שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות

    אני הילד השמן במשפחה של רזים

    כשברק שרון נתקל במשמרת שלו השבוע במסעדה במשפחה עם נער שמן, הוא נזכר בילדותו ובהפרעות אכילה שפיתח. "על השולחן היו שלושה מילקשייקים עם קצפת וכוס מים אחת. ההורים רק הקניטו את הילד, וכששאלו את דעתי אמרתי שחבל שאי אפשר ללמד אנשים להתנהג כמו בני אדם"

    עולה היום למשמרת ומגיע לקחת הזמנה משולחן - אבא, אמא ושני נערים מתבגרים - אחד מהם שמנמן. לוקח הזמנה מכולם, ומגיע אליו. הוא רוצה פיצה וההורים לא מסכימים. אחר כך פסטה שמנת, והם אומרים שכבר יש לו בעצמו צורה של שמנת. הם מתפשרים על כריך, אבל מסכימים לו ״רק חצי, בלחם דגנים. ושום קולה, אלא כוס מים״.

     

    עוד בערוץ הורים:

    - צפו: מה אדיר מילר חושב על זמן איכות משפחתי

    - למה אסור לעשות דיאטה לילדים אף פעם?

    - אני האמא היחידה שלא תגיע למסיבת יום המשפחה בגן

     

    הסיטואציה מעצבנת אותי, אבל אני לא עושה כלום. חוזר על ההזמנה ועוזב אותם. אחרי כמה דקות יוצא להם האוכל. על השולחן יש שלושה קינוחים, ושלושה מילקשייקים עם קצפת וכוס מים אחת. תוך כדי ההגשות והפינויים אני לא מפסיק לשמוע איך מקניטים את השמנמן. מהקצת ששמעתי הוא לפני גיוס, ״אבל לאן יקבלו אותו? אולי להיות טנק״.

     

    אני נכנס לשטוף פנים, ושומע רעשים מוזרים מהתא. מישהו מקיא. יש לי הרגשה לא טובה, אז אני מחכה קצת, ומהתא יוצא השמנמן. "ברק השמן" עומד מולו חנוק. מת להגיד משהו, לצרוח, להגיד שיהיה בסדר, לחבק, אבל אני לא עושה כלום.

     

     (צילום: shutterstock)
    (צילום: shutterstock)

    מילשייק עם הר של קצפת

    משפחת סופר-על מבקשת חשבון. ומשום מה הם מתחילים לפתח איתי שיחה, לשאול מה אני לומד, ואני עונה: ״אני לומד תזונה כי הייתי ילד שמן במשפחה של רזים, והתפתחו אצלי הפרעות אכילה. הייתי מאושפז לסירוגין כל תקופת התיכון, והלימודים שלי זאת דרך להתמודד עם זה. ובעיקר אני מצטער שאי אפשר ללמד אנשים להתנהג כמו בני אדם".

     

    לכתבות וטורים נוספים - היכנסו לפייסבוק הורים של ynet

     

    שקט בשולחן. כולם בהלם. פתאום הם מבינים איך הם התנהגו. האמא מבקשת מילקשייק במקום המים, והאבא מוסיף חנוק מדמעות ״עם הר של קצפת!״, והשמנמן מחייך. מסתכל עליי בעיניים טובות של תודה. ואני מחייך מבפנים.

     

    זעקה לעזרה

    האמת היא, שהם פשוט בקשו חשבון, והבאתי להם. לא עשיתי כלום. הייתי פחדן. פחדן מדי להתערב. כי זאת לא זכותי להכנס לאנשים לחיים שלהם. האמת היא, שבזמן שהם שילמו, השמנמן נעלם שוב לשירותים.

     

    ועכשיו שתיים בלילה ואני עדיין חושב עליו. והמבט שלו חקוק לי בלב, הזעקה הלא מודעת לעזרה. ואני לא עשיתי כלום. אני מבטיח לשמנמן ול"ברק השמן" שאני עוד אעשה. משהו. כדי לשנות אפילו קצת. ומזכיר לעצמי שזאת הסיבה האמיתית שבחרתי ללמוד אומנות כי שבעתי מאנשים כאלה .


     

    ברק שרון, 25, מסיים בקרוב לימודי משחק ב״גודמן״ בבאר שבע




     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    "הייתי מאושפז לסירוגין כל תקופת התיכון"
    ד"ר רק שאלה
    מחשבוני בריאות
    פורומים רפואיים
    מומלצים