. באחד הדייטים, עלינו אליו לדירה בפעם הראשונה. התחלתי להתנשם בכבדות והתיישבתי בצד בחשש. בהיתי בקירות, הזעתי, נלחצתי. מה למען השם אני עושה פה? איך הגעתי לפה? ניסיתי להרגיע את עצמי: "אל תדאגי, יהיה בסדר, את נהנית, עושה קצת כיף. מה כבר יכול לקרות?".

אז יכול לקרות! בטח שיכול! אני לא רוצה להתאהב בו, הוא מתוק ומקסים אבל שכה אחיה, 13.5 שנים מפרידות בינינו! הוא ממש צעיר! בגילו רציתי לאכול את העולם עם כפית. מה הוא רוצה ממני? למה הוא עושה את זה לעצמו? אולי אברח עכשיו ואמנע את המבוכה לשנינו וככה זה ייגמר?

אבל בחרתי להישאר.

בחרתי להישאר למרות הכל(צילום: Shutterstock)

הסתרנו את הקשר מכולם, והאנשים היחידים שידעו היו אחיו ואחותי. הוא לא אמר לאף אחד כי ביקשתי ממנו לא לספר. התביישתי שאני יוצאת עם בחור כל-כך צעיר. לא רציתי שישפטו אותי, או לשמוע הערות על כמה אני מבזבזת את החיים שלי. רציתי להשתחרר וליהנות עם הבחור שכל-כך חיבבתי.

מכיוון שאיתן עובד בהייטק, מלכתחילה ידעתי שהגיע לאזור לזמן מוגבל. הוא אמר לי שהוא עוזב למדינה אחרת, וברגע שהוא אמר את זה הדמעות כבר זלגו מעצמן. הסתרתי את פניי במבוכה ואמרתי בפשטות "אני לא רוצה שתלך".

"אז תבואי איתי" הוא אמר. הבטתי בו בשתיקה לכמה שניות. הרי זה אמור היה להיות רומן זמני ועכשיו הסיפור קיבל טוויסט משלו. לא ידעתי מה להגיד. לא תכננתי להמשיך יותר ממה שכבר התרחש. אמרתי לו שאני צריכה לחשוב על זה.

הייתי מבולבלת. להמשיך קשר שאני יודעת שייגמר בקרוב?! מה, החלקתי על השכל? מחשבות התחילו לרוץ לי בראש. את בודדה, אמרתי לעצמי, זאת הבדידות והתסכול שפועמים אצלך בלב. אל תעשי את זה לעצמך, כשזה יגיע לרגע האמת הרי תהיה פרידה, והיא תהיה קשה מנשוא. היו שם עוד אלף ואחד תירוצים, ולמרות זאת משהו בי עדיין לא רצה לשחרר. אז נסענו.

מה אני מעוללת לעצמי? למה אני צריכה את זה?(צילום: shutterstock)

בהמשך גם אחיו הצטרף, ונהנינו מאוד. גרנו בבית יפה, משפחתו קיבלה אותי מדהים. חווינו עליות ומורדות, ושם גם הוא אמר שהוא אוהב אותי בפעם הראשונה. מועד כרטיס הטיסה לארץ התקרב בצעדי ענק, וסיכמנו בינינו שנישאר ביחד עד מועד חזרתי לארץ. 

למה אתה לא בן 35?

ככל שהתקרב התאריך, כך היה יותר קשה. אבל התכוננתי לזה, ידעתי שמתישהו כל זה ייגמר. החלטתי לעזוב לפני הזמן ולשהות סופשבוע לבד בניו יורק. לאחר שסיפרתי לו על תוכניותיי הוא החליט להצטרף אלי. ממש לא רציתי שיבוא, ידעתי שיהיה יותר קשה להיפרד ולא רציתי להתמודד עם זה. אך הוא התעקש והגיע לניו יורק יום אחריי.

עם נחיתתי בארץ הייתי כמו סהרורית. היה לי קשה, השתדלתי לעשות הכל כדי להתגבר על זה. שום דבר לא עזר. רציתי שהכאב ייגמר. למה אתה לא בן 35? לפחות תהיה בן 27! – למה אתה כל כך צעיר? לאורך התקופה הזו לא יצרנו קשר אחד עם השניה. יום בהיר אחד הוא מודיע לי שהוא בא לארץ לביקור. הייתי אובדת עצות - האם לראות אותו למרות ששוב נאלץ להיפרד? אוקיי, אז שוב החלטתי, נהנה בארץ ולאחר מכן זה יגמר סופית.

היה לנו מאוד כיף, טיילנו ברחבי הארץ, צחקנו, בכינו, התרגשנו, הכרתי את משפחתו המורחבת. תחילה, כששמעו על הגיל שלי מבלי לראות אותי, חשבו שאיתן השתגע, אבל כשראו אותנו ביחד הבינו את פשר החיבור. שוב רצינו שזה ימשיך לנצח. איתן האריך את שהותו בארץ ונשאר איתי ארבעה חודשים.

טיילנו והיה לנו מושלם(צילום: Shutterstock)

ואז שוב אותו סיפור: הוא טס, והריקנות והמועקה חזרו לבלות במחיצתי. עד שהוא התקשר והכריז: "את צריכה לבוא לגור איתי בארה"ב". עניתי שאני לא רוצה להרוס לו את החיים, שלא יתעורר יום אחד ויבין איזו טעות עשה. רציתי להיות אמיתית איתו, תיארתי לו כל תסריט רע אפשרי שיכול לקרות. עשיתי לו חיים קשים.

הרי בגילי, אי אפשר להיסחף עם התאהבות בלי לדעת מה תהיה בסופה. רציתי מערכת יחסים רצינית, חתונה, ילדים. הוא שאל אותי למה עם כל התסריטים שלך לא תיארת סוף אחד טוב? למה הכל צריך להיות כל-כך שלילי? האמת, לא ידעתי מה לענות לו. הוא צדק.

הוא תמיד אמר לי שאף פעם לא היה לו חיבור עם צעירות או שפה משותפת איתן. שהן משעממות אותו, שהוא תמיד אהב מבוגרות והתחבר אליהן הרבה יותר. אמר שתמיד רצה להיות אבא צעיר ובעל משפחה. מין מזדמן עם בחורות אף פעם לא משך אותו.

אמרתי לו "אבל כשאהיה בת 40 אתה תהיה בן 27, אהיה מבוגרת ואולי אפילו יתחילו לראות את ההבדלים בינינו", אך הוא אמר שזה ממש לא מטריד אותו, שבוודאי אהיה יותר יפה, ושהוא מרגיש בכל רמ"ח איבריו שאני האישה בשבילו והוא אינו יכול להתכחש לעובדה זו ולמה שהוא מרגיש.

מה אפשר לומר לאדם שנותן תשובות כל כך כנות וחד-משמעיות? הבחור פשוט ידע מה הוא רוצה. דבר שאני לא יכולה לומר על אף גבר שחוויתי עימו מערכת יחסים בעבר. טסתי אליו לארה"ב באותו שבוע.

היום, שנתיים וחצי אחרי, אנחנו נשואים באושר, מנהלים עסק ביחד, גרים בעיר ששנינו מאוד אוהבים, והאהבה מאוד חזקה שגדלה מיום ליום. זאת ההחלטה הכי טובה שעשיתי בחיי.