רוצים שפרויקט ציבורי יצליח? גייסו תרומות
איך ייתכן שבניית המשכן במדבר - המקום החשוב ביותר לעם ישראל - ממומנת מכספי תרומות הציבור? כשאדם מחובר לרעיון מתוך התנדבות, הוא מחויב אליו כמו למשפחתו או לעבודתו. חברה שיודעת להכיל בתוכה התנדבות כרכיב כלכלי-חברתי, תוכל למנף את עצמה. פרשת שבוע כלכלית
"דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ תִּקְחוּ אֶת תְּרוּמָתִי". השורש נ.ד.ב מופיע לראשונה בפסוק זה בפרשת תרומה ביחד עם צירוף המילים - לקיחת תרומה.
לטורים נוספים במדור פרשת שבוע כלכלית
גיוס התרומות מבני ישראל נעשה לטובת בניין המשכן במדבר. האם ייתכן שבניין המשכן - המקום המרכזי של השראת השכינה, ממנו יוצא ונכנס משה לדבר עם אלוקים, ממנו יוצאים החוקים והמשפטים - נבנה ע"י גיוס תרומות? האם אין דרך אחרת לבנות את בית השכינה? להכין את כלי המשכן (מזבח, ארון, כפורת, שולחן הפנים), את בגדי כהונה ועוד ועוד?
ומה משמעות ההתנדבות כאן? האם לא מגדירים תקציב ומתמחרים כל כלי וכל קרש, ואז מגייסים את הסכום הנדרש? מה היה קורה אילו לא היו מצליחים לגייס את הסכום הנדרש? האם היו בונים רק חלק, או בונים מנחושת את מה שאמור להיות זהב?
על מנת לענות על שאלות אלה, יש להתבונן על מושג התרומה ומושג ההתנדבות והנדבה. לכאורה, הפסוק "מאת כל איש אשר ידבנו ליבו" - מביא תפיסה חובבנית של כל אחד יעשה מה שליבו אומר לו, מה שבא לו ואיך שבא לו. אלא שבפועל הסתכלות עומק על פסוק זה תתן לנו פרספקטיבה אחרת לגמרי על עולם ההתנדבות.
קחו תרומה או תנו תרומה?
התנדבות היא מקצוע, לא משרה - אבל כן מקצוע! הדרישה של הקב"ה היא לגייס כספים רק ממי שליבו עם החזון החברתי והרוחני של המשכן. ממילא, ייתכן ומראש יש צמצום של מספר האנשים בעם שירצו להיות שותפים לבניית המשכן - כי ייתכן שלא כולם שווים בליבם לבניית המשכן. אבל מי שכן מחובר לרעיון, לחזון - יהיה שותף בליבו גם בפועל בבניית המשכן.
כניסה לעולם ההתנדבות אינה חינם. הכניסה דורשת התחייבות לתת מכל הלב (אשר ידבנו ליבו - לנדב את הלב) ולתרום את היכולות, הכישורים וכל מה שהמתנדב מביא לטובת בניית החזון.
נראה שדווקא המקום הכי חשוב לעם ישראל נבנה ע"י עם ישראל, כל אחד עם יכולותיו - הן ברמת התרומה הכספית ("זהב, כסף, נחושת"); הן במוצרים (תולעת שני, ושש ועזים, ועורות אילים מאדמים, עצי שיטים, שמן, בשמים ועוד); והן בביצוע הבנייה בפועל (טוויה של הבדים והעורות).
נראה שהביטוי בפסוק: "תקחו לי תרומה" מוסבר יותר לאור הדברים האלה. לכאורה היינו צריכים לקרוא "תתנו לי תרומה" - מדוע הציווי הוא לקחת תרומה? התשובה היא ברורה. ברגע שאדם מחובר לרעיון ורוצה להיות שותף לבניית החזון - לוקחים ממנו את התרומה. הוא מחוייב כפי שהוא מחוייב למשפחתו ולמקום עבודתו. המחוייבות הזו מתחילה בבחירה, אך לאחר קבלת המחוייבות - יש לקיחה של תרומה.
למה לבנות מכספי תרומות?
ועדיין נשארת השאלה בנוגע לצורך בתרומה בכדי לבנות את המשכן. נראה לי שדווקא המקום החשוב ביותר לעם ישראל צריך לבא מנקודת החיבור של האדם למשכן. אם בונים כי "צריך", אז הערך של עבודת המשכן, של קבלת עול מלכות שמיים ושל המקום עצמו - יקבלו משמעות של כפיה ללא בחירה.
ברגע שהמקום נבנה כתוצאה מרוח ההתנדבות מבלי לוותר על המקצועיות, המחוייבות והאחריות – הרי שהמקום יקבל משמעות ויתקבל בעיני העם כמקום בעל ערך רוחני גדול. עבודת המשכן תיעשה ביתר שאת, וכל ההתייחסות תקבל משנה תוקף לחיבור בין העם לבין הקב"ה.
כך גם כל התנדבות ותרומה שאנחנו מכירים כאן בימינו. לכאורה, יש נטיה לחשוב שהמתנדב עושה ככל העולה על רוחו, ברצותו בא וברצותו הולך – והוא אינו מחוייב לאף אחד. זה נכון, אם להתנדבות אין חזון, אין רעיון. אבל אם המתנדב מגיע כיון שיש חזון שהוא מחובר אליו - הרי שההתנדבות הינה מחוייבות גדולה מאד למימוש החזון (שבתוך מימוש זה קיים גם מימוש אישי).
בניית חברה שיודעת להכיל בתוכה התנדבות כרכיב כלכלי חברתי, תוכל למנף את עצמה עשרת מונים. חיבור האנשים לפיתוח החברה, חיבור התרומות (זמן, כסף, משאבים נוספים) לבניית חזון - יכולים להביא מזור חברתי כלכלי רחב מתוך חיבור אמיתי לערכים, לחזון, לרעיון.
בהמשך לפסוק הפותח של הפרשה אנו מוצאים את המהות: "וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם". העשייה של המקדש נעשית במקצועיות ובהתנדבות - ואז מתקבלת השראת שכינה.
הכותב הוא מנהל מחוז מרכז, ירושלים והדרום של ארגון פעמונים
לפנייה לכתב/ת 
