Boycott Israel, if you think that's just

But unless you have a double standard you must

Also boycott the rest of the nations

With allegations of human rights violations

We're not perfect but if you think we're the worst

First take a look at the rest of the earth

Don't pick and choose to pick on the Jews

Pick up the paper and read the news

לפני קצת יותר משנתיים, כתב הראפר ארי לסר את השיר הזה מתוך מה שהוא מגדיר "התסכול נוכח המוסר הכפול של העולם". כשהוא נחוש למחות כנגד הניסיון של גופים שונים בעולם להחרים את ישראל, העלה את השיר "Boycott Israel" ליוטיוב וראה תוך שעות איך הוא הופך לשיגעון במדיה החברתית.

"זה לא שאני חושב שכל מה שישראל עושה הוא נכון", אמר האמן החוזר בתשובה. "אבל לפני שמקימים ארגונים וצעקות ופעולות קיצוניות כל כך, אם באמת זה מגיע ממניעים הומניים, כדי להתחיל במקומות בוערים קצת יותר".

אז הוא קרא בשירו לעולם להסתכל על פשעים של שלל מדינות אחרות, לפני שהוא שופט את ישראל. גם התגובות הקשות והאלימות שזכה להן לא עצרו אותו, ובימים אלה הוא מבקש לחזור לאותו מסר וכשיגיע השבוע להופעות בניו יורק, הוא מתכנן לקחת חלק בעוד פרויקט מוזיקלי לטובת ההסברה הישראלית, או יותר נכון, אנטי-אנטי ישראלית.

ארי לסר, 29, גדל בקליבלנד, אוהיו. היום הוא אמנם גאה להצהיר על עצמו כאורתודוקס, אבל אז הוא עוד היה חילוני לחלוטין. "יש בקליבלנד קהילה גדולה של יהודים, אבל מעט מאוד ישראלים. הזכרון היחיד שיש לי מישראלים אלו שליחים שהגיעו מדי פעם, נציגי צבא או סוכנות".

כשהיה בן 10 התחילה המשפחה לפקוד את בית הכנסת המקומי. "ההורים שלי החליטו לחזק את השורשים היהודים והלכנו לבית כנסת רפורמי, ליבלי ביותר. אני לא זוכר חוויה רוחנית, אלא בעיקר זוכר שפתאום אכלנו ארוחות שבת, והיום היחיד שהוקצה לנו לצפות בו טלוויזיה, שבת, לפתע נלקח מאיתנו".

לסר למד בתיכון ציבורי ש-80% מהתלמידים היו אפרו-אמריקאיים. "כולם הקשיבו מסביבי להיפ הופ, מוזיקה שחורה, ואני החלטתי לכתוב איזה קטע ראפ מצחיק לגמרי בהומור בכיתה. החברים שלי אמרו שזה היה כל כך טוב. חשבתי שאם משהו שטותי כזה עובד, מה יהיה אם אטרח קצת יותר. אז ניסיתי וניסיתי ומהר מאוד זה הפך לעבודה של ממש".

לסר החל להופיע, חיבר שירי ראפ מצחיקים והתחבר ללהקה. במקביל החל את לימודי הקולג' ללימודי מדע המדינה. "להורים שלי יש עיתון סאטירי על פוליטיקה, וידעתי שצריך ממש להבין בהיסטוריה ופוליטיקה בשביל לצחוק עליה".

איך נחשפת לישראל בשלב הזה?

"היתה כיתה שנקראת 'ישראל-פלסטין'. חשבתי שאני נכנס לכיתה הזו עם דיעה מאוזנת, כי למדתי דברים טובים על ישראל אבל גם הבנתי את הסבל והתסכול הפלסטינים. אבל בכיתה הכל היה ההיפך ממאוזן. גיליתי חד צדדיות מטורפת. הכל היה אנטי ישראלי. מתוך 13 ספרי לימוד, אחד פרו ישראל והשאר פרו פלסטיני. אחרי כמה שבועות אפילו הפרופסור אמר שהוא ישנה את השם של הכיתה לפלסטין, כי לישראל כלל אין זכות קיום".

ארי מספר שכל הסטודנטים היהודים עזבו את הכיתה כי הדברים היו קשים לעיכול. הוא לעומת זאת החליט להישאר. "חשבתי שאם אעזוב, לא יהיה אף אחד שידבר לטובת ישראל".

איך זה השפיע עלייך?

"זו היתה הפעם הראשונה שהבנתי שחייבים קול פרו ישראלי בקמפוס. בשלב הזה לא היה לי יותר מדי מידע ועדיין חשבתי שזה קיצוני. וזה עוד היה לפני כמה וכמה שנים, עכשיו זה רק יותר גרוע. הרגשתי שאני לב המערכה. עצם זה שנשארתי בכיתה הייתה הפעולה הראשונה שלי. חלק מהתלמידים היו כבר ממש משולהבים במחשבות המעוותות, אבל חלק כן הקשיבו ופתחו את הראש לראות משהו אחר".

למרות התכנון להצטרף לעסק המשפחתי,לסר מחליט אחרי הקולג' להמשיך ולהתמקד בקריירה המוזיקלית. בכל סופשבוע כמעט היה מגיע לפסטיבלים השונים וכך התפרנס. באחת ההופעות נתקל במפיק מלוס אנג’לס שהציע לממן לו את האלבום הראשון והזמין אותו להגיע לשם להקלטות.

"באולפן הכרתי חבורה של מוזיקאי ראסטה שמאמינים שמושל אתיופיה היה משושלת מלכת שבא והמלך שלמה, וזה משהו שריתק אותם מאוד. הם היו מחלקים ספרי תהילים לקהל שלהם, ופתאום שמתי לב שקטעים מתהילים יהיו ממש ראפ טוב. התחלתי לעבוד על זה. לא כפרויקט דתי אלא שימור של שירים היסטוריים".

איך כל זה הוביל לחזרה בתשובה?

"בתהליך העבודה הרגשתי שאני מתחבר עם השם. הבנתי שהמלך דוד שכתב את הדברים דיבר אל השם, לא לאנשים, ושהוא האמין שהשם הקשיב לו, שיש ביניהם שיח. ככל שהעמקתי יותר ויותר התחברתי עד שהתחלתי להיכנס ממש לחומש, כי זה היה העיקר וזו הייתה פעם ראשונה שממש קראתי תנ"ך וזה היה מדהים. את כל התהליך עברתי לבד, בלי רב, בלי קהילה, רק אני והספרים".

המשכת להופיע?

"הסיפורים מהתורה אוניברסליים. בזמן הזה הופעתי בעיקר בפסטיבלים גדולים וככה הרווחתי כסף. הבעיה היתה שהתורה אומרת לי לשמור שבת. אבל סופי שבוע היו 3 ימי העבודה היחידים שלי וחששתי לאבד את המעט שהרווחתי. בסוף קיבלתי אומץ לשמור שבת. הגעתי לפסטיבלים, אבל לא הופעתי בשבת. נוכחתי לגלות שככה הרווחתי אפילו יותר כסף".

בהמשך הגיע לסר בפסח לפסטיבל באריזונה והחליט לעשות את החג בבית חב"ד. הרב שמע שלארי יש שיר מיוחד על 10 המכות וביקש שישיר לכולם. הקהל גילה התלהבות וארי הבין שקהל אורתודוקסי הוא קהל יעד חשוב.

ארי הרחיב את הקהל היהודי שלו והמשיך ללמוד תורה. רגע לפני שמסתיימת זכות הביקור בישראל בחינם ליהודים (בגיל 26) מיהר לנסוע לישראל, למד בישיבה 10 חודשים ונדהם לבקר במקומות עליהם קרא.

“זה הרגיש כמו חזרה בזמן, חוויה מדהימה. התחלתי לבכות באחד הביקורים במערת המכפלה. הרגשתי שאני יודע שהיסודות שלי כאן. מה שהיה מדהים זה שגם המוסלמים היו שם כי זה גם אבא שלהם. פתאום כל מה שקראתי התחבר".

אז איך בעל תשובה עם התמחות בהיפ-הופ תנכ”י הפך להצלחה גדולה ביוטיוב?

"חזרתי לארה"ב באיזור חנוכה, ושמתי לב שכל שירי החג בעצם מורכבים מקונוטציות לחג המולד, וחנוכה זה בדיוק ההיפך במסר. היכה בי שזה אירוני שיהודים כאן הפכו את זה לחג מולד יהודי. כתבתי ראפ בזריזות לפני שנכנסההשבת, צילמתי במחשב וממש ברגע מהאחרון העליתי ליוטיוב. כשיצאה שבת היו כבר 1000 צפיות. וכך זה המשיך עד 40,000 עד סוף החג. עד אז לא העליתי לכלום ליוטיוב או מדיה חברתית אבל זה פשוט קרה".

הצפיות עלו ועלו, וארי המשיך ליצור ולהעלות שירים לשלל ערוצי המדיה החברתית. הוידאו הפופולארי ביותר היה כמובן זה שכותרתו להחרים את ישראל. "אמרתי סבבה, תחרימו את ישראל, אבל בואו ניזכר רגע אילו מדינות רעות יש בעולם והרבה אנשים כן פתחו את האוזניים מזה. זה היה ממש משמעותי, היו מעל מיליון צפיות. קיבלתי כמובן גם המון הערות נוראיות. היה מעניין לראות כמה שנאה יש”.